איך מפסיקים לאכול משעמום?

אני מנסה לרזות הרבה מאוד זמן, אך בכל פעם שאני משועממת בבית, אני שוב אוכלת ללא סיבה ולא מצליחה באמת להחזיק מעמד. האם יש לזה סיבה? ואיך אוכל לטפל בזה?

כל מחשבה וכל עשייה שלנו תלויים בתת המודע. על מנת לשנות את ההרגלים ואת החשיבה, יש להבין את תת המודע, ולהשתלט על המחשבות שמשבשות את הפעולה שלנו וגורמות לנו לאבד שליטה.

תת המודע הוא מאגר של זיכרונות ותבניות אשר אחראי על השנויים ההתנהגותיים והחשיבתיים שאנו מייחלים לעצמנו כל כך, ולכן יש להתחיל משם, וליצור מערכת עבודה חדשה בעזרת כלים שניתן ללמוד אותם, ויהוו תכנות חדש למוח. בעזרתה תוכלו להשתלט על הדחף לאכילה על ידי כך שתנטרלו את הזיכרונות ואת התבניות, דפוסי ההתנהגות שאיתם גדלתם.

טיפ קטן שאוכל לתת עד שתגיעו לשנות את המחשבה מהשורש: אפשר לנצל את הזמן לעשיית דברים שאף פעם לא מספיקים לעשות אותם. אלו הן אותן פעולות שתעשו בזמן שתהיו משועממים, אך עם החלטה נחושה וכנה – אל המקרר לא פונים בזמן שעמום, אלא רק בזמן רעב!

זכרו שהכל תלוי רק בכם ובהחלטה שלכם - שעמום זה לא רעב!

כאשר תחליטו שאתם אוכלים רק כאשר אתם רעבים באמת, דהיינו בזמן הארוחות בלבד, תבינו שכל אכילה אחרת היא שעמום.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * * 

ילדתי בת 5, אבל לא מוכנה בשום אופן להיפרד מהמוצץ ומהשמיכה הקטנטנה שלה, שהייתה רגילה ללכת אתה בכל יום כל היום עד היום. בגן, הגננת כבר אומרת לי שזה ממש מפריע לילדה להשתתף עם הילדים האחרים במשחקים, ובבית, מפריע לי שהיא נראית כמו תינוקת כשהיא ילדה מפותחת וחכמה. למה היא לא מבינה מה שמסבירים לה, על אף שהיא ילדה חכמה כל כך?

למה אותה אישה שאוכלת שוקולד ללא הפסקה אינה מבינה שזה לא טוב? מדוע אותו אדם שמעשן ואינו מפסיק, לא מבין שזה מזיק, על אף שהוא כה חכם?

היא בכל זאת ילדה. היא שמעה את הדברים והיא גם מבינה, אבל למעשה - קשה לה. היא לא יודעת איך לעצור. היא מורגלת ורגילה.

מזה שאתם אומרים "אני לא מרשה!", עדיין לא נוצרת למידה. הלמידה נוצרת מכך שתעשו משהו.

התחילו בגן הילדים. הסבירו לה שוב, אבל בפעם האחרונה, שלא מתאים ללכת לגן עם מוצץ ושמיכה.

החליטו על מקום שבו היא תשאיר את החפצים האלו עד שתשוב. הדגישו את ה"כן", ואמרו: "כשתשובי, תוכלי להשתמש בהם". אל תאפשרו לה לקחת אותם גם אם תתווכח או תייבב. שלחו אותה לגן בלי החפצים הללו, ובקשו מהגננת לעודד ולומר מילה טובה. התמידו בזה שבועיים, כשאף אתם ממטירים עליה עידוד ותשבחות.

לאחר מספר שבועות הנהיגו המשך. הסבירו לילדה שלא תאפשרו לה להשתמש בחפצים הללו גם בבית, אבל בלילה זה בסדר. הילדה תכעס, אבל החליטו עמה על מקום שבו תניח אותם עד הלילה.

אל תעשו עניין גדול מכך שבמשך היום היא לא תקבל אותם, אלא דברו על כך שבלילה היא כן תקבל, ותוכל ללכת לישון כשהיא מחובקת אתם.

עם הגיע שעת הלילה, עודדו את הילדה על מה שהצליחה. אינכם צריכים לתת לה פרסים, היא כבר קיבלה את הפרס בזכות ההצלחה שלה. הניחו לה ליהנות מהחפצים הללו בלילה, עד שתראו שהגיע שעת כושר להשלכת המוצץ באופן סופי ולפרידה מהשמיכה.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

לבתי המתבגרת יש פחד להישאר לבד, והיא מודה בזה. היא לא מסוגלת ללכת לבד למקומות שונים, וכל הזמן יוצרת סביבה חברה. לא פעם היא מבקשת ממני או מבעלי שנשאר איתה או נלווה אותה. דבר זה יוצר תלות, מגביל וכובל. האם היא סובלת מהפרעה תלותית? מה יכול להיות שגורם לה פחד כזה? איזה נזק זה גורם, ואיך אפשר לשחרר אותה מהמצב?
את שואלת איזה נזק נגרם מהפחד שלה להישאר לבד, ונדמה שאת יודעת בדיוק איזה נזק נגרם – היא תלויה באחרים, דואגת, עסוקה כל הזמן בחשש שמא תישאר לבד. אין ספק שכל זה גורם לה למצוקה קשה וגם לפגיעה בתפקוד. ייתכן שלא פעם היא מוותרת על תוכניות בשל הפחד להימצא לבד. להגיד לה להפסיק לדאוג לא יעזור, וגם לא להיות איתה וסביבה 24 שעות ביממה.

כדאי להציע לה לנסות להישאר לבד על אף הפחד, לזמן מוגבל, ובהדרגה להאריך בכל פעם את השהות. כמו כן, כדאי לשלב יציאות קצרות מחוץ לבית, ולהסכים בזמן זה להרגיש את הפחד. היא יכולה להתחיל ב-10 דקות, ולהעלות את הזמן לאחר כל פעם כזו. אם היא מרגישה שאינה מסוגלת, העזרה הטובה ביותר שתוכלי להעניק לה היא להפנות אותה לטיפול רגשי מתאים. היא צריכה לברר ממה היא מפחדת ולמה, ולהיות מוכנה לבדוק את הדברים בעצמה כדי שתוכל ליצור שינוי.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)