"פתחתי את הדלת ונדהמתי: 15 בנים של ה’ הגיעו לבקש סליחה"

ראש חודש אלול, השעה 22:00, והטלפון של הרב ב', רבו של אחד מיישובי הצפון הנידחים יותר, מצלצל. על הקו נמצא תושב היישוב, יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, ועל פי שם משפחתו נראה כי הוא נמנה על עדות אשכנז. "הרב", הוא אומר. "יש מחר סליחות בבית הכנסת?"

הרב, שמדי בוקר 'מגרד' את העשירי למניין, הופתע למשמע השאלה. ''הרי אפילו בעשרת ימי תשובה, עם כל המאמצים, אין כאן מנין לסליחות, אז מחר?! בקושי מנין לשחרית אנחנו מצליחים לגייס, אז מנין סליחות באשמורת הבוקר?!'', חשב לעצמו, אך מיד קטעה מחשבה אחרת את הרהוריו הפסימיים. ''יהודי שואל אם יש מניין סליחות, ואני אומר לא שלא?!'', ועל כן השיב הרב: "בוודאי שיש מניין".

"באיזו שעה?" שאל, והרב משיב: "מחר ב–5:15 סליחות".

"תודה רבה הרב, ניפגש, לילה טוב".

השיחה מסתיימת, והרב מנסה להילחם בייאוש. "אנחנו שניים בסך הכל", הוא חושב לעצמו. אך כאשר נזכר במשנה באבות: "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה", הוא ננער ממחשבותיו ומתחיל להעביר הודעה טלפונית בין המתפללים.

"חברים, מחר בבוקר סליחות ראשונות בשעה 5:15. נא הגיעו כדי שיהיה מנין", הוא מבקש.

הראשון עונה בחיוב, השני משיב: "אשתדל", והשלישי מציין שמחר ספציפית הוא לא יכול. הרב ממשיך לגייס תושבים שהוא חושב שאליהם שאפשר להתקשר בשעות כאלה, ומגיע ל-6 איש ש'ישתדלו' להגיע.

כבר קרוב לחצות. הרב מציין לעצמו שעשה מה שביכולתו, ובעז"ה הקב"ה יצרף מחשבה למעשה.

השעה 5:15. הרב מגיע אל בית הכנסת, ולהפתעתו הוא רואה 15 איש, רובם בכלל אשכנזים, מחכים רק לו כדי להתחיל.

"קמתי באשמורת לבקש על עווני…", מתחילה התפילה. המנגינה והמילים נוגעים בלב עד כדי דמעות. 15 בנים של הקב"ה הגיעו לבקש סליחה בשעה 5:15 לפנות בוקר.

"המעשה התרחש בחודש אלול תשע"ה. באותה שנה בכל החודש לא היינו צריכים לחפש מנין, היה ב"ה מנין גדול מדי יום לסליחות ולשחרית שאחרי", מסיים הרב את הסיפור. "בשנה שעברה זכינו גם כן לסליחות, והשנה, תשע"ט, גם כן בעזרת ה'.

"בשבת האחרונה, בסעודה שלישית, סיפרתי את הסיפור בבית הכנסת, ואותו יהודי שכבר התחיל לשמור תורה ומצוות, מתחיל לדמוע ואומר ספק לעצמו ספק לציבור כולו: "אולי בגלל זה זכיתי להתקרב להקב"ה"...

רבנו יונה בספרו שערי תשובה כותב על מתנת התשובה: "מן הטובות אשר היטיב ה' יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחשוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולימדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו, לרוב טובו וישרו כי הוא ידע יצרם, שנאמר (תהלים כה, ח): "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך", ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה, שנאמר (ישעיה לא, ו): "שובו לאשר העמיקו סרה". ונאמר (ירמיה ג, כב): "שובו בנים שובבים ארפה משובותיכם". והוזהרנו על התשובה בכמה מקומות בתורה, והתבאר, כי התשובה מקובלת גם כי ישוב החוטא מרוב צרותיו, כל שכן אם ישוב מיראת השם ואהבתו, שנאמר (דברים ד, ל): "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו". והתבאר בתורה, כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת ויחדש בקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו".

מתוך 'משנתה של תורה'.