האומנת של בן המלך: על התפילות שלך בראש השנה

כשהינו בחורות, חברותי ואני היינו הולכות לבית הכנסת לכל תפילות ראש השנה.

היינו עומדות ומתפללות ברוב עם, בציבור. הרגשנו את הזכות, והמלכנו את ה' עלינו לאורך היום, וכמובן בשמיעת תרועות השופר.

קדמו לכך שיעורי הכנה והרצאות מרוממות על גודל היום. הקשבנו לשיעורים ברתק, שמענו אותם מפי מורותינו הדגולות או מפי רבנים, בלענו בצמא כל מילה, וסיכמנו במחברות או בקלסרים רעיונות ציטטות ומשלים.

במהלך השנים נפרדו דרכנו, ומסיבות טובות ב"ה.

כל בנות הכתה נישאו, בשעה טובה, וכל אחת עברה לגור במקום אחר, לדאוג למשפחתה ולגדל את ילדיה.

כבר אין לנו בערב שיעורים והרצאות ראש השנה. לכל אחת עיסוקים רבים, ב"ה, וכל אחת טרודה בטרדות החיים.

מובן שיש אלו שמספיקות להתקשר לאיזה קו ולשמוע שיעור לפני ראש השנה, ויש חברות שעוד כן זוכרות משהו מאותם שיעורים נפלאים.

בכל שנה מחדש, בראש השנה, כשאני מוצאת את עצמי בבית עם הילדים הקטנים, אני מנסה לתפוס את הרגע הנכון להתפלל את תפילת ראש השנה. 
כמעט תמיד אני נאלצת לצאת לכמה הפסקות באמצע מסיבה דחופה זו אחרת, בדיוק באמצע התפילה...
אני יודעת שיש עוד הרבה אימהות שמתפללות בבית.
יש כאלה שמצליחות להתפלל בבית, ויש כאלה שפחות.
יש כאלה שמצליחות לזמר ולהתרומם בבית, ויש כאלה שפחות.
כולן מתגעגעות לתפילה בבית הכנסת.
ובכל שנה מחדש צריך לספר שוב את המשל, המחזק את האימהות היקרות שבאמת לא יכולות לצאת לבית הכנסת. את האימהות שזו להן כבר לא שנה ראשונה, לא שניה ואפילו לא שלישית, והן כבר בקושי זוכרות את נוסח התפילה, וגם לנשים שזכו להיכנס לקטגוריית האימהות השנה, וזו להן הפעם הראשונה (מזל טוב!).

משל למלך שחיפש אומנת עבור בנו הקטן, הנסיך. אחרי מאמצים וחיפושים מרובים, הוא מצא אומנת.
אותה אומנת הייתה מסורה, חרוצה, ועשתה את עבודה בנאמנות כלפי המלך.
מידי יום היה המלך בא לבקר את הנסיך, בנו היקר, הוא היה רואה איך הוא מטופח ושיבח את האומנת על עבודתה.
המלך ציין באוזני האומנת  את חשיבות תפקידה בגידול בנו - יורש העצר בממלכה האדירה.
המלך הוסיף מידי יום ושאל אם יש משהו שהיא צריכה עבורה או עבור הנסיך. הוא לא חסך מאומה כדי לתת לה את התנאים הטובים ביותר כדי שתעשה את המיטב עבור הנסיך.
ביום מן הימים הכריז המלך על יום מיוחד עבור כל תושבי הממלכה.
באותו יום מיוחד יוכל כל אחד לגשת בעצמו למלך ולבקש את כל העולה על לבו.
מה גדולה היתה הפתעתו של המלך באותו יום, כשראה בין העומדים את אותה אומנת.
הוא פנה אליה, בדאגה ובתוכחה גם יחד: "למה באת לכאן? לכאן הזמנתי את המון העם, אותך אני פוגש יומיום בארמון, ובכל יום שואל אותך מה את צריכה עבורך ועבור הילד עליו את מופקדת. ואת זו שצריכה להשגיח עליו גם עכשיו".

אף על פי שזה "רק" משל, הוא מדגיש ומדגים את הרעיון החשוב של תפקידה של אם בישראל, המופקדת על אוצרו היקר של המלך מלכי המלכים גם ביום ההמלכה.

ולסיום, דבריו של הרב אליהו לופיאן זצ"ל שהובאו מפי בנו הגה"צ רב אריה לופיאן זצ"ל ראש ישיבת גייטסהד:

פסי דבלינגר היא מרצה להעצמה אימהית pid38a@gmail.com