מצמרר: הרבי שהכין את עצמו לפטירתו ביום הכיפורים

במשך עשרים ושלוש שנה כיהן רבי שמעון נתן נטע בידרמן כאדמו"ר מלעלוב, עד לפטירתו ביום הכיפורים תש"ע. ליום הכיפורים הזה, שהיה האחרון בחייו, קדמו הכנות מצמררות שרק מאוחר יותר התבררו ככאלו שהוכיחו שהרבי חזה את פטירתו ואף התכונן לקראתה.

למעשה, לאורך כל השנה האחרונה לחייו פיזר הרבי רמזים שונים בדבר ההסתלקות המתקרבת, אלא שהשומעים לא הבינו אותם. בעת סעודה שלישית של שבת שובה, ישב הרבי בשולחנו והאריך בדברי תורה על מאמר הקב"ה אל האבות הקדושים: "בניך חטאו לי", ומה שיענו לו שלושת האבות, וכשהביא הרבי את דברי יצחק אבינו אשר עתיד לסנגר על כלל ישראל ולומר להקב"ה: "פלגא עליי ופלגא עלך" – כלומר שהוא נוטל על עצמו את עוונות כלל ישראל ואת עונשם, אמר זאת הרבי בלשון אידיש: "איך נעם דאס אויף מיר" (אני לוקח את זה עליי) וחזר על הביטוי חמש פעמים בזו אחר זו. הדברים נשמעו תמוהים מאד, אך איש לא רצה לחשוב על משמעותם המחרידה.

בחביטת ההושענות בסוכות האחרונה לחייו. צילום: מערכת לעלוב

ה'שהכל' האחרון

בסעודת מלווה מלכה שנערכה בליל ערב יום כיפור שאל הרבי: "איזה יארצייטים יש ביום כיפור?" אמרו לרבי שביום כיפור חל היארצייט של הרבי ממכנובקא ושל הרבי מפשווארסק, אחרי כמה דקות שב הרבי ושאל אם יש עוד איזה יארצייט, כך כמה פעמיים שאל הרבי וחקר אודות צדיקים אשר הסתלקו ביום כיפור, ויהי לפלא.

בערב יום כיפור, מן עלות השחר ראו עליו שמכין עצמו ככלי כפרה. תיכף בעלות השחר החל בקדושה ובטהרה ובסילודין להכין עצמו ליומו האחרון עלי אדמות. בשעת עשיית הכפרות היו פניו ארשת אחת של דבקות עצומה, שלא כדרכו כאשר תמיד היה מצניע את כל התלהבותו מעיני הבריות. למפרע מתברר כי הוא כבר לא היה כאן... במשך כל היום כמעט ולא הכניס דבר לפיו ורק טעם כמה פירורים מן ה'לעקח' - עוגת הדבש, וזאת בניגוד לדרכו הסלולה לו על פי תורת הקבלה, בה הקפיד מדי שנה להרבות באכילה בערב יום הכיפורים כמצוות היום "כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי". לעומת זאת ראו שעושה כל מאמץ לתת את כל שביכולתו לציבור הקדוש. והאריך בחלוקת ה'לעקח' עוד ועוד. כך גם לאחר מכן, כאשר נכנסו לחדרו עוד ועוד אנשים עם קוויטל (פתק) להזכיר עצמם לפניו. גם את המלקות לאחר תפילת המנחה סירב לקבל, שלא כדרכו. זמן ממושך האריך באמירת תהילים וכאשר אמרו לו שצריך לאכול כדי שיהיה לו כח לצום נענה ואמר: "היום תפקידי הוא לומר תהילים".

בעת אכילת סעודה מפסקת לא אכל מאומה, אבל שתה כוס מים ובירך עליה "שהכל", וכידוע שיש עניין לצאת מן העולם בברכת שהכל נהיה בדברו. אצלו זאת הייתה ברכת הנהנין האחרונה בחייו.

צילום: מערכת לעלוב

מקשה אחת של דבקות

לפני תפילת כל נדרי ישב הרבי בחדרו, כולו מקשה אחת של דבקות. אל החדר נכנס נכדו הרב שלום ניסן באכנער מארה"ב עם ילדיו הרכים, ניניו של הרבי שבאו במיוחד בערב יום כיפור לארץ וביקשו לקבל את ברכתו. לתדהמתם הרבי ישב על כסאו, ועיניו עצומות בדבקות עצומה. הנכד ניסה לעוררו בעדינות באמצעות הזזת הדלת והשמעת רעשים קלים, אך ללא הועיל. עד שהנינים הרכים בשנים החלו מצווחים בקולי קולות "זיידי, זיידי", ואז כמו ירד לכאן משמי מרומים, הקיץ הרבי מדבקותו וברכם בשנה טובה ומתוקה.

באיחור רב נכנס הרבי לבית המדרש וניגש אל העמוד לאמירת כל נדרי ובירך "שהחיינו" בשם ומלכות, בקולו המתחנן כבן המתחטא לפני אביו שבשמיים.

לאחר התפילה נכנס לחדרו ושוחח עם משמשו הרב שמחה קרקובסקי, על דמותו המופלאה של הרבי נפתלי חיים מדז'יקוב שהתגורר בירושלים שנסתלק כידוע ביום כיפור בעת אמירת "והכהנים והעם", ומפליא הדבר שבספרו של הרבי הנ"ל מובא כתוב "שסוד הפטירה הידוע שלא יהיה שם אדם".

התמונה האחרונה בחיי הרבי מלעלוב. צילום: שוקי לרר

לאחר התפילה עלה הרבי לחדרו שבביתו, פניו אדומות כאש להבה, כשהגבאים מרגישים שהוא מעלים מהם משהו. לפני כן שאל את נכדו מה השעה והנכד השיב: "שמונה". הרבי נענה ואמר בחיוך: "אם כך - יש הרבה זמן לישון..." הדבר היה לפלא רב, שכן כל ימיו של הרבי היו מקשה אחת של קניית התורה בכל מ"ח קנייניה ובמיוחד ב'מיעוט שינה', שכן כל לילותיו היו סמל של לימוד רצוף. כיצד הוא מדבר על "הרבה זמן לישון?" ברם, משמעותם המחרידה של דבריו המרומזים התבררה כעבור שעתיים.

הרבה זמן לישון, עד תחיית המתים - - -

עולה הרבי על ערש יצועו, כשלראשונה בתולדותיו לא הכין לעצמו "נעגיל וואסער" מים לנטילת ידיים של שחרית, וגם לא ביקש שיכינו עבורו. כאשר שאלוהו האם להכין מים, סימן בתנועת יד: "אין צורך".

הרבי החל לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, כשסיים ביקש שיסדרו לו את הכיפה ובאופן חריג מגדר הרגיל ביקש מהגבאי ליישר את רגליו על המיטה, דבר שמעולם לא ביקש, וכידוע ליודעי ח"ן יש ענין מיוחד לסדר את כל הגוף שיהיה ישר לקראת יציאת הנשמה. אבל אף אחד לא הבין את הרמזים הנסתרים.

הגבאים אמנם הרגישו שדבר מה אינו כשורה ורצו להישאר עוד מעט בחדר, כדי לראות שאכן הכל בסדר, אך הרבי סימן להם בתנועת יד נחרצת שייצאו. וכולם יצאו מהחדר...

"שלא יהיה שם אדם - - -"

שבע דקות חלפו. שבע דקות בלבד.

בקיום מנהג הכפרות האחרון לפני פטירתו. צילום: מערכת לעלוב

המשמש הרב שמחה קרקובסקי - "לא ימיש מתוך האוהל" - מחליט להיכנס שוב לחדר, והנה רואה את הרבי שוכב במיטתו ורק שינוי קל ניכר בפניו. מיד ניגש לבדוק מקרוב, ומה מאד נחרד לראות כי בהאי קטירא אתקטר, והרבי כבר איננו - - -

נתאווה משה לאותה פטירה, מיתת נשיקה - - -

מה נוראה הייתה המחשבה שהנה רק לפני דקות ספורות ראו הם איך שהרבי מתכונן אט אט לקראת הרגע האחרון, הרגע של "ותשחק ליום אחרון". בתוך 7 דקות בלבד הוא עלה בסערה השמימה.

הסתלקותו המופלאה של הרבי הזכירה לרבים את אמרתו של זקנו הרבי דוד צבי שלמה מלעלוב על המשנה "מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה הרצפה שהיא משונה מחברותיה. בא ואמר לחברו ולא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתו וידעו ביחוד ששם הארון נגנז" (שקלים פ"ו מ"ב).

אמר על כך זקנו של הרבי, כי ביציאת הנשמה של 'יהודי ותיק' נעשה ייחוד בעולם העליון. והיינו דקאמר: עד שיצאה נשמתו של כהן זה וע"י הייחוד שנתהווה כך ידעו ששם הארון נגנז.

צילום: מערכת לעלוב

ומאלף לציין בזאת דבר שלא נתפרסם כלל עד עתה, כי בשיחה עם אנשי חברה קדישא שהתעסקו במיטתו הטהורה במוצאי יום כיפור, סיפר אחד מהם, כי בהגיע המיטה הטהורה אל חדר הטהרה נפלו אימה ופחד על כל הנוכחים גם על אנשי החברה קדישא הוותיקים אשר רגילים בכך, ואינם מפחדים משום דבר. יראת רוממות עצומה נפלה על כולם לנוכח מראה פניו הטהורות שהאירו וזרחו (לאחר יותר מיממה מעת ההסתלקות!) ונראו בדיוק כפי שנראה בערב יום כיפור כשהתפלל, כאשר עיניו עצומות ופניו הקדושות הביעו ארשת של שקיעה מוחלטת בדבקות עצומה – כך בדיוק היה מראהו במוצאי יום כיפור בשעת הטהרה, למעלה מיממה לאחר שנסתלק: כולו שקוע בדבקות עצומה, כפי שהיו בשעת ההסתלקות עצמה.