הקשר בין הקב"ה לבני ישראל – כאב לבנו או כבעל לאשתו?

הדימוי של הקשר בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל מופיע בכמה סוגי דימויים. פעמים והקשר משול לקשר שבין איש לאישה, ועל בסיס דימוי זה נכתבה מגילת שיר השירים בה משולים בני ישראל לרעיית הבורא. פעמים היחס משול לקשר של אב לבנו. דימוי זה מופיע פעמים רבות, גם כשמשה משחזר את נסי המדבר הוא אומר: "אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ השם אֱלֹקֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם" (דברים א', ל"א), "בָּנִים אַתֶּם להשם אֱלֹקֵיכֶם" (דברים י"ד, א'), ובמקומות נוספים.

לכל דימוי יש מעלה וחיסרון. המעלה של קשר בין אב לבן הוא שהוא בלתי ניתן לניתוק. אב תמיד יהיה אב של בנו, ובן תמיד יהיה בן של אביו. אולם לקשר זה יש חיסרון קטן, שהרי אב מעולם לא בחר לאהוב בנו, והבן מעולם לא בחר באביו. אין הורה שבוחר בילד, וודאי שלא הפוך. כך שיתכן שהאהבה היא כתוצאה מ"אין ברירה" – זהו ילדי, ואותו אני אוהב אהבה ללא תנאים.

בקשר בין איש לאישה יש חיסרון גדול, שהוא ניתן לניתוק. אפשר להתגרש ולנתק את הקשר. אולם יש לו מעלה עצומה – בני הזוג בחרו אחד בשני לאחר חיפושים, כל אחד/ת הרי יכל/ה לבחור באחר/ת.

הקשר בין בורא עולם לעם ישראל, משול לשני סוגי הקשר הללו במעלותיהם. בורא עולם בחר בנו ואנו בחרנו בו, ובנוסף, הבורא מבטיח שהקשר הוא הוא גם בלתי ניתן לניתוק - "כִּי השם אֱלֹקֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ" (דברים ל"א, ו').

שמעתי ואיני זוכר את מקור הדברים, שסופי התיבות של הפסוק: "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ", מרכיבים את המילה "אשתו". לרמז, שהקשר בין הבורא לעמו הוא גם כקשר שבין אב ובן, וגם כקשר שבין בעל ואשה על מעלותיהן.

זה מה שאומר משה לבני ישראל שהשם לא ירפך לא יעזבך. הקשר בלתי ניתן להפרדה.

כשם שלבני זוג יש "טבעת נישואין", גם לאלוקים ולעם ישראל יש "טבעת נישואין". טבעת הנישואין היא התורה, וכפי שהתורה כותבת בהמשך הפרשה – "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים ל"א, כ"א). יש כאן הבטחה מדהימה, שעם ישראל לעולם לא יגיע למצב של שכחה גמורה של ייעודו, תפקידו ושליחותו ההיסטורית. עד סוף כל הדורות הוא יהיה העם שיישא את דבר השם בעולם. והנה, ההיסטוריה מוכיחה, שלמרות שעם ישראל התפזר בכל כנפות הארץ - התורה לא נשכחה מפי זרעו. לפעמים, דווקא בעתות ייסורים קשים העם התאחד עם התורה, ולמען התורה הוא עמד בעינויים שאין להם דוגמא בהיסטוריה. התורה הזאת היא כנפי הנשרים של בני ישראל, שהרימה אותם מעל כל הקשיים ומעל כל העמים שהפכו מזמן לאבק בגלקסיה. 

השם אלוקינו הולך עמנו, הוא לא ירפנו ולא יעזבנו.

הדברים אמורים הן ביחס לכלל ישראל ככלל, ולכל יחיד ויחיד כפרט המרכיב את הכלל. השם אתנו, הוא לעולם לא ירפה ולא יעזוב אותנו.