הרב שמשון וקשטוק: "אני מביא את שולחן השבת למחלקות הכאובות ביותר"

עומר הסיט את הווילון בעדינות, והסמיק מבושה עצמית. הוא הציץ לתוך הנעשה מאחורי הפרגוד של שכנו בחדר. שולחן שבת מפואר מוצב אחר כבוד במרכז החדר, גביע קידוש על מפה צחורה לבנה, חלות מדיפות ריח ניחוח ענוג של שבת, של חום ואהבה, ומעל הכל שני נרות שבת המאירים את החדר האפרורי בבית החולים.

באותו רגע, שולחן קטן הממדים הזה, אך רב המשמעות, התפרש בעיניו למגדלור של אמונה, לאי קטן של יציבות בתוך ים הכאב האינסופי. לד' אמות של רשות היחיד בתוך רשות הרבים של אלפי מטופלים. הדבר היה דומה לשתי מחלקות: מחלקה של כאב, זריקות, הנשמות וטיפולים כימותרפיים. ומחלקה של אור בתוך האפילה, של סעודת שבת שמימית ועילאית המשכיחה את שאון הסביבה, של יחידת אירוח יוקרתית נפרדת מבין שאר המטופלים והרגשה של התעלות מעל כל הקשיים המסובבים מכל עבר.

דמעה זלגה מעיניו, ועוד אחת. ולבסוף הוא פרץ בבכי.

לאברך הזה שגרם לעומר לפרוץ בבכי, קוראים הרב וקשטוק.

השולחן שהחזיר למקורות

"היה זה בתחילת דרכי", משתף אותנו הרב וקשטוק. "לאחד מקרובי משפחתי היה ילד חולה. פעמים רבות הלכתי לבקרו ולדרוש בשלום המשפחה. אז, לפני עשרות שנים, שלא כמו היום, לא היו הרבה ארגוני חסד שחילקו אוכל. בעיקר חשתי במשהו החסר במיוחד למאושפזים בבתי החולים - שולחן שבת. שולחן שבת אמיתי שיהיה בתוך כל חדר של יהודי שומר שבת. שולחן אשר ייתן לו את המרגוע הנפשי פעם אחת בשבוע. פשוט להרגיש שבת גם בבית החולים. קרוב משפחתי תמיד היה מלין, כי הדבר שהכי כואב לו, זו העובדה שהוא לא מצליח להרגיש אווירת שבת אמתית בבית החולים.

"לצורך כך יצרתי קשר עם איש החסד הרב חיים פישר ז"ל, אז יו"ר אגודת 'רפואה וחיים'. משם הכל התחיל. התחלנו יחד ליצור את הפלטפורמה של חלוקת אוכל בבתי החולים, והחלנו בדאגה גשמית לכל האביזרים הנלווים המקלים על המאושפזים ובני משפחותיהם.

"עברו שנים, והרב פישר חלה במחלה הנוראה. הבאתי לו מידי שבת שולחן שבת, מפה לבנה, שני נרות, כיסוי לחלות, מלחייה, גביע מכסף אמיתי, כשבראש הערכה - חלות ויז'ניץ ריחניות. מן העבר השני של הווילון אושפזה אישה חילונית לכל דבר, אשר חלתה במחלה דומה. המכנה המשותף של שניהם - מצבם של השניים היה בכי רע. כמעט אפסה כל תקווה.

"בערב שבת אחד נכנסתי עם החלות הריחניות והשולחן המפורסם שלי. שביל של ריח של שבת אוורירי נשב לכל אורך המסדרון. אני עובר בין המיטות ומחפש לזכות עוד יהודים ולהיטיב עמם. שאלתי בין היתר את עומר, בעלה של אותה אישה חולה הנוטה למות, אם הוא מעוניין בחלות ושולחן. נעניתי בשלילה חד משמעית. שנים רבות הוא לא שומר שבת. לא יודע מה זה בכלל. ובכלל לא מעוניין לדעת. כאן? בבית החולים, לשמור שבת?".

(צילום: shutterstock)

הרב וקשטוק מתאר לנו את מה שהוא זכה לראות.

"בעיצומו של השבת, בשיא הכאב. במקום אשר נחתכים חיים ומוות, מקום אשר מעלה אותך לשיאים חדשים בהכרת אי יכולת האדם לשלוט על החיים שלו. הכל חזר אליו. הקידוש של אבא, הנרות של סבתא, השירים של שבת שהוא שמע פעם. והכל חודר לו, חותך לו, מנתב את נשמתו לעולם של אצילות וקדושה. פה הוא כבר לא הצליח לשלוט בעצמו ופרץ בבכי בלתי נשלט. לא סתם בכי, בכי של תינוק המתגעגע לאבא שלו, בכי של טוהר אמתי שמנקה כל חלק אכול בגוף. התייפחות של כאב על משהו אמיתי שהוא פספס. בכי שמדליק את הלב. נהי שמביא את הנשמה לחשב מסלול מחדש.

"בתוך המחלקה האונקולוגית בבניין הענק של תל השומר, במקום שמבינים כי יש כוח עליון המסובב את כל הנסיבות, קרה הנס. לב האבן של תינוק שנשבה לא יכול לעמוד בפני השירים מלאי הערגה, מלאי הרגש. הנשמה היהודית לא נתנה לעומר מנוח מול השתפכות הנפש של היהודי הנמצא על סף סוף חייו, וסועד את סעודת השבת כאילו כלום לא קרה. הוא מחליט לטעום את טעמה של השבת, והוא מצטרף לקידוש ולסעודת השבת. עכשיו התחדש משהו חדש. משהו שאף אחד לא ציפה לו - בחדר המואר ישבו 'זה לצד זה' עומר והאברך החסידי. שני עולמות נפרדים, שתי דעות שונות, אך בורא כל עולמים אחד שידך בין שניהם והביא אותו לשמור שבת, לראשונה בחייו". לשבת שלאחר מכן, הוא כבר יצר קשר על מנת להכניס אותו ברשימת המקבלים שולחן שבת וחלות.

"כמה שבועות לאחר מכן אשתו של עומר נפטרה. היה זה ביום חמישי, וביום שישי באתי לבקרו ולנחמו", מספר הרב וקשטוק. "נסעתי לרמת אביב, ודפקתי דפיקות מהוססות על הדלת. עומר פתח את הדלת לרווחה, ואני מתכנן לראות בית מלא מנחמים. הופתעתי, הבית ריק מאדם. המקום נקי ממבקרים, אין יוצא ואין בא. בודד וגלמוד נשאר עומר בעולם, וידעתי ששליחות מיוחדת מוטלת עליי ברגעים הרי גורל אלו.

"מצאתי את עומר שבור, רצוץ ושבע סבל מתקופת הטיפולים של אשתו. אך זיק של יהדות נצץ בתוכו. הוא התחיל להבין את המשמעות האמתית לחיים. את היעד של כל אחד בחיים, ואת הדרך הנכונה בו עליו ללכת מהיום.

"ישבתי אתו כמה שעות, ניחמתי אותו במילים טובות, הרעפתי עליו דברי ניחום וחיזוק. בסיום השיחה עומר ערך לי סיור היכרות בביתו. הוא הראה לי את הפמוטים שהחלידו מרוב אי שימוש, את החנוכייה שירש מסבא ואת.. קופסת האתרוג. את קופסת האתרוג של אבא שלו, הוא בחר לתת לי במתנה: 'קח, שיהיה לך. אין לי מה לעשות עם זה'. לקחתי את קופסת האתרוג, אך בליבי שמרתי את הסיבה שלשמה הסכמתי לקחת אותה.

"בהגיע חג הסוכות. הקופסא שכבר הייתה שחורה מרוב השנים עברה ניקוי ושיפוץ יסודי אצל צורף. ובערב סוכות עליתי לביתו שברמת אביב, מצויד עם קופסת האתרוג עם... אתרוג מהודר. הבאתי לו ד' מינים ואתרוג בקופסת האתרוג של אבא שלו. סגרנו מעגל".

שולחן שבת בבית החולים

הפעילות מתמקדת בשני מסלולים. האחד, שלושה ימים בשבוע אני ושותפי לדרך - הרב אהרל'ה יקטר, מחלקים מארזי עוגיות, עגות גבינה ומיני מטעמים נוספים לשוהים במרכזים הרפואיים. ולקראת שבת, מתחיל הפרויקט השני, הגדול מכולם: חלוקת שולחנות שבת בכל חדר שבו שוכן יהודי שומר תורה ומצוות החפץ בכך.

"הרב וקשטוק חולל מהפך באווירת השבת בבתי החולים". סח לי אחד מהמטופלים שעדיין מטופל במחלקה האונקולוגית בתל השומר. "זה דבר מדהים". מסכמת לי עוד אחת מהמטופלות. "בבית החולים יש לך רק ריח של דם, אוויר מחניק של טיפולים, משא כואב של כאב. בהגיע שבת. כולנו רוצים להרגיש שבת. לחוות פיסת שמחה, קצה קצהו של שלווה בתוך ים האוקיינוס של הסבל. והרב וקשטוק מאפשר לנו לחוות יום אחד בשבוע של מנוחת הנפש ושלוות הדעת".

אנו מנסים לעמוד על הייחודיות של הפרויקט, ואנו מגלים עד כמה תכנון מדויק כרוך בדבר. "השולחנות יוצרו במידות מותאמות במיוחד למידת סביבת החולה בבית החולים. הוא מתקפל, ידידותי ונוח לשימוש. השולחן מחולק עם מפה לבנה מבד איכותי וגביע קידוש מכסף אמיתי מצורף לערכה. על גבי השולחן שתי נרות שבת, וחלות מדיפות ריח שבתי המתפזר בחלל בית החולים. זהו". אולם הזהו הזה, מצריך שינוע של כמה רכבים, בין כמה בתי חולים, בזמן הכי לחוץ, ערב שבת.

אולם הרב וקשטוק לא נרתע. גם כאשר הייתה הפעילות כרוכה בקושי עצום, גם כאשר הוא נתקע לפתע ללא נהג מתנדב, הוא לא מאבד עשתונות. במקום זאת הוא מתחיל לחפש פתרון לבעיה. בעיה שלו? זה בעיה של כלל ישראל. "היאך ישבו חולי ישראל ללא שולחן שבת ראוי לשמו?" הוא שואל–עונה.

תוך כדי שיחה איתו (ביום רביעי בשבוע), הוא מרים את הטלפון למשמע צלצול אחד בלבד. על הקו עוד יהודי המתעתד לעשות את השבת בבית החולים ורוצה לוודא כי השולחן הנפלא הזה יגיע גם אליו. "מה נראה לך? היהודי הזה יזכה לביקור שלי עוד לפני ערב שבת..." כשהכוונה כי הוא יזכה לשפע של מעדנים ומיני מטעמים עוד לפני השבת.

(צילום: shutterstock)

כשנסיעה לבלינסון אורכת 6 דקות

"קרה לי פעם סיפור מעניין בערב שבת אחד", משתף הרב וקשטוק. "נסעתי עם הרכב לבית החולים בלינסון בפתח תקווה על מנת לערוך ליהודים שולחנות. כשהגעתי לבלינסון, בישר לי אחד מהמזמינים כי הרופאים החליטו שבתו המאושפזת תוכל לשהות השבת מחוץ לכותלי בית החולים, הם תכננו לנפוש במלונית עזר מציון שנמצאת בסביבת בית החולים. שמעתי וקיבלתי. כשם שאני מקבל שכר על הדרישה - כך אני צפוי לקבל שכר על הפרישה. הסבתי את עקבותיי לכיוון תל השומר. כשהגעתי לתל השומר, אני מקבל את אותו סיפור העתק-הדבק. כבר שמחתי. חולי ישראל מתחילים להתרפא... כך שבתי לביתי שבבני ברק.

"ארבעים דקות לפני כניסת השבת, אני מקבל טלפון מהמשפחה המאושפזת בבילנסון, כי עקב החמרה במצבה של הבת, השתנו התוכניות והבת תעביר את השבת בין כותלי בית החולים. "אני לא דורש ממך, אבל אני יכול להגיד לך ששבת עם השולחן, ושבת בלי השולחן שלך, זו לא אותה שבת". קובע–מסביר האב. מיד צלצלתי לנהג שלי. אולם הלה היה בספק אם יצליח לחזור לקראת זמן ירושלים. הנהג שלי מקפיד לקבל שבת בזמן ירושלים והוא חשש שמא הזמן המתאחר לא יאפשר לו חזרה בזמן. אמרתי לו: 'אם ה' רוצה נהיה פה עשר דקות לפני זמן הדלקת נרות ירושלים'. הוא הניע את הרכב ויצאנו לדרך. "שמתי סטופר, ותשמע טוב", הוא מספר לי בהתרגשות גלויה. "תוך שש דקות היינו בבלינסון בנסיעה ממרכז בני ברק. כל הרמזורים, כאילו בתיאום מראש, 'הוריקו' בפנינו ופתחו לנו את הדרך ישירות לבית החולים. בעשר דקות לפני זמן הדלקת הנרות – זמן ירושלים, הנהג חנה את רכבו בחניה שעל יד ביתו בבני ברק...

"בפעם אחרת נשארתי עם שולחן אחד מיותר ברכבי. כשעמדתי על מפתן בית החולים לכיוון היציאה, מצלצל לי הטלפון כשעל הקו אברך מחצור, אשר יוצא הרגע לכיוון בית החולים ושואל "האם אפשר עדיין לקבל שולחן לשבת?" סיפורים כאלו ודומים לו מתגלגלים הרבה. ורק ה' היושב מלמעלה טווה ואורג את מארג פעולותיי שייטיבו עם כמה שיותר אנשים.

הפעילות מעוררת הדים חיוביים גם בצוותות בית החולים, הפעילות ההתנדבותית של החרדים נותנת חרך צר לראות את הצד החיובי והבלתי מוצג בתקשורת הכללית על החרדים. "פעם שמעתי אחות אחת שחה לרעותה: 'הלוואי והיו עושים סדרת וידאו על תעשיית החסד של החרדים בבתי החולים'", הוא מספר, "זה ללא ספק דבר מבורך המביא קידוש שם שמים גדול".

מאוחר יותר בשיחה אנו מגלים כי הפעילות לא מסתיימת בתחום חלוקת השולחנות לשבת. בערב שבת היא רק מתחילה. הרב וקשטוק מתגלה כערמומי בתחום החסד, במובן החיובי. בעיניים החדות שלו ומהניסיון שהוא רכש, הוא יודע לזהות משפחות שגם כאשר ישתחררו מבית החולים הן יזדקקו ליד מושטת של עזרה. "באחד ערבי הפסח, עבר בחור חרדי השתלת מוח עצם. אחרי ניתוח מורכב זה, המושתל חייב להיות לפחות בארבעה שבועות אשפוז. הבחור הביע את רצונו לשהות את ליל הסדר ולחוג את חג הפסח בחוג המשפחה. אולם הרופאים מיאנו להבטיח זאת. "זה נוגד לכל כללי הרפואה, והמנוחה נדרשת אחרי ניתוח מורכב שכזה". הם הבהירו. בליל בדיקת חמץ הגיעו תשובות מאוד חיוביות מהמעבדה, והתברר כי הבחור יכול להשתחרר לחג הפסח לביתו. ואם עד עכשיו המשפחה לא הכינה מאומה לחג הפסח, מחמת שהייתם על יד מיטת בנם, הרי שכעת הייתה מוטל עליה משימה בלתי אפשרית: להכין את כל צורכי החג בלילה אחד. אולם לרב וקשטוק הפתרונים. "למחרת בבוקר הגעתי אליהם הביתה עם עשרות קרטונים של מאכלים מוכנים לכל החג".

אני מנסה לברר מהיכן צצו עשרות מארזים עם כל סעודות החג מבושלות בטוב טעם. אולם הרב וקשטוק סוגר את פיו בתנועת ניצחון. הוא נותן לנו להבין כי הוא למוד ניסיון, ובאמתחתו הוא מתכונן לכל אופציה שרק תהיה. תמיד הוא יהיה כאן לעזור.

השולחן נותן מענה גם לסעודת משפחה שלמה. "בנסיבות מסוימות שכל המשפחה שוהה לצד המאושפז, הרי שאני מביא את הכל בהתאם לצרכיה המורחבות. מדהים לראות משפחה שלמה מתאחדת בסעודת שבת במקום הכי לא ספונטני – בבית החולים. אבל זה נותן הרגשה מחזקת, כשהמשפחה ביחד מחזיקים חזק יותר".

גם פעילויות שמחה ואווירה נכללת במסגרת הפעילות שלו. "בחודשי החגים אנו מביאים פלקטים המבטאים את מאפייני החג. אנו תולים אותם במחלקות הילדים וגורמים להעלאות אור וחיוך בחיי הילדים הסובלים. משהו קטן וסמלי, להרגיש את אווירת הימים המיוחדים ולא עוד יום של חולין בשגרה של אשפוזים. כאשר המטרה היא להכניס את שמחת החיים היהודית המפעמת בחוץ אל תוככי כותלי הבית חולים, בחודש אלול אנו תוקעים בשופר לכל המעוניין ומזכים כל יהודי בלשמוע את קול השופר".  

הפעילות של הרב וקשטוק היא כמעט בלעדית במינה. הוא פועל לבד. ללא עמותה, ללא תרומות כספים, ללא מתנדבים, וללא רעש ופרסום. בשקט-בשקט, מלב חם של יהודי, הוא מצליח לחולל מהפיכה שבתית בבתי החולים. אין ספק כי השבת, מקור הברכה, מחזירה למכבדיה אלפי מונים ומשפיעה שפע ברכות על כל מוקיריה.