כחולה, שקטה ומסוכנת: הכינרת היפהפייה מטעה. היזהרו בה!

כתבתם על בטיחות בקיץ, אמרה לי אחת הקוראות, נקרא לה דיצה. סיפרתם על כל מיני מקרים שעלולים להתרחש, אבל המציאות מפחידה פי כמה, וכמה ויש לנהוג במשנה זהירות.

וכדי להסביר את הפנייה, היא סיפרה את הסיפור שלהם, שהתרחש לפני מספר שנים.

"נסענו לחופשת בין הזמנים בטבריה", היא פותחת. "החופשה הייתה נעימה ונחמדה. התפללנו על קברו של הצדיק רבי מאיר בעל הנס, הלכנו לגינות, ערכנו קניות ובעיקר נהנינו מהים שטבריה שוכנת לחופיו – הכינרת.

"כך היה בשאר ימי הנופש, עד היום שעליו אני רוצה לספר. באחד הימים התיישבנו לחוף הכינרת כדי ליהנות מהמים הצלולים והקרירים שנראים כה תמימים וכחולים. איש מאיתנו לא שיער מה הם טומנים בחובם ואילו דקות אימה יעברו עלינו בשל המים הזדונים.

"הילדים ביקשו שניכנס למים, והתיישבתי להשתכשך יחד עמם במי האגם. בזמן זה בעלי הלך ללמוד ברכב ולנוח בצל המזגן, משום שחם מאוד בטבריה בעונה זו של השנה. נכנסתי עם הילדים למים הרדודים.

"כדי שנוכל להתמקם בנוחות בלי להירטב יותר מדי, הלך בני והביא משמשייה סמוכה מזרון גומי מטר על מטר ללא דפנות. ישבתי עם בתי התינוקת בת השנתיים על המזרון והתנדנדנו על פני המים הרגועים. בתי היא תינוקת אנרגטית ופעילה, ובמשך ימי הנופש הייתי עסוקה בלרדוף אחריה, כל הזמן חששתי שתאבד לי. כעת היא ישבה לידי על קצה המזרון, נינוחה ומרותקת למראה הים הכחול והגדול.

"המים היו נמוכים, בגובה חצי מטר. לידינו שיחקו במים ילדים קטנים ללא הוריהם. הייתי האם היחידה באזור. האם חששתי? לא. ממש לא. היה תענוג לראות את מצהלות הילדים.

"החלה רוח קיצית קלה לנשב. אף על פי שבני החזיק את המזרון, החל זה להיסחף באלכסון ולהתרחק מהילדים. ביקשתי מבני שיאחז במזרון ויחזיר אותי. הוא השיב אותי, והמשכנו ליהנות מקרירותם של המים".

אמא באה

בשלב זה, משהו החל לקרות.

"פתאום חשנו שוב במשב חם של רוח, והמזרון נסחף. בני תפס בשנית את המזרון, תוך שהוא צועק: אימא, המזרון שוב נסחף. קפצתי מהמזרון. בזמן הקפיצה, שבריר של שנייה, החל המזרון להתרחק עם התינוקת עליו. אני ליד החוף, והמזרון מתחיל לשייט במהירות. אני מנסה להושיט יד, אך המזרון ובתי מתרחקים והולכים ממני, ואין לאל ידי להושיע".

התרחשות תמימה, הלא כן? אם עם ילדים קטנים משתכשכים במים רדודים וקרירים ביום חמים. מה יכול להיות טוב יותר? אלא שכאן ההתרחשות מתחילה להסתבך, ובאופן שדיצה לא חלמה שיכולה לקרות. היא ממשיכה לספר את סיפורה בלשון הווה, אף על פי שחלפה מאז תקופה ארוכה.

 "אני רצה במים לכיוון המזרון, וככל שאני רצה – המזרון מתרחק. ממש כמו בחלום רע, כשאתה רץ אחרי מישהו והוא מתרחק יותר ויותר. התחלתי לשחות, כשאני אומרת לתינוקת שלי, משתדלת להרגיע אותה ואותי: מתוקה שלי, אימא באה, אימא באה.

"ככל שאני שוחה, המזרון הולך ומתרחק. הפסקתי לשחות. אני האם היחידה באזור. לא רחוק ממני ילדים קטנים במים. התחלתי לצעוק: 'תצילו את התינוקת שלי, הצילו, התינוקת נסחפה!'. התחלתי לצרוח. איני רגילה לשחות הרבה. לא היו לי כוחות נפשיים ולא כוחות פיזיים. ובינתיים, המזרון מתרחק ומתרחק.

"הצד הנפרד של הגברים היה רחוק. מישהו שמע את הצרחות וקפץ למים. הצבעתי על המזרון והוא החל לשחות לכיוונו, אך לא הצליח להגיע בשל הסחף".

נקודה קטנה בים

דיצה עוצרת כדי לנשום, ואני חשה יחד אתה את הלחץ הנוראי וחוסר האונים.

 "התקשרו למשמר החופים, אך הם לא הגיעו. בינתיים אני והילדים בוכים בהיסטריה. התינוקת שלי. היא בסכנת חיים. מי יודע אם היא מצליחה לשמור על שיווי משקל נכון ולהישאר על המזרון ביציבות. תנועה אחת קלה והיא צוללת במי הכינרת העמוקים. אנשים שהגיעו למקום החלו להילחץ, נתנו עצות. מישהו עבר לידי והציע: תתרמי לצדקה. צדקה תציל ממות. כששמעתי זאת התחלתי לבכות.

"בינתיים שלחתי את בני לרוץ ולקרוא לבעלי שברכב. בעלי התחיל לדהור לכיוון החוף, תוך שהוא ממלמל: 'אבא שבשמים, אני תורם לקופת הקהילה, אבא שבשמים, תציל את הבת שלי'. הוא זינק אל הכינרת והתחיל לשחות לכיוון התינוקת".

 הקטנה נותרה לשבת על המזרון והגיעה למרחק עצום, כל אלו שהיו על החוף ראו אותה כנקודה קטנה בים.

"מצאנו במים אדם שהייתה ברשותו סירת גומי קטנה. בעלי לקח ממנו את הסירה והחל לחתור. בזמן הזה, נתונה באימה שקשה לתארה במילים, ידעתי שאין בכוחי להועיל מלבד בתפילות. קיבצתי את הילדים שלי וניסיתי לומר עימם פרקי תהילים. מרוב מצוקה וסערת נפש לא יכולתי להיזכר בשום מזמור. זכרתי רק את המילה הראשונה של פרק א' בתהילים - 'אשרי'.

 "ביקשתי מאחת הנוכחות שתגיד פרק תהילים ואני אומר אחריה מילה במילה עם הילדים. על חוף הכינרת הוקם מנין תהילים קטן בבכיות ובזעקות. כשסיימתי פרק אחד נזכרתי שלפני רבע שעה מישהו הציע לתת צדקה".

ניסים עטפו אותה

בינתיים, בעומק הכינרת, בעלה של דיצה התקדם לכיוון התינוקת.

 "בדיוק כשאמרתי שאני תורמת כסף לצדקה, הגיעה סירת מנוע לחוף, מישהו הזעיק אותה בסלולרי. עכשיו אני מבין למה כולם מכוונים אותי לכיוון המים ומצביעים על המזרון הקטנטן שנסחף, אמר בעל הסירה. לא ידעתי שיש עליו תינוקת. חשבנו שזו סירה של משמר החופים"...

בעל הסירה זינק לתוך הים במאמץ להגיע אל המזרון עליו ישבה תינוקת בת שנתיים בלי לזוז.

 "בינתיים", ממשיכה דיצה, "התקרב בעלי למזרון בעומק הכינרת עם סירת הגומי. הוא הבחין שהמזרון עם בתי הקטנה עצר במקומו והפסיק להיסחף לעומק הים. הוא עצר מחתירתו כעשרים מטר ממנה והביט בה באימה. התינוקת שלי, שתמיד רצה ומשתוללת, שכבה במרכז המזרון בשקט דרוך, כאילו מודעת לסכנה המתחוללת סביבה, וזה היה נס עצום ובלתי נתפס. היא לא בכתה ולא צעקה ולא ניסתה לזוז. כשעזבתי אותה בחוף היא ישבה בצד המזרון, וכשראתה שאני מתרחקת ממנה לא ניסתה לרדת מהמזרון. ניסים עטפו אותנו ברגעים הללו. שבח והודיה לה'".

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

הקטנה הבחינה באביה. היא קראה אליו ורצתה להתרומם ולהתקדם לעברו. האב פחד שהיא תתהפך למים אם תזוז ממקומה. הוא צעק אליה: "חמודה, לא לזוז. אבא בא, אבא בא!".

"כשבעלי התקרב אליה", מסבירה דיצה, "הקטנה ניסתה להתרומם למצב עמידה. בעלי קפא במקומו. אלו היו רגעי פחד בלתי ניתנים לתיאור. תזוזה אחת לא זהירה מצידו, והקטנה תתהפך יחד עם המזרון למים. הוא הסתכל לתוך המים וראה כעין שיפוע, כמו כבש המזבח בבית המקדש, שהמזרון של התינוקת נעצר מעליו".

אלו שניצלו

ובינתיים, אנשי משמר החופים עדיין לא הגיעו, אף על פי שצלצלו אליהם שוב ושוב.

"בעלי ליד הילדה, אך חושש להתקרב מדי. תזוזה בלתי זהירה מצידו תגרום לילדה להיבהל, היא עלולה להירתע ולהטות את המזרון לכיוון אחד ו... המים עמוקים מאוד, סוחפים ולמודי מערבולות.

 "סירת המנוע מהחוף התקדמה לעבר התינוקת, אולם הקטנה שלי פחדה מהסירה הרועמת שעליה אנשים שאיננה מכירה. היא רצתה להגיע לאבא שלה וניסתה לזוז לכיוונו. בעלי עדיין חשש שהמזרון יתהפך מתזוזות מיותרות, אך לא היה לאל ידו להושיע, מלבד להתפלל ולזעוק בלחש ולומר לה שוב ושוב: אבא בא, מותק, אבא בא. אל תזוזי, הנה אבא בא".

האב עם הילדה בעומק ים, בחוף כל האנשים זועקים בתפילות, מנסים לקרוע את השמים, סירת מנוע רועמת ניצבת בסמוך לתינוקת שלנו.

ואז הסתיימה הדרמה הגדולה.

שתי צדיקות ירדו מסירת המנוע עם אפודי הצלה, שחו אל המזרון בדממה והגיעו מאחור אל התינוקת, מבלי שתשים לב. הן תפסו אותה והרימוה לסירת המנוע. קריאות שמחה פרצו מפי הנוכחים שצפו במחזה על החוף. התינוקת ניצלה מטביעה.

"אני לא יכולה לתאר את הצעקות שצעקתי מרוב הקלה ופורקן. גם את בעלי, שהיה בדרך לעילפון מהמתח והפחד של הדקות האחרונות, העלו על סירתם, והחזירו את האב והבת התשושים לחוף".

אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים.

תלמדו מהניסיון

"כמה שעות לאחר מכן אמרנו נשמת כל חי ברגש ובהתלהבות עצומה. אנשים התאספו נרעשים לדון בנס שהתחולל מול עיניהם. במעמד זה התחלנו לשמוע סיפורי ניסים על אנשים, נשים וטף שניצלו מטביעה בכינרת. היא מטעה כל כך. יפה ושלווה וכלל לא מסגירה את הסכנות המאיימות מתחת לפני המים השקטים, ולכן חשוב לי לפרסם את הסיפור שלנו.

שם, בחוף, ליד קהל עצום שהגיע לצפות בדרמה סיפרה אישה על בעלה ובנה בן התשע שנסחפו יום קודם והתרחקו שלושה קילומטרים מהחוף, ורק אחרי שעה וחצי של ניסיונות הישרדות הגיעו אנשי משמר החופים להצילם. משפחה מירושלים סיפרה שיום קודם האב נסחף על מזרון מים ובסוף נטש אותו והצליח איכשהו לחזור לחוף.

"בהזדמנות זו", דיצה מנצלת את הבמה שניתנה לה, "אני רוצה להודות לכל מי שסייע בהצלת התינוקת. ה' יברך אתכם. לכל האבות והאברכים שניסו לשחות לכיוון התינוקת. לכל מי שהתפלל בחוף להצלתה. כל מי שקרא תהילים. לכל הנשים שחיזקו אותי ברגעים הקשים. הצדיק ששחה ראשון והחל בהשתדלות להצילה. בעל הסירה היקר שהציל לבסוף את התינוקת ושתי המסייעות שהיו עמו על הסירה.

"הסיפור שלנו הסתיים, תודה גדולה לה' יתברך, בטוב. אני מפרסמת את הסיפור לתת שבח והודיה וגם להתריע ולהזהיר: הכינרת מסוכנת מאוד. כל שנה היא גובה קורבנות. היא נראית נמוכה ותמימה, אך אין תוכה כברה. יש בה סחף. ישנן מערבולות. יש הבדלי גבהים. אחרי הליכה במים בגובה חצי מטר פתאום המים הופכים להיות עמוקים בגובה של מטר וחצי. אני הגעתי לגובה הכתפיים, ילד לא יכול לעמוד בגובה כזה.

"אנא, היזהרו לא ללכת לחוף בלי מציל. אף על פי שהייתי קרובה לתינוקת היא נסחפה תוך שניות. אנא, למדו מהניסיון שלנו".

כללים מצילי חיים

כמה מילים על סחף בים, ומה עושים כשאדם נסחף מול העיניים.

זרמי הסחף מהווים סכנה גדולה למי שאינו יודע לשחות ואף לשחיינים מנוסים. 80% ממקרי הטביעה נגרמים עקב היסחפות עם זרמים אלו פנימה אל הים. מהירות זרם הסחף יכולה להיות כמטר לשנייה בים רגוע, ובים סוער הוא יכול לסחוף במהירות של 3 מטרים בשנייה! מהירות שתכריע גם שחיין מקצועי.

וכאן הגענו לנקודה החשובה ביותר. לא צריך ואף אסור להתנגד לזרמי הסחף! האינסטינקט המידי של אדם שמרגיש שהוא נסחף פנימה אל תוך הים הוא לחזור באותה הדרך שבה נכנס - וזו טעות! היות שזרמי הסחף בדרך כלל חזקים מדי, הניסיון הנואש שלרוב מלווה בפאניקה ואיבוד עשתונות רק גורם לאיבוד כוחות, התכווצויות שרירים, נשימה לא סדירה ולבסוף לטביעה.

(צילום: shutterstock)

הדבר החשוב ביותר שעליכם לזכור הוא שאין להתנגד לזרמי הסחף. במצב של סחף רצוי לשמור על כוחות, להירגע, להשתדל לצוף ולהחזיק את הראש מעל המים. לים יש מקצב, זרם נכנס וזרם יוצא - תמיד תזכרו את זה. בעת שהזרם יסחף אתכם פנימה מעבר לקו שבירות הגלים, אז יהיה באפשרותכם "לחתוך" שמאלה או ימינה, לשחות במקביל לקו החוף, ולחזור במסלול מעגלי עם שבירות הגלים שנעים עם הזרם אל החוף.

אם ראיתם מישהו אחר נסחף יש להזעיק עזרה ממצילים או גולשים, יש לצעוק לאותו אדם מה לעשות, ואם אפשר, לזרוק לו מצוף (אפילו צידנית או פיסת קלקר). במקרים שאין גישה לאותו אדם בגלל תנאי ים סוערים או/ו זרמים חזקים, לא למהר ולקפוץ למים. חלק ניכר ממקרי הטביעה הם של אנשים שקפצו להציל אחרים מבלי להבין את פעולת הזרמים וזאת על אף שהיו בכושר או שחיינים מנוסים. שמרו על קשר עין עם האדם שנמצא במצוקה, הראו לו שאתם מודעים לבעיה ורק אם יש לכם מצוף כלשהו ועברתם קורס בהצלת אדם מטביעה נסו ליצור מגע.

פורסם לראשונה בשבועון "הדרך". למנוי משתלם חייגו 8427*