הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – המלך בשדה!

הוא כבר ממש באופק. אפשר כבר להריח את ניחוח המתוק שמתלווה אליו, את הכתר האדום שהוא נושא איתו והתפוח שרק מחכה להשתלב לו בהרמוניה נפלאה עם הדבש כמיטב המסורת הקולינרית היהודית – ראש השנה!

כמו שאמרנו בכתבה הקודמת, כדי להגיע לראש השנה בטוחים ושמחים, צריך להשיג מעין "כרטיס" המשך לרציף השנה הבאה וזאת ע"י שנוכיח לקב"ה שאנחנו, בתור מתחזקים, באמת ראויים לעוד שנה של התחזקות, אור רוחני פנימי והארת העולם בכוח האישי והמיוחד שלנו.

אבל האם אנחנו באמת יודעים כמה הקב"ה ממש – ממש קרוב אלינו בזמנים האלה של חודש אלול?
קבלו סיפור שירענן לכם את ההבנה: פעם היה אדון שהייתה לו חכמה גדולה ויקרה עד מאוד שמגלה בדיוק את מקור האושר והשמחה בחיים. אנשים רבים הצטופפו סביבו כדי לגלות את הסודות הכמוסים שלו לאושר ושמחה בחיים, ורבים ראו בו כסמל, אות ומופת לחיות חיים נעימים וטובים, אך האדון לא גילה להם את כל הסודות כולם.
עם הזמן רבו האנשים שהחליטו ללכת אחריו והצטרפו רבים לקהל שלו וביום מן הימים הכתירו אותו למלך. אך היו כמה שהתחילו לקנא מהצד ולא אהבו את המלך והצלחתו הגדולה, וניסו בכל כוחם לשבור את המלכות שלו על אנשיו הרבים. הם עשו תכסיס חכם של רשעות גדולה, ולאחר כמה זמן התחילו אנשיו של המלך אט - אט לחרוג ממנהגיו וללכת אחרי המלך של הממלכה השנייה, שציפה להם בידיים פתוחות, עם הרבה תוכניות בצד לשעבוד, בלי שידעו. המלך ראה את עמו הולכים ועוזבים אותו עם הזמן. הוא היה מאוכזב מאוד, וניסה לדבר עם על ליבם שכדאי להם להמשיך לשמוע לו. משראה שלא צלח, פשוט קם והלך.
המלך השני ניצל את אנשיו של המלך הראשון לרעה, כפי שתכנן וסיבב אותם בכחש בכך שפיתה לעבודות קשות תמורת תענוגים גדולים. העבודה גברה, התענוגים נעלמו עוד לפני ששמו לב והשעבוד כבר לא היה ניתן לעצירה. אז הבינו את טעותם ורצו לחזור אל המלך הקודם שלהם. אך זה היה מאוחר מדי. כמה שנים חלפו, וכמה מאנשי המלך הספיקו לברוח ולחפש אחר מלכם הראשון שיגאל אותם ברוב חוכמתו. הלך, חיפש ומצא. הוא רץ למלך, ביקש והתחנן לפניו שיעזור להם לצאת משם. המלך הראשון לא נענה מהר כל כך לבקשה, הרי מרצונם החליטו ללכת, ומי בטוח שבאמת לא יתחרטו שוב לאחר מכן? ובכל זאת, אחרי בקשות אינספור, ריצה אותו אדם את המלך.
המלך הגדול, בחכמתו הגדולה, ידע את שינויי מזג האוויר והחליט לנצל אותם למארב ולכבישה של המלוכה לבדו, באמצעות תכסיסים זולים אך חכמים. בגלל שהיה חכם יותר מהמלך הרשע, הצליח ליישם את התוכנית על הצד הטוב ביותר. אנשי המלך חזרו אליו, שמחים וששים, אך הוא לא היה בטוח באמת עד כמה הוא צריך לבטוח בהם, ולכן עשה להם מבחן של 10 שנים, לכל אותו הדור. בסופן של עשר השנים, התלבט המלך מאוד אם הם באמת הוכיחו את עצמם, ואף על פי כן התרצה להם מתוך רחמים גדולים לקבלם בחזרה בלב שלם, וגילה להם את כל סודותיו. יחד עם המלך בנו את הממלכה מחדש - חזקה וטובה הרבה יותר מקודם. המלך השני שנחל תבוסה, הצליח להתאושש, ועם מעט האנשים שהיו לו הלך לפרוץ את חומות המלוכה. המלך היה חכם, אך לא ציפה להתחזקותו של המלך הרשע מהר כל כך. לאט-לאט הצליח המלך הרשע לגייס עוד בני ברית שהצרו על החומה הגדולה של המלך הטוב. למלך ולאנשיו לא היה לאן ללכת, ותוך מספר שבועות אנשים היו צריכים למסור את נפשם כדי לשמור על ילדיהם ולהשיג פת לחם לפה. אט-אט התחילו האנשים לגעור במלכם, להתחרט שוב על ששמרו לו אמונים שוב, אנשים רבים שוב קמו על המלך שרק רצה לעשות טוב לעם. בעת לילה קם ממיטתו, ברח מן הממלכה לאחר ששמע שהולכים לתפוס אותו כקורבן למלך הרשע וסיים שוב את תקופת מלכותו עם אנשיו. מרחוק היו צרחות, איומים, מכות, ניסיונות לחבור למלך הרשע, אך הוא נשאר בצד ולא התקרב כלל.
לאחר תקופה, חזר אל מקום הממלכה, ואין אף אחד שנשאר. כולם גלו מעל הממלכה שבנה הוא ואנשיו. הוא יצא לשדות הפתוחים, לעצים הרעננים ולרוח המנשבת, אך אין איש, לא ראה אף אחד מאנשיו. לאחר כמה חודשים ניגש אליו אדם אחד וביקש את עזרתו. הם הביטו זה בזה. האיש נוכח לדעת שזה הוא המלך, והמלך הבין שזה אחד מאנשיו. שמחו שניהם שמחה גדולה. שניהם מצאו לאט-לאט עוד ועוד אנשים שניצלו מחמת נאמנותם למלך. הוא טיפל בהם במו ידיו, אך הפעם – לא הסכים להחזיר את הממלכה למה שהייתה קודם, אלא רק כשבאמת יוכיחו שהם ראויים לכך.

נשמע לכם מוכר? אם לא, תנו לי לספר לכם סוד קטן: כל הסיפור הזה מבוסס על ההיסטוריה של עם ישראל והקב"ה.
באמצע הסיפור אנו עדים לחורבן הממלכה בפעם הראשונה (בית המקדש הראשון) והתקבצות חוזרת של המלך ועמו. לאחר מכן המלך הרשע שוב חוזר להכות במלך ובעמו, והם, בחוסר חכמתם, בגלל כמה טעויות קשות וטיפשות, מורדים במלכם שוב ומחריבים את הממלכה של עצמם, במקום לשמור נאמנות למלך שכבר הוכיח את עצמו ונתן להם הזדמנות שנייה, והממלכה נחרבת (חורבן בית שני). חורבן הממלכה בפעם השנייה מייצג את תשעה באב, שלא מזמן עברנו, לפני כמה שבועות.

בימים אלו ממש, שאחרי תשעה באב, כמו בסיפור, הקב"ה בלי בית המלוכה שלו – המלך נמצא בשדה, וגם אנחנו בתקופה זאת, בהתאם לתקופה ההיסטורית אז - נמצאים בזמן של גלות, במרחבים הפתוחים ולא בתוך הממלכה. במהלך השנה הקב"ה מתואר כמלך הנמצא בבית מלכותו. עדיין לא הגיעו הזמנים הקשים של תשעה באב וי"ז בתמוז המדברים על חורבן הבית, ולכן כביכול הקב"ה נגיש בצורה מוגברת יותר רק למי שבאמת ראוי לו, כמו צדיקים וגדולי דור (כמו בתקופת בית המקדש - הכהן הגדול הוא היחיד שיכל להיות בקודש הקודשים). אך בתקופת זאת של חודש אלול, המייצגת את הזמנים שלאחר חורבן בית מקדשו של הקב"ה, הקב"ה זמין ונגיש לכולם, כי אין לו המקום שבו הוא היה רגיל לשבת, ולכן כל מי שרוצה לדבר ולבקש מהקב"ה, בלי יוצא מן הכלל בחודש הזה, חודש אלול, יכול לבוא ולבקש מהקב"ה שיעזור לו בתשובה שלמה, כי המלך נגיש לכולם והוא משפיע לכולם מהשפע הרוחני לכל אחד בעם ישראל יותר מתמיד! כך גם בזמן הזה, בחודש אלול הקב"ה מקבל באהבה כל אחד שרוצה להתקרב אליו (עפי דבריו של רבי שניאור זלמן – בעל התניא).

בזמן הזה, הקב"ה – מלכו של עולם - קרוב אלינו יותר מתמיד, בייחוד רגע לפני שהוא הולך לשבת על כיסא כבודו ולשפוט כל אחד מאתינו ברחמים גדולים. בואו ננצל את הימים שהמלך בשדה, ממש לידינו, בחיינו הפרטיים, כדי להיות קרובים אליו, להתחזק, לשוב בתשובה ולהראות לקב"ה שיש לנו המון מה לתת בשנה החדשה והקורבה מתמיד.