להוכיח שיש אלוקים - מביצה! חלק א’

כיצד הכל התחיל? כיצד ייתכן חי הנוצר מחומר דומם, או אפילו חי מסוים מאוד הנוצר מתוך חי אחר לגמרי?

אחת השאלות הנוקבות ביותר נגד תיאוריות כאלו, היא השאלה: "מה קדם למה, הביצה או התרנגולת?"

אין זו שאלה של תם, אלא שאלה קריטית מבחינה מדעית: כיצד התחילו הזוחלים או העופות להטיל ביצים בפעם הראשונה? מי שלמד עד כמה מורכבת ביצה, יכול להבין את גודלה של השאלה.

הביצה היא מעין רחם חיצוני, מנגנון בו מספר גורמים חייבים לפעול בו-זמנית כדי שהתהליך יתאפשר, ובריות נוספות יבקעו לאור העולם. זה או הכול, או לא כלום.

אם הביצה לא תהיה מורכבת עד הפרט הקטן ביותר, לא תהיה ביצה, ולא אפרוח היוצא מביצה, ולא תרנגולת המסוגלת להטיל עוד ביצה. אפילו שינוי מזערי במנגנון הטלת הביצים לא היה מאפשר את קיומם של כל מטילי הביצים: דגים, זוחלים ועופות. מה שמוכיח כמובן את יצירתם בשלמות בידי בורא שתכנן כל פרט למשעי, ולא השאיר אף פרט ל'מקרה'.

כעת ניווכח עד כמה מורכבת ביצת התרנגולת:

1. בית מדויק בגודלו:

קליפת הביצה היא הבית החיצוני, בתוכו מתפתח האפרוח מתא בודד. עליה להימצא בעובי המתאים, כי אם תהיה שבירה מידי - אז אין הרבה סיכוי לרך הבוקע להיות יותר מביצת עין. קליפה רכה מידי היתה נשברת כאשר התרנגולת היתה מנסה לדגור עליה. מצד שני, אם הקליפה תהיה קשה מדי, האפרוח הרך לא יוכל לצאת מתוכה, וכאן יגמרו חייו. העניין למעשה מורכב יותר ממה שהוא נשמע, כיוון שביצים החשופות לאוויר חייבות להיות בעלות קליפה שתמנע את התאדות הנוזלים מתוכן הביצה (כפי שתינוק לא יכול לחיות בלא נוזלים ברחם האם, כך האפרוח לא יוכל להתפתח בלי מספיק נוזלים לנוע בתוכם). הביצה דומה אפוא לבית המתואם לחלוטין ליצור המתגורר בתוכו. הקליפה היא פלא מסיבות רבות, שכל אחת מהן קריטית דיה כדי לקבוע חיים ומוות.

בקיצור, אין כאן מקום לאפשרויות, למקרים או "הגרלות". ישנו קוד מיוחד בדנ"א של תרנגולות אשר קובע את עוביה המדויק של הביצה, כל שינוי או "ניסוי" בקוד זה לא היה מאפשר את המשך קיומן.

2. מה אוכל האפרוח?

העובר שברחם ניזון באמצעות חבל הטבור ישירות מאמו, מקבל ממנה מזון ונוזלים. אך ממה יהיה ניזון יצור שנמצא מחוץ לגוף אמו? האם ייתכן שהתרנגולת תכין לאפרוח שלה "צידה לדרך"?

ובכן, הכול יודעים שבביצה יש חלמון - החלק הצהוב הזה איננו האפרוח, אלא מכיל את התא המיקרוסקופי ממנו מתפתח האפרוח בשלבים, הוא ניזון מן השומן והחלבון שנמצאים בחלמון - מאגר המזון והשתייה שלו.

(צילום: shutterstock)

הביצה מכילה בעצם מאגר מזון מדוייק לכל משך הזמן לו זקוק האפרוח כדי להתפתח ולגדול, עד שיהיה חזק מספיק לבקוע את הביצה.

גם כאן אין מקום לאפשרויות: עוד בביצה הראשונה, מוכרח להימצא סוג מזון ונוזלים המתאימים להתפתחות התא, בכמות שלא תכביד על הביצה, אך רבה דיה לאפרוח עד שיגדל.

3. הידעתם כי בביצה יש כיס אשפה?

מסתבר שבכל ביצה ישנו "כיס אשפה" פנימי לאגירת פסולת. האפרוח המתפתח אוכל את החלמון, גדל, אבל תוך כדי התהליך עליו להפריש הפרשות, והיכן יפריש אותן? אם ההפרשות יתערבבו בביצה, ה'עובר' יזדהם וימות. מה שאומר, שעוד בביצה היבשתית הראשונה מוכרח היה להיות כיס אשפה פנימי מתואם לאגירת הפסולת! גם לשם כך נמצא בדנ"א של התרנגולת קוד מיוחד שיוצר בביצה כיס אשפה זה.

4. כיצד יודעת התרנגולת לדגור על ביציה?

אין כאן מקום לטעות ומשחק: אם הצבה הבראשיתית אינה יודעת תכף ומיד לכסות את ביציה בחול, היא מסכנת את קיום המין כולו. אם התרנגולת לא תדגור על הביצים כדי לספק להן את החום הנדרש, לא יתפתחו אפרוחים. אך מנין הגיעה הידיעה המוזרה לדגור על ביצה או לכסות אותה באדמה? מנין יודעים הזוחלים שחפירת גומה, הטלת הביצים בתוכה, וכיסוי הביצים באדמה, תסייע לשמור על הצאצאים העתידים לצאת מאותן ביצים?

על פניו, אין סיבה שהתרנגולת תדע להבחין בין ביציה לבין כל הפרשה אחרת שיוצאת מגופה. הרי הביצה נראית כמו אבן קלה וחסרת תזוזה, אינה נושמת ולא דומה לשום יצור חי אחר. אז מדוע תשב עליה במשך שעות וימים? כך גם קשה להבין את התנהגותם של הזוחלים, מהו ההגיון שיצור כלשהו יקבור במו ידיו את צאצאיו באדמה? הרי זה נראה כמעשה הרג וחניקה. כל אלו הם מעשים הדורשים תכנון מוקדם והבנה של המציאות, אחרת יסתיימו במותם.

מובן שלא הצבה ולא התרנגולת למדו בבית-ספר שיעור בזאולוגיה (אילו היו צריכים ללמוד זאת, לא היו שורדים בטבע עד שלב הלמידה).

לשם כך טמונה תוכנה בראשם. כל בעלי החיים זכו לתכונות מולדות הנקראות "אינסטינקטים", אלו פקודות מובנות במוחם שאומרות להם כיצד לנהוג בכל שלב במהלך חייהם, מרגע הבקיעה ועד מותם. הפקודה לדגור או לכסות את הביצים, היא בעצם שורת קוד מדויקת בתוכנה שלהם, המקודדת לראשונה בדנ"א. האפרוח מתפתח על פי הדנ"א, כך שאפילו כאפרוח הוא חובן במוחו פקודה זו כיצד לטפל בביצים בבוא היום.

צירוף מנגנונים אלה מוכיח את תכנון הבריאה ויצירתה בבת-אחת, ולא בשלבים.

בכתבה הבאה נלמד כיצד זוכה האפרוח לחום, וכיצד מצליח לצאת מן הביצה.