צביעות וסמארטפון לילד: כמו לתת לילד תת-מקלע ולבקש ממנו להשתמש בו בתבונה

"חבר, אתה יודע מה עושים לוחמי המוסד כשיורים על המסוק שלהם – קופצים מהמסוק או מתרסקים איתו למים?", שאל המו"ל רב-המכר האמריקני את לוחם המוסד לשעבר בעת תחקיר מעמיק על הספר שכתב באותם ימים. "לוחמי המוסד הישראלי פשוט לא מתלבטים בזה. הם מעולם לא נקלעים למצב כזה. הם לא יאפשרו שטיל יפגע להם בהליקופטר", השיב הלוחם הוותיק למו"ל המופתע בדיאלוג הספרותי.

"ילד, מה אתה רואה?", הייתה הכותרת של הכתבה ב"ידיעות אחרונות", שדיברה ללבבות של הורים שבורים שילדיהם נחשפו לצד הבוטה של האינטרנט. "החשיפה של ילדים ונוער לתוכן לא ראוי ברשת נעשית כמעט בכל פלטפורמה ויישום. תוכנות סינון הן חשובות, בעיקר לגילאים הצעירים, אבל מאומה לא יכול להחליף את החינוך והתיווך ההורי", אמרה אורנה היילינגר, מנהלת נטיקה (מרכז לאינטרנט בטוח) באיגוד האינטרנט הישראלי. אז זהו, היילינגר, ה"תיווך ההורי" לא אמור לאפשר בכלל לילד להיחשף לאינטרנט. בלי להישמע פרווה, אבל מצד שני בלי להגזים, זה כמעט כמו לתת לילד תת מקלע חצי-אוטומטי ולהדריך אותו כיצד להשתמש בו "בתבונה". אה, וגם אל תירה על נהג ההסעות אם הוא מעצבן יותר מדי.

בית חולים מתחת לגשר

תהיו רציניים, מומחים שלי, ותישמעו רגע את עצמכם. במקום לקרוא להורים לגלות אחריות ולהפריש את הילדים מסמארטפונים, אתם ממליצים לצייד אותם בכך - אבל מצמידים ספר הוראות. אם תרצו, שחקנים מושלמים בתיאטרון האבסורד בואכה רופאים בבית החולים שמתחת לגשר החלמאי.

לצנזורה פנים רבות. משטרים טוטליטריים בעולם משתמשים בצנזורה כדי להעלים מידע חיוני מהאזרחים (מה שהופך את האזרחים לנתינים), ומנצלים את הבורות של נתיניהם כדי לדכא אותם ולהשריש בהם תחושות פחד קולוניאליסטיות. גם כלפי הצבא הישראלי נטען לא פעם כי ראשי המערכת הפוליטית משתמשים בצנזורה הצבאית כדי לחפות על רשלנות או – במקרים קצת יותר מוצדקים, כדי למנוע פאניקה המונית. להבדיל, באחרונה הגבילה ממשלת עיראק את הגישה לאינטרנט, במטרה להסתיר מהם את הכאוס האמיתי ששורר במדינה, וכדי למנוע התפשטות המרי האזרחי שעובר על המדינה בימים אלה.

זה לא המקרה כאן. לא, ממש לא. לליברלים שחוששים מהטפה דתית להתנזרות מאינטרנט, אל יחת ליבכם. אין בכוונתי להטיף לצנזורה ברשת, ולהפך: מידע חיוני שהם צריכים לדעת, יש למצוא את הדרכים להעביר אותו לילדים, כמובן בדרכים לא טכנולוגיות. אולם דברים שהם בפירוש "לא צריכים" לדעת - רחמו עליהם וחסכו זאת מהם. מיעוט הם הילדים שכל השוטטות שלהם באינטרנט תסתכם בלמידה באתרי לימוד. למעשה, סביר יהיה להניח שהם יגלשו במהרה לתכנים שבמקרה הטוב יבלבלו אותם או יפגעו בהם לטווח הארוך בנפש, ובמקרה הרע יחשפו אותם לפגיעה בלתי-נתפסת בידי אנשים זרים.

המשימה הטפשית והלא-מעשית

"המשימה: שוטטות מפוקחת" היא כל כך טיפשית, וכמעט שקולה לכניסה לשכונת הארלם בניו יורק עם רובה M16 אך ללא כדורים בקנה. נכון, הרובה האימתני באמת מצדיק את הפעולה שהוא יוצר – הרתעה, אבל בזמן אמת הרובה לא יהיה שם כדי להגן. יותר מדויק: הכדורים לא יהיו שם כדי להגן. נחמד מאוד שהרגולטור מודע לכך ונותן מענה בדמות פיקוח אופציונלי, אבל באמת – תעשו טובה, זה לא עובד. גם כי האכיפה ניתנת לעקיפה, וגם בגלל שיש פלטפורמות שלא מאפשרות כניסה של מערכות בקרה.

המצב כיום הוא שמשרד התקשורת, הפועל כרגולטור-על של כל ספקי האינטרנט, מחייב את חברות הסלולר ליידע כל הורה שרוכש "חבילה סלולרית" עבור קטין, כי הוא זכאי להתקנה חינם של שירות סינון תכנים פוגעניים. מערכות הסינון הללו אפשריות הן כחסימה שספק האינטרנט מבצע בשרתים שלו, והן כאפליקציה שיש להוריד ולהפעיל בנייד. המשרד אף מבצע אכיפה מסוימת מאז אפריל, וכבר קנס חברות סלולר שלא מילאו אחר החוק. אבל כמו שאומרת הכתבה, האכיפה "עדיין לא מספיקה", והילדים ממשיכים להיות חשופים לתכנים פוגעניים – ולא רק באתרי אינטרנט ובאפליקציות תוכן ומשחקים. בעייתיות עצומה יש בעיקר משימוש באפליקציות חברתיות פופולריות, כדוגמת וואטסאפ, אינסטגרם או דיסקורד, שבהן אפשר להעביר תכנים, איך לומר, "לא מפוקחים", במקרה הטוב.

כך למשל, מדוח שפרסם איגוד האינטרנט הישראלי ב-2015 עולה כי רוב מוחץ מקרב בני הנוער משתמש בפלטפורמות תקשורת קבוצתי. וואטסאפ היא אחת משתי האפליקציות הרווחות בקרב משתתפי המחקר (63%) לצד משחקים שונים. לאחר מכן מותקנות אפליקציות כמו מוזיקה, צילום וסרטונים ופייסבוק (41% לכל קטגוריה), אינסטגרם (39%), מראה או פנס (36%), ערוצי טלוויזיה (28%) ויישומי ספורט (15%). ואין לדבר על ההתמכרות ונטישת התקשורת הבין-אישית עם החברה.

גלעד האן ("לילדי בן התשע יש מכשיר נוקיה ישן"), לשעבר חוקר עבירות ופשעי מחשב בצוות הסייבר של המחוז הצפוני במשטרה, הסביר שלתת לילד סמארטפון "זה כמו לתת לו מפתחות לרכב ולהגיד לו: סע, פגע בעצמך ובאחרים". נקל לשער מה היה ממליץ לכלל ההורים בכובעו כחוקר "פשעי מחשב".