אם היו אומרים למשיח שמיליוני יהודים מחכים לו

"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל...  וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (ל"א, א'-ב').

ואזל משה למשכן בית אולפנא

"וילך משה" - להיכן הלך? אומר התרגום יונתן: "ואזל משה למשכן בית אולפנא", הלך משה לבית המדרש.

לשם מה הלך משה לבית המדרש? אם תמצי לומר שהלך ללמוד תורה, הרי אמר להם משה: "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא", ואומר רש"י: "לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה". הגיעה שעתו להסתלק מן העולם. אמנם לא כהתה עינו ולא נס ליחו, אבל מן השמים נגזרו עליו שיסתתמו מעיינות חכמתו. אם כן כבר אין מקומו בבית המדרש.

אלא, רגליו של משה הוליכוהו לבית המדרש, כי שם מקומו! בעת שנסתתמו מעיינות חכמתו הוא לא יאבד את התקווה. הוא ילך לבית המדרש, יאמץ את כל כוחותיו בתורה, אולי מכוח הלימוד החדש תתעורר בו רוח חדשה וייפתחו לו מעיינות החכמה.

זאת ועוד, מספרת הגמרא (ברכות ח' ע"א): אמרו לו לרבי יוחנן: יש זקנים בבבל. תמה ואמר: הרי נאמר "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה", אבל בחוץ לארץ לא! אמרו לו: הם משכימים ומעריבים לבית הכנסת. אמר: אם כך, זה מה שהועיל להם להאריך ימים. וכך אמר רבי יהושע בן לוי לבניו: השכימו והעריבו לבית הכנסת כדי שתאריכו ימים.

כאשר נודע למשה כי הגיעה שעתו להסתלק מן העולם, מה עשה? "וילך משה" - הלך לבית המדרש, כדי לקבל תוספת חיים.

הן א-ל כביר ולא ימאס בתפילת רבים

ויש להבין, מה ראה משה לספר לכלל ישראל את כל הדברים המתוארים בפסוק.

אלא, אמר להם משה: "וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה" - הדגש הוא "אלי", דהיינו, אני כשלעצמי לא אוכל לשנות את גזירת שמים ולא אעבור את הירדן. ואכן, אני עצמי, כיחיד, התפללתי לקב"ה תקט"ו תפילות - "ואתחנן אל ה'", אך למרות כל התפילות, לא היה בי את הכוח לשנות את הגזירה.

אבל אתם כציבור יש לכם כוח מיוחד. ואם תתפללו עלי מקירות לבכם - תוכלו לשנות את הגזירה. אם תבואו לפני ה' ותדרשו ממנו שאכנס עמכם לארץ - ה' לא יוכל לסרב לכם!

זהו כוח הציבור!

"וה' אמר אלי" - הכוח שלי כיחיד מוגבל, אבל כוח הציבור הוא רב ועצום. וכך דורשים חז"ל (ברכות שם): "מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר (איוב ל"ו, ה'): 'הן אל כביר ולא ימאס'", מה הוא אינו מואס? תפילת הציבור. וכן נאמר (תהילים נ"ה, י"ט): "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי" - אם רבים היו עמדי והתפללו עלי - מובטח לי שה' יפדה בשלום את נפשי.

כוחה של תפילת רבים

הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, בהיותו פחות מבן שישים, קיבל אירוע מוחי קשה. בני המשפחה הביאו רופאים מומחים, אך הם לא נתנו שום סיכוי.

אמנם, גם אם בדרך הטבע אין סיכוי, ישנו כוח הציבור. תפילת רבים יש לה כוח מיוחד, היא יכולה לקרוע גזירת שמים!

קבענו לומר סליחות בישיבה ברוב עם. במוצאי שבת לאחר השיעור הקבוע של מרן זצוק"ל הוא זעק שכולם ישתתפו בסליחות. באותו ערב שבו נקבעו הסליחות, נערכה חתונה של בן משפחה של חכם אבא שאול. החתן למד שנתיים אצלנו בישיבה ואחר כך עבר ללמוד בישיבת "פורת יוסף". הגעתי לחתונה לזמן קצר והודעתי לציבור הגדול שהיה שם, כי הלילה אומרים סליחות בישיבה. כל תלמידי "פורת יוסף" באו מהחתונה לישיבה.

בית המדרש היה מלא. הציבור אמר את הסליחות בבכיות נוראות, קרעו שערי שמים. התפילות של רבבות אלפי ישראל בקעו רקיעים, ובחסדי שמים זכינו שהגאון רבי בן ציון הוסיף לחיות עמנו קרוב לחמש-עשרה שנה (ראה "משכני" במדבר ח"ב עמוד שד"מ).

הרופאים לא ידעו להסביר מה קרה. מה הפלא? הם לא שמעו על כוח הציבור ועל כוחה של תפילת רבים.

הגרי"ש אלישיב זצ"ל בהיותו קרוב לגיל מאה חלה מאוד, וכל הרופאים אמרו נואש. הסיכוי היחיד היה לבצע בו ניתוח, אבל מדובר היה בניתוח קשה ומורכב מאוד. לפי חוות הדעת הרפואית, סיכויי ההצלחה של ניתוח כזה אצל אדם צעיר הם קלושים, וכאן מדובר באדם שמתקרב לגיל מאה.

עם ישראל התאסף בכותל המערבי ובמקומות תפילה נוספים. עשרות אלפים קרעו שערי שמים. ובחסדי שמים, הרב אלישיב חזר לחיים וזכה לחיות עוד כעשר שנים. הוא שב לסדרי הלימוד הקבועים שלו, ובתפילת העמידה הוא עמד זקוף. ממש נס ופלא.

באותן שנים, ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, נכנס לתרדמת. באו בני משפחתו לעסקנים ושאלו: "איך הרב אלישיב, אדם בן קרוב למאה, הצליח לחזור לחיים? יש לכם "פטנט" סודי? בבקשה, תגלו לנו... אנחנו רוצים להשתמש בו בשביל אבינו"...

אמרו להם: "יש לכם מאה אלף איש שמוכנים לזעוק בתפילה יומם ולילה?".

מספר צאצאיו של הרב אלישיב לבדם מגיע לכאלף איש, וכמה צאצאים יש לראש הממשלה ההוא? שלושה ארבעה...

שמעון פרס, לאחר שעבר את גיל תשעים, אמר הוא רוצה שיכתבו על מצבתו "מת בטרם עת", כדי לבטא את החיוניות ופעלתנות שלו כאדם צעיר. הוא היה בטוח שהמוות לא יגיע אליו... הוא הקים מכון מיוחד שיחקור את האירועים המוחיים וימצא להם ריפוי. לשם כך הוא גייס תקציבי עתק של מאות מיליוני שקלים.

אך כל המיליונים לא הועילו לו. כשהגיע זמנו הוא קיבל אירוע מוחי ומת. "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה כנגד ה'".

מה שיכול להועיל הם לא מיליוני דולרים, אלא עשרות אלפי יהודים שזועקים ומתפללים לה'. כוח הציבור!

כשביקשו מהגאון רבי יוסף בער סולובייצ'יק זצ"ל להתמנות לרב העיר בריסק, הוא סירב בענוותנותו. אמרו לו: "כבוד הרב, מאה אלף איש מחכים לו". אמר: "מאה אלף איש מחכים לי? אם כך אינני יכול לסרב".

והוסיף ואמר: "אם היו אומרים למשיח: 'משיח צדקנו, מיליוני יהודים מחכים לך', הוא לא היה יכול לסרב, ומיד היה בא"...

(מתוך הספר החדש "משכני אחריך" דברים ח"ב).