222 שנים למפגש: פרק חמישי – מה שניתן להשיג בבלתי ניתן להשגה

לקריאת פרק 1 בספר "222 שנים למפגש" – הקליקו כאן

לקריאת פרק 2 בספר "222 שנים למפגש" – הקליקו כאן

לקריאת פרק 3 בספר "222 שנים למפגש" – הקליקו כאן

לקריאת פרק 4 בספר "222 שנים למפגש" – הקליקו כאן

דלת חדרו של דייב נפתחה באחת-עשרה בבוקר, והצליחה לגרום לו להגניב מבט חטוף מתוך שנתו העמוקה אל עבר הכניסה.

הייתה זו חדרנית סודנית צנומה, שנכנסה כדרכה להחליף מצעים ומגבות, אולם מבט חטוף על הצעיר השרוע על המיטה ומבטו הרדום, סיפקו לה את כל הנתונים הרלוונטיים כדי להתאדות באלגנטיות מהשטח. "סליחה" אמרה חלושות, ויצאה כלעומת שבאה כשעגלת המצעים וחומרי הניקוי נסרכת אחריה.

דייב הציץ בשעונו, 'עוד שעתיים' אמד בדעתו מתי יוכל להתעורר בראש צלול. הוא כיוון שעון מעורר, הטיב את הכרית, וידא שהסלולארי על מצב שקט, והתכרבל חזרה במיטה.

להפתעתו השינה לא קפצה עליו בבת אחת, ולאחר כמה דקות הוא נוכח לגלות שהיא גם לא מתכוונת לקפוץ.

הוא חש בעייפות הנסוכה בו, עיניו היו כבדות ודעתו מעורפלת, אולם להירדם לא הצליח.

מקץ חמש עשרה דקות מתסכלות הוא נאלץ להודות שהוא ער לחלוטין, וככל הנראה לא עשוי להירדם בשעות הקרובות. 'אם אתה לא יכול לנצח אותם – הצטרף אליהם' החליט.

הוא קם בכבדות ממיטתו אל עבר המקלחת. מקצה שיפורים זריז שכלל מקלחת קרה, כוס קפה חזק וקרואסון, הצליחו לרומם את מצבו השפוף בצורה ניכרת.

תוך כדי סידרת נגיסות ולגימות, הוא החל לחפש תשובה לשאלתו השנייה של הרב שארפ.

'מה מעסיק את המין האנושי, מה הוא מבקש ורודף אחריו יותר מכול?'

שוב ושוב הוא הגיע למסקנתו הראשונה – כסף. רוב העולם משקיע את מרב הזמן והאנרגיה שלו במרדף אחרי כסף. הדבר תסכל אותו.

הוא החליט לגשת לשאלה מנקודת מוצא הפוכה ולערוך רשימה של כל מה שבני אדם מבקשים להשיג מבלי להכליל בה את המילה כסף.

העט החל לשרבט מילים בקצב, מעביר מהכוח אל הפועל מחשבות ורעיונות שעלו במוחו של דייב.

הצלחה, אושר, בריאות, אוכל, כבוד, מין, ריגושים, ביטחון, אהבה, בילויים, חוויות... הרשימה הלכה והתארכה. לפתע קפאו ידיו, האחת עם העט והשנייה עם הקרואסון סמוך לפיו.

חלק נוסף משאלתו של הרב שארפ נצנץ במוחו 'נסה לתמצת במילה אחת בלבד...'

הוא ניסה למצוא מילה אחת שתכלול את הדברים שהחשיבם למבוקשים ביותר, וחיוך מנצח נמסך על פניו – 'הנאה!'. המין האנושי מבקש ורודף אחר הנאות יותר מכול דבר אחר. בבת-אחת התבררה לו למפרע גם סיבת טעותו כשחשב שהתשובה היא כסף.

כסף הוא מעין טרנספורמטור של כל הנאה אפשרית, ולכן בני אדם רודפים אחריו יותר משאר הדברים. הכסף כשלעצמו איננו המטרה, המטרה היא ההנאה שמפיקים ממנו.

עוד שתיים-עשרה שעות נותרו עד שיוכל להגיע אל הרב שארפ, והוא חש שהוא 'יושב על קוצים' כמו ילד קטן המחכה ליציאה ללונה פארק.

כדאי למלא את חלל הזמן ביעילות הוא הכין לעצמו ארוחת צהריים מושקעת, ושמע תוך כדי את ההקלטה מליל אמש.

בשעות הערב דיבר עם הוריו, ולאחר מכן קבע עם אלי טיול משותף לקראת סוף השבוע.

הלילה ירד, מוריד מסך שחור על יום חמסין נוסף.

רוח ירושלמית קרירה ומבורכת קידמה את פניו כשיצא מהרכב אל עבר חדרו של הרב שארפ.

כשנכנס, שארפ היה בעיצומה של הקלדה סוערת, מתנדנד קלות על כיסאו, עיניו סגורות למחצה במאמץ של ריכוז ואצבעותיו מרצדות על המקלדת כמו פסנתרן שנטל מנת יתר של כדורי 'ספידי'.

"חזרת." אישר שארפ את העובדה שדייב ניצב בחדרו.

"חזרתי." אישר דייב את האישור.

"ו..." אמר שארפ בטון מתנגן.

דייב חיכה שהרב שארפ יסיים להקליד, כדי לא להפריע. רק לאחר כמה שניות, כשראה שהרב שארפ לא מנתק את ידיו מהמקלדת ואף לא מאט את הקצב, נזכר עם מי יש לו כאן עסק, התעשת ואמר "אני חושב שיש לי תשובות לשאלות."

"יפה, שב ונשמע."

"בנוגע לשאלה הראשונה, סקרתי כל מקור שאני מכיר באינטרנט, התשובה היא – לא. כל המסורות של התרבויות השונות נובעות מעדות יחיד אודות התגלות שמימית שאירעה לו, או העברה מסורתית של עובדות שאין להן מקור ברור. לא הצלחתי למצוא איזושהי תרבות נוספת המציינת מאורע שהבורא נגלה בו ומסר את תכלית הבריאה לעיני קהל רב."

"גם לא תוכל למצוא" ציין שארפ, "ואני קובע את העובדה הזאת לא מכיוון שבדקתי את כל תרבויות תבל, אלא מכיוון שבספר דברים בפרשת 'ואתחנן' פרק ד' פסוקים לב'–לג' הדבר נאמר מפורשות: 'כִּי שְאַל נָא לְיָמִים רִאשנִים אַשֶר הָיו לְפָנֶיךָ לְמִן הַיוֹם אַשֶר בָּרָא אֱלֹוקִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָמָיִם הַנִהְיָה כַּדָבָר הַגָדוֹל הַזֶה אוֹ הַנִשְמַע כָּמֹהו הַשָמַע עָם קוֹל אֱלוֹקִים מְדַבְּר מִתּוֹך הָאֵש כַּאַשֶר שָמַעְתָּ אַתָּה וַיֶחִי'"

"וכל תרבויות תבל כפופות למה שכתוב בתורה?" התריס דייב.

שארפ פסק בבת אחת מלהקליד, והישיר מבטו אל דייב.

"כשאנו באים לתקוע יתד לאוהל, או ליצוק יסודות לבניין" אמר בקול נסוך שלווה ורוגע "בין אם הוא בניין גשמי או בניין של תפיסת עולם או תאוריה, הדבר ההכרחי ביותר שיש לבדוק בשלב הראשון הוא את יציבות הקרקע. אם הקרקע לא יציבה, שום מבנה לא יוכל לעמוד איתן. כמו כן שום תפיסת עולם לא תוכל להיות חסינה מספקות, קושיות או סתירות, אם היא לא נשענת בבסיסה על תשתית שלא ניתן להפריכה.

כשאנו ניגשים לאחת השאלות המהותיות ביותר שבן תמותה יכול לשאול: 'מה היא תכלית הבריאה והחיים?', יש חשיבות עליונה לבירור השאלה שתקבע את יציבות הקרקע, והיא: 'על מי אתה יכול לסמוך שייתן לך את המפתח למטמון התשובה הנכספת?'."

שארפ התניע את ההקלדה מחדש בשיטה 'עיוורת', והמשיך לדבר פנים אל פנים עם דייב.

"כל תרבויות תבל בונות את אמונתן ואת תפיסת עולמן על בסיס עדוּת שנמסרה להן דור אחר דור עד למקור שממנו החלה התרבות את דרכה. הצד השווה שבכל העדויות הללו, בין אם הם נמסרו בכתב או בעל פה, הוא הטענה שבאירוע מכונן זה או אחר הבורא מסר את הנוסחה לקיום התכלית של המין האנושי עלי אדמות. במילים אחרות, כל תרבות או דת מאמינה שבידה עדות המספקת את התשובה לחידת קיומנו ואת הדרך להגשים את ייעודנו בבריאה.

בעניין זה ההבדל בין עדות יחיד לעדות רבים הוא קריטי.

אני אסביר את דבריי. בוא נאמר שאתה הולך ברחוב ופוגש מולך מכר ותיק, והוא מספר לך בהתרגשות שהוא בדיוק חוזר המום מהדגמה של אפליקציה חדשה שהוא נכח בה.

האפליקציה הפלאית הזאת, כך הוא מספר, הופכת את הסלולארי שלך לסורק מחשבות. בלחיצה אחת והנחת הטלפון סמוך למצחו של אדם, אתה מקבל טקסט ובו מתוארות מחשבותיו.

אחרי ששמעת את הידיעה הזאת השכל שלך מתחיל לאמוד את אמיתות הדברים. שני המרכיבים העיקריים הניצבים זה מול זה באומדן השכלי הם אמינות בעל העדות אל מול היתכנות המציאות שעליה העיד.

ככל שהאדם אמין יותר בעיניך, תוכל לקבל את עדותו כעדות שיש בה ממש, גם אם הדברים סותרים את המקובל אצלך כהגיוני ומציאותי.

זאת אומרת שאם אתה סמוך ובטוח שאותו מכר הוא אדם הגיוני, רציני ואמין שלא נוהג לשקר או להתל במכריו, ועד כמה שידוע לך הוא לא סובל מהזיות ולא צורך חומרים הגורמים להן, ייתכן שתקבל את דבריו. אתה יכול גם להחליט ולהישאר סקפטי בנוגע לעדות שמסר לך – הדבר נתון לשיפוטך האישי.

אבל אם אותו מכר הוא אדם מפוקפק וקל דעת, וכל שכן אם הוא ידוע בתור חולה נפש, אתה תפסול את העדות על הסף כיוון שהיא נשמעת מופרכת בהיגיון פשוט, וגם המקור לעדות לא נתפס אצלך כאמין.

אותה תוצאה תקבל גם אם אותו מכר הוא האמין שבמכריך, אדם נכבד וישר שהגוזמה והשקר לא נמצאים אצלו בלקסיקון. אם הוא יבוא ויטען בלהט שהיה נוכח בהדגמה של אפליקציה שבהפעלתה השלכת הטלפון לארץ הופכת אותו למחשב נייד, עוד השלכה על הארץ והמחשב הופך למכונת אספרסו, עוד השלכה ויש לך אופנוע ים, עוד השלכה, והאופנוע ים חוזר להיות טלפון סלולארי. אין שום סיכוי שתקבל את העדות שלו מבלי לראות את הדבר בעצמך, למרות אמינותו המופלגת של בעל העדות. כיוון שהתוכן מופקע מכל שמץ של היגיון, ייתכן שגם תמליץ לו באותה הזדמנות על פסיכיאטר טוב, אבל זה כבר נתון לשיקול דעתך.

לסיכום, עדוּת יחיד עם אחוזי אמינות סבירים ייתכן שתקבל וייתכן שתידחה, תלוי בנסיבות ובשיקול הדעת הפרטי שלך. אך לעולם לא תוכל לקבוע בוודאות שהדבר אמת מכוח אותה עדות, תוכל רק לשער או להניח זאת.

כעת נחזור לאותו מכר שפגשת ברחוב, והוא מספר לך על אפליקציה מופלאה שקוראת מחשבות. אתה מצידך מגלה סקפטיות 'שמע' אתה אומר לו 'גלי מוח לא ניתנים לקריאה. על פי המחקרים הם אפילו לא בוקעים דרך הגולגולת', אבל אז הבן אדם שולף כנגדך משפט מחץ: 'הייתי בהדגמה עם עוד מאה איש. את כולם סרקו, וכולם הודו שהמכשיר סרק את המחשבות שלהם'.

זו כבר עדות מאיכות אחרת לגמרי, שהרי כעת בקלות אפשר לתשאל את שאר הנוכחים. אם לא יתגלה שלכולם יש אינטרס לשקר ולהמציא את העדות הדמיונית הזאת, לא ניתן יהיה להכחיש את העובדה שהאירוע אכן התקיים, ואכן אפליקציה מסוג חדש לחלוטין מבצעת את הפעולה המדהימה הזאת.

כלומר, עדות רבים, ככל שמעידים אותה מספר רב יותר של עדים, היא עדות שעצם קיומה מוכיח את אמיתותה, שהרי לא ניתן לדחות אותה ולומר שכולם טעו בדבר, או שכולם החליטו לחבור בעצה אחת לצורך המצאה זו, אם לא שיש להם אינטרס משותף להמציא את הבלוף הדמיוני הזה. וגם אם ינסו לפברק אותה מתוך אינטרס-התרמית תיחשף במהרה, שהרי לא ניתן להעביר פרטי פרטים מדויקים לקהל גדול, אם לא שהקהל באמת חווה במציאות את הדברים.

על בסיס כוחה של עדות רבים טמון כוחה של מסורת חכמי ישראל העוברת מדור לדור.

אמת, במרוצת הדורות קמו מספר מערערים על הראיה שבעדות רבים, אולם אם תתבונן בדבריהם, תראה שטענתם אפילו לא מגרדת את הסיד מהבניין של ההוכחה הלוגית.

מעמד הר סיני התרחש לעיני למעלה משני מיליון בני אדם. התורה מציינת בספר שמות פרשת 'בא' פרק יב' פסוקים לז'–לח' שבזמן יציאת מצרים מספר בני ישראל הגברים מגיל עשרים ומעלה היה 600,000 איש.

הוסף עליהם את הנשים שמספרן על פי רוב שווה והרי לך 1,200,000. הוסף עליהם את הצעירים מגיל עשרים, וכן 'ערב רב', שהוא בליל של אומות שעלו איתם ממצרים, והגענו ליותר משני מיליון גברים, נשים וילדים.

לא ייתכן לחלוטין להמציא עדות משותפת למספר עצום כזה של עדים, שיבואו יעידו על עצמם חוויה הזויה כל כך שבורא העולם נגלה עליהם בחיזיון נבואי היוצא מגדר התפיסה האנושית, ומסר בידם תכנים ומסרים. זה פשוט לא מציאותי לרכז כמות עצומה כזו של אנשים ולהביא אותם למצב שכולם יעידו את אותה עדות שכביכול חוו.

ובפרט הדבר לא ייתכן לפברוק לאור העובדה שרבים מהתכנים שבעדות מגבילים אותם בכל תחומי החיים, ומציבים להם איסורים וציווים רבים על כל צעד ושעל, וחלקם המכריע אף רחוק מאוד מהיגיון אנושי. דבר זה מנוגד לחלוטין לרצון להעיד עדות שכזו המגבילה אותך, אם אינה אמתית. הדבר פשוט לא ייתכן, לא רעיונית ולא מעשית.

גם להמציא סיפור דברים לדור מסוים על מעשה שהיה כביכול בדור הקודם לא ניתן כלל, היות שהדבר לא יתקבל על לב השומעים. הם ישר ישאלו: 'היכן כל אותם מיליונים שאתה מספר לי אודותם שחוו את החוויה הזו?' 'איך לא שמענו מהם דבר וחצי דבר עד עתה?' 'איך דבר כל כך פלאי שנעשה מול מיליוני אנשים לא פורסם עד היום?' אלו הן שאלות שאין עליהן תשובה המניחה את הדעת, אף לא בדוחק. וניסיון ההמצאה יידחה על הסף על ידי כל שומעיו, וכל שכן שהם לא יסכימו לקבל על עצמם את חוקי התורה המגבילים מכוח טענה חלשה כל כך.

והנה כל אותם מיליונים שהיו נוכחים במעמד הר סיני שִעבדו את עצמם לחוקות התורה מבלי שתהיה חרב מונחת על צווארם ומבלי תעמולה אינטנסיבית מתמשכת, אלא בבת-אחת, כל אותם מיליוני עדים קיבלו אותה בשלמותה וקיימו אותה באדיקות מופלאה ובמסירות נפש אלפי שנים, דור אחרי דור, עד היום.

אם כן, העדות האמורה בתורה בנוגע למעמד הר סיני היא תיעוד של אירוע אמיתי לחלוטין בלתי ניתן לזיוף, של התגלות של הבורא לפני עם שלם. ובאותה תורה, שהחלה להימסר לעם ישראל במעמד הר סיני, הבורא מאתגר את עם ישראל במילים ברורות: 'צא וחפש אם היה בהיסטוריה אירוע מכונן כדוגמת האירוע שעשיתי עמכם' ותגיע לבד למסקנה שהתשובה היא- לא.

זו לא השערה זוהי נבואה. נבואה הכתובה בתורה מפורשות, והיא מבטיחה שבכל הדורות כולם, מתוך למעלה מעשרת אלפים דתות ועוד כמה עשרות אלפי כתות, אפילו אחת לא תוכל לטעון לאירוע כמו שהבורא עשה לעם ישראל.  ואתה עוד מצפה שיהיו לי ספקות כלשהן בנוגע להיתכנות הדבר?"

דייב הרהר בעניין וקלט את האבסורד שבדבריו, אולם הוא מיד סנגר על עצמו. עד לדקות אלו הוא מעולם לא התייחס לנאמר בתורה כאל מסמך שמבחינה לוגית מוכח שאלו דברי הבורא.

"שורה תחתונה, כשאנו מבקשים לבנות את בניין תפיסת העולם שלנו אודות הבריאה ותכליתה, עלינו לגשת לקרקע האיתנה ביותר. לאור מה שדיברנו לפני דקות אחדות, קרקע שכזו תושג רק על-ידי עדות רבים שאין כל צד הגיוני להפריכה. מעמד הר סיני הוא המעמד האיתן היחיד בכל תולדות המין האנושי שלא ניתן להפריכו, שבו חשף הבורא את אמיתת הבריאה ותכליתה לעיני כל בני ישראל.

לכן את כל מה שאני עתיד ללמוד איתך, אסמוך על הקרקע הזאת. על בסיס המסמך שהחוכמה העליונה העניקה למין האנושי, והפקידה בידי עם ישראל. ועל בסיס המסורת העוברת בידי חכמי ישראל דור אחר דור עד ימינו אנו.

עליי ליידע אותך מראש שגם במסורת זו יש פעמים לא מעטות חילוקי דעות שהתעוררו במרוצת השנים. וזאת מכיוון שעם ישראל נימצא מזה דורות רבים בגלות, מפוזר על פני הארצות, רדוף ומיוסר, תקופות פחות ותקופות יותר. הדבר הביא להיווצרות אסכולות שונות בתחומים מסוימים, ומסורות שעברו בעל פה מדור לדור השתבשו בחלקן לאורך השנים.

בנושאים שבהם יש חילוקי דעות, אני אנקוט בגישה אחת הנראית לי היותר ישרה וקולעת אל האמת, כדי לא להלאות אותך במסה של אינפורמציה שלא לצורך. ואשתדל לציין רק שיש בנושא חילוקי דעות."

דייב הסכים אוטומטית, ולמעשה הוקל לו. הוא כבר למד את הלקח שלימוד של אסכולות שונות באותה תרבות הן מקור ודאי לבלבול.

"מה התשובה לשאלה השנייה?" שאל שארפ.

"הנאה" ענה דייב קצרות "המין האנושי רודף אחרי הנאות".

"יפה מאוד" אמר שארפ בחיוך "התשובה הזאת מובילה אותנו היישר לעניין תכלית הבריאה."

דייב הביט ברב שארפ כתרנגול בפני השוחט. מנסה להבין איך ולמה שְלל ההנאות שהאנושות במרדף מתמיד אחריהן, מובילות את השיחה אל תכלית הבריאה.

הוא קיווה שהרב שארפ לא עומד למתוח אותו כעת עם שיעורי בית נוספים, והוא לא התאכזב. תוך שהוא שב להקליד, החל שארפ לבאר את דבריו.

"אתה כתבת ברשימת השאלות שלך 'מה היא תכלית האדם בבריאה?' אולם יש להקדים לה שאלה שורשית יותר: 'מדוע הבורא ברא את הבריאה בכלל?' ברגע שתבין את התשובה לשאלה הזאת, תבין למפרע למה הנאה והמרדף האנושי אחריה קשורים לתכלית."

בהבזק של רגע נזכר דייב שהוא כבר שאל לא אחת את השאלה הזאת, והיא פשוט נשמטה מזיכרונו כשכתב את רשימת שאלותיו. התשובות שקיבל עד כה היו רובן עמומות ולא סיפקו אותו, וזה רק הגביר את הסקרנות לשמוע איך היהדות מטפלת בנושא.

"כדי לתת מענה לשאלה זו בצורה רצינית יש להקדים ולציין כמה ידיעות יסוד בעניין הבורא. כל הידיעות שיש בידינו בעניין הבורא נמסרו כולן במעמד הר סיני ועליהן אין מחלוקת כלל. הן נמסרות דור אחר דור בציווי מפורש בתורה. ספר דברים פרק ד' פסוק ט': "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ"

כל ידיעה שכזו היא אבן יסוד לכל הבניין שאנו עתידים לבנות, וכאן עליי גם להזהירך אזהרה נוקבת. יש גבול ברור מאוד עד כמה אפשר לנו כנבראים בני תמותה להשיג במי שברא אותנו. כל גלישה מחוץ לגבולות שאמסור לך היא סכנה רוחנית וגשמית."

"אתה מתכוון לומר שאדם עלול לאבד את שפיות דעתו?" שאל דייב בהיסוס.

"בפירוש כן." השיב שארפ. "אמשול לך משל קצר כדי לנסות להסביר את העניין." שארפ עצם את עיניו לכמה רגעים, ושאל "אתה מדנוור נכון?"

"כן." ענה דייב, מנסה בקדחתנות להבין איך דנוור קשורה לנושא שבו הם עוסקים.

"או.קיי" אמר שארפ, ופקח את עיניו "נתאר לעצמנו מקק מצוי המסתובב לו על רצפה של סופרמרקט בדנוור. המקק עסוק בענייניו ותר אחרי מזון, מסתור ומקקות עם מחושים צבועים בלונד. מבחינתו של המקק, זו כל המציאות. אין לו שום תפיסה שכלית על תוכן הדברים הנמצאים סביבו. הוא לא יודע מה זה סופרמרקט, אין לו מושג מה זו עגלת קניות ולא קופה רושמת. הוא גם ממש לא יודע שיש מחוץ לטריטוריה הזאת עיר שלמה שנקראת דנוור, עם מבנים רבים, מיליוני אנשים ושאר יצורים, ואין סוף תכנים, פעולות ועשייה.

עכשיו, לו יצויר שאנו יכולים ללמד את המקק יותר פרטים אודות הסביבה שבה הוא נמצא, והוא מתחיל לתפוס עד כמה הדברים מתפשטים מעבר לתפיסת העולם המצומצמת שהייתה לו עד עכשיו. באיזשהו שלב הוא ייאבד את כל היכולת שלו לתפקד כמו מקק, הוא פשוט לא יעמוד בעוצמות של התגליות שנחשוף לפניו.

לעומת זאת, אם נשאיר אותו ערום מכל ידע, הוא יישאר כפי שהיה עד כה – מקק. בעבור מקק אולי זו לא בעיה מהותית, אבל בעבור אדם קניין ידע או העדר ידע זה הבדל שמים וארץ.

אנחנו כבני אנוש במצב לא הרבה יותר טוב מהמקק שלנו. מצד אחד, ניתנה בנו דעה ותפיסה רחבה עד מאוד. חקקו בקרבנו רצון פנימי וסקרנות טבעית לדעת ולחקור, ובהשגה רחבה ועמוקה של המציאות טמון כל אושרנו והצלחתנו האמתיים. אולם מצד שני, יש בתפיסתנו מוגבלות מכאיבה. כשאנו רק מתחילים לדבר על מרחבי הקוסמוס, אנו מיד מתחילים להתגמד ולהרגיש נטולי ערך לנוכח המרחב הלא נתפס של היקום.

כשמדברים על מציאויות מהמישור הרוחני, שהוא רחב וגבוה לאין ערוך מהגשמי, בכלל אפשר לחוש כגרגר אבק הזרוק אישם במדבר רחב ידיים.

כל שכן, כאשר מדברים בחוכמה העליונה עצמה נשקפת סכנה למי שינסה לגלוש מעבר לגבול שהציבו לנו חכמינו הקדמונים. הדבר נובע בשורשו מהעובדה ששכל מוגבל לא יכול להכיל את הבלתי מוגבל.

ואם הוא בכל זאת ינסה להשיג, את אשר חפץ – לא ישיג, ואת אשר היה בידו – ייאבד.

למעשה, כל הדיבור בעניין החוכמה העליונה הוא כמעט בלתי אפשרי עבורנו כיוון שכל המילים שאנו משתמשים בהן, וכל יכולת התפיסה שלנו, הן במושגים מוגבלים ומוגדרים, ואילו כאן אנו עוסקים בבלתי מוגבל ובבלתי מוגדר.

ועדיין קצה קרחון אודות החוכמה העליונה נמסר לנו, והידיעות הללו נצרכות לנו כדי לקבל תפיסת עולם מקיפה עד כמה שניתן. אולם יש לגשת לנושא בזהירות ואחריות, ולא לתת לסקרנות שבנו לשטות בנו ולהביאנו לידי נזק עצמי."

דייב שקל את הדברים בכובד ראש. הרצינות שבה הם נאמרו לא השאירה בו ספק שמדובר בסכנה מוחשית.

במשך שלוש השעות הבאות דיבר הרב שארפ כמעט  בלי הפסק, מעלה נקודה אחר נקודה, מסביר, מפרט ומדגים.

במשך שלוש השעות האלה היה דייב שׁרוי בתדהמה מהדברים ששמע. הוא חש לא אחת שהכיסא נשמט מתחתיו ואוטוטו הוא נבלע ברצפת החדר. אמנם הוא הצליח להשחיל שאלות מדי פעם, אולם רוב הזמן הוא פשוט ישב וניסה לעכל את הנתונים ששארפ הנחית עליו אחד אחרי השני.

כשסיים, היה דייב במצב רחפני משהו. הוא כבר הספיק לטעום ממנו בשיחות בעבר, ומעולם לא חיבבו. היה זה מעין שיכרון פנימי כפוי הגורם למציאות הסטנדרטית להיראות כל כך שונה, שטחית ודלה.

הוא לא שיתף את שארפ בכך. גם ככה פרצופו רווי ההלם שידר בעל כורחו שהוא חווה זעזוע אינטלקטואלי. ודייב לא רצה לגרום לשארפ לסנן את דבריו או להאט את הקצב.

בסיום המפגש ביקש שארפ לסכם את כל החומר שלמדו עד כה בצורה הכי ברורה שיוכל.

במשך יומיים הוא האזין להקלטה שוב ושוב. הוא סיכם על גבי המחשב את החומר שלמדו וריכז אותו לידיעות מוגדרות.

מלאכת הסיכום העסיקה אותו בריכוז מוחלט ברמה כזו שאף שכמעט לא אכל וישן, הוא לא חש ברעב או עייפות.

רק כשסיים חש בתשישות האופפת אותו. הוא החליט על טיפול יסודי במצב על-ידי מקלחת טובה, ארוחה טובה ושינה על בסיס יקיצה טבעית.

אולם לפני הכול הוא שלח את קובץ הסיכום לרב שארפ כשהוא שבע רצון מעצמו.

קובץ סיכום מס' 1 – בבורא

-הראיה המוחלטת למציאות הבורא מתגלה בתוך הסדר והחוכמה שבבריאה עצמה.

-מוכרח בהיגיון פשוט שפעולה מורכבת ואדירה שכזו נעשתה לתכלית מכוונת כלשהי של הבורא.

-מוכרח בהיגיון פשוט שהבורא ימסור לנבראים את תכלית הבריאה והאמצעים להגשמתה.

-המאורע היחיד שמוכרח שהתקיים במציאות, ובו הבורא נתגלה לנבראים וחשף לפניהם את תכלית הבריאה והגשמתה הוא מעמד הר סיני. וזאת מכוח היותו עדות של מיליוני בני אדם, ובפרט שהוא מעמד המחייב את העדים לחוקים והגבלות בכל תחומי חייהם, ללא טובת הנאה או אינטרס משותף, סמוי או גלוי, להמציא מעמד שכזה.

-אלו הן הידיעות שגילה הבורא לנבראים במעמד הר סיני בנוגע לבורא עצמו:

ידיעה מס'1- לנבראים אין, לא הייתה, ולא תהיה לעולם השגה בבורא מצד מציאותו העצמית.

אנו לא יודעים לא דבר ולא חצי דבר אודות הבורא בעצמו מצד מציאותו העצמית, וגם לא נדע לעולם.

הבורא לא קשור לבריאה שברא מצד עצמותו, ולכן אין לנבראים שום סיבה לדעת אותו או להשיג בו.

 רק אל מעשֵי הבורא בבריאה עצמה ורק אל כוח אחד מסוים מאין סוף כוחותיו שיצר את הבריאה, יש לנו שייכות, וגם שייכות זו מוגבלת.

לצורך המחשה בלבד: גננת בפעוטון של ילדים, לאותם הילדים השוהים בפעוטון יש רמה מסוימת של הבנה ותפיסה בנוגע לגננת. הם מכירים אותה מצד תפקידה כגננת, ומתנהלים איתה מתוך התפיסה הזאת. אבל אין להם, וגם לא צריכה להיות להם, איזושהי הבנה או תפיסה בגננת מצד היותה רעיה לבעלה או אימא לילדיה. כל שכן שאין להם הבנה ותפיסה בעולמה הפנימי האישי.

ידיעה מס' 2- ידוע לנו שיש לבורא כעין דבר המכונה בלשון בני אדם 'רצון'.

גם ברצון הזה אין לנו השגה, וגם הוא כמו הבורא מופשט, ללא גבול ואין סופי. כל שידוע לנו בעניין הרצון הזה הוא שהוא כולל את כל האיכויות והכוחות, הידועים לנו ושאינם ידועים לנו, בתכלית השלמות  בלי שום חיסרון או מגבלה ובאחדות גמורה.

כלומר כל אותם אין סוף כוחות שיש ברצון העליון, אינם כוחות נפרדים זה מזה. אצל בני האדם כוח הזיכרון וכוח הריכוז, וכן שאר הכוחות, נפרדים זה מזה וכל אחד פועל בגבול שלו. ברצון העליון הכוחות מאוחדים באחדות גמורה.

גם ברצון העליון אין אפשרות לבן אנוש להשיג או לתפוס ידיעה כלשהי, שהרי אין המוגבל יכול להשיג בדבר שאיננו מוגבל.

הרצון העליון לא מתייחס ישירות, בכל אין ספור הכוחות שבו, לעניין הבריאה והנבראים. יש רק כוח אחד מתוך הכוחות הללו, שהוא 'כוח ההטבה לזולתו', שעניינו בריאת נבראים על מנת להטיב להם מטובו. הכוח הזה הוא הכוח שברא את הבריאה מקיים אותה בכל עת ומנהיג אותה מבראשית ועד לנצח נצחים.

ידיעה מס' 3- עבורנו כנבראים, הכוח המסוים הזה מתוך הרצון העליון הוא המתייחס אלינו בפועל כאל בורא, ורק בו אנו יכולים לדבר או להשיג. וגם זאת לא בעצמותו מכיוון שגם הוא אין סופי כי הוא חלק מהרצון העליון האין סופי. השגתנו היא רק מתוך מה שהוא מאפשר לנו להשיג ולתפוס, דהיינו מגוון פעולות וההנהגות הנמשכות מרצונו. רק בהן יש לנו איזושהי יכולת השגה, מי יותר ומי פחות.

כל הנעשה בבריאה כולה נוצר על-ידי הכוח הזה, ומתקיים על-ידי רצונו בכל רגע נתון. בלימודנו נכנה את הכוח הזה "הבורא", "הרצון העליון" או "החוכמה העליונה."

למעשה יש כאן ארבע הבחנות שונות: האחת, עצמות הבורא, או בלשון חכמי ישראל "בעל הרצון", אין לנבראים ולא תהיה לנבראים שום תפיסה או השגה בו, ויש איסור ממשי לנסות לחשוב בו ובעניינו. השנייה, רצונו, שהוא אין סוף כוחות ואיכויות בעלי שלמות מוחלטת הנמצאים באחדות מופשטת לגמרי. גם ברצון אין לנבראים יכולת תפיסה והשגה, וגם בו יש איסור לדבר או לחשוב.

השלישית, כוח אחד מתוך רצונו הוא 'כוח ההטבה לזולתו', והוא הכוח האחראי למעשה הבריאה. עניינו הוא בריאת נבראים והשפעת טובו אליהם. גם אותו, מעצם שייכותו לרצון הבורא האין סופי, לא נוכל להשיג בדעתנו. עם זאת ממנו נגזרת ההבחנה הרביעית, שהיא כלל הפעולות וההנהגות שהבורא מנהיג בהן את נבראיו, ובהן ניתן לנו להבין ולהשיג.

ידיעה מס' 4- הבורא הוא קדמון ונצחי, כלומר הוא תמיד היה ולנצח יהיה. אין תחילה להווייתו ואין סוף להווייתו. אין הוא מושפע כלל על-ידי מימד הזמן, אין לו גוף וצורה, הוא מופשט לחלוטין והוא שלם בתכלית הטוב והשלמות.

ידיעה מס' 5- כיוון שהבורא קדמון ונצחי, הוא לא נוצר על-ידי שום כוח או גורם. הוא הגורם והסיבה לכל המציאויות ואין כל גורם או סיבה מעליו.

למצב זה קוראים "מציאות מוכרחת", כלומר אין שום גורם או כוח במציאות שחייב להיות אלא הבורא לבדו. ואין אפשרות כלל שהוא לא יהיה נימצא.

ידיעה מס' 6- הבורא איננו תלוי בשום גורם, ואיננו מוגבל תחת שום חוק או גבול. לכן הוא 'מוכרח המציאות' מצד עצמו ולא מצד גורם שהכריחו לכך.

ידיעה מס' 7- מבחינה לוגית, לא ייתכן שתהיינה שתי מציאויות 'מוכרחות המציאות מצד עצמן'. יש רק מציאות אחת כזו והיא מציאות הבורא, שהרי 'מוכרח המציאות' משמעו שהוא הנמצא השורשי היחיד, וכל שאר הנמצאים הם נבראים ממנו ונשלטים על ידו. אם נאמר שיש שתי 'מציאויות מוכרחות' או יותר, אזי אף אחת מהן היא לא המקור והשורש לכל שאר המציאויות, ועוד שכל אחת מהן לא שולטת על השנייה.

כל הידיעות הללו רחוקות מאוד מעולם המושגים האנושי שלנו וזרות לו. וכמעט שאין מילים מתאימות לתאר אותן ולהסביר אותן כי כל מושגינו ותפיסותינו הם על בסיס מוגבל וניתפס בדעתנו וכאן עוסקים בבלתי מוגבל המשולל כל אלמנט גשמי.

אכן, במעמד הר סיני הידיעות הללו התקבלו דרך השגה נבואית שהיא השגת ידיעות באופן עוצמתי ואיכותי שונה לחלוטין מהשגת ידיעות בדרך התלמדות אנושית רגילה.

מה שצריך ללקט מתוך האמור הוא שהבורא: 1) נמצא; 2) שלם ללא חיסרון; 3) מוכרח המציאות מצד עצמו; 4) לא מוגבל בשום גבול או חוק; 5) מופשט ללא הרכבה או דמות; 6) אחד ויחיד.

בזמן שדייב היה שקוע בשינה עמוקה, בעיצומו של REM קצבי, נשלחה תשובתו של הרב שארפ.

"יפה מאוד, אפשר להתקדם."

המשך בשבוע הבא.