ערב יום כיפור - חשבון נפש מיוחד רק לאימהות!

שוב מגיע יום כיפור ב"ה, יום שבו מתכפרים עוונותינו. ממש עכשיו זה הזמן לעשות חשבון נפש ולבדוק, איך עברה השנה שחלפה? במה אני יכולה להשתפר? איפה טעיתי ואני לא רוצה להמשיך לטעות? ועוד...

את עוברת ככה על תחומי החיים שלך, עם עצמך, עם בעלך, עם ההורים שלך, עם השותפים בעבודה ו-אופס, את מגיעה לילדים שלך...

שם חשבון הנפש עם עצמך בטח מורכב מהרבה מאד רגשות מעורבים. לא בטוח שהם רגשות נעימים... אולי הרגשת כישלון, אולי אכזבה מעצמך, יכול להיות שגם כעס ותסכול.

מיד עולים לך כל רגשות האשמה הנוראיים, שממילא מציפים אותך ביום יום.

אבל עכשיו זה אולי בעוצמה... כי זה הזמן לבדוק את עצמך... ואז מגיעים הקולות והמשפטים שמנקרים. אלו משפטים שאני שומעת גם מאימהות שמגיעות אלי, אימהות שדווקא החליטו לשנות ולשפר, וכן להתקדם...

"איך אני משפילה אותו כשאני צועקת, ממש מסכן. אבל אין לי ברירה, זה משתלט עלי".

"אין לי זמן איכות עם הילדים, הם ודאי לא מרגישים שיש אמא בבית".

"אני בטוחה שבעיות ההשמנה שלה והאכילה המופרזת הן בגללי".

"אני לא מצליחה להגיע ללב שלו, ובגלל זה הוא בודד בחברה".

"אין לי מספיק סבלנות להקשיב לפעמים".

והרשימה עוד ארוכה, נכון?

ניסית לחשוב פעם עם עצמך מה היה קורה אם לא היו לך רגשות אשמה? היית שמחה יותר? היית ממשיכה לשגות בלי לשים לב?

אולי זה טוב וכדאי שיש רגשות אשמה. כך לפחות את יודעת שאת לא בסדר (אף על פי שוודאי קשה לך להתחמק מזה, זה ממש רודף...).

אולי כך התרגלת? לשמוע ביקורת מאשימה, לשמוע השפלות וביזיונות שאת לא בסדר וכמה את צריכה להשתפר וממש ממש השתדלת ורצית וניסית והתאמצת.

אבל בואי תתבונני בעצמך ותראי - והלוואי וזו תהיה הקבלה וההחלטה שלך לפני יום כיפור, ותחילת שנה חדשה ופתיחת דף חדש.

למה את מאשימה את עצמך? מה יקרה אם תסתכלי על עצמך ככה מבחוץ בלי אשמה ושיפוטיות, ותגידי לעצמך "אני רוצה לשנות ולשפר בלי להאשים את עצמי"? אשמה הוא לא מנוע שדוחף ומניע לשנות באמת, ולא גורם לרצות להשתנות. הרי את היית רוצה שהתוצאות יהיו ארוכות טווח, ושהשינויים יהיו מרצון ומתוך שמחה נכון?!

אז מה את אומרת?

מה דעתך להסתכל על עצמך ככה, מבחוץ, בלי שיפוטיות?

להסתכל על הדברים שאת דווקא כן עושה, ולהגיד לעצמך, "מה היו עושים בלעדי?", "זה וזה קרה בזכותי!", "כל הכבוד לי שלמרות העומס והקושי – כן מצאתי את הזמן, השקעתי בילדים שלי ושיחקתי איתם".

תעשי רשימה (של סניגורים), ותפרטי לעצמך את הדברים הכי קטנים שאת דווקא כן עושה.

מכירה חשבון נפש כזה? שבמקום להאשים את עצמך ולבדוק היכן את לא בסדר, דווקא לבדוק היכן את כן?

ודאי שאת רוצה שהשנה הבאה תיראה אחרת, שתהיי אמא שמחה יותר, שתהיי אמא מכילה יותר, מקשיבה יותר לילדים, מאופקת יותר, עם פחות מאבקי כוח, עם יותר אהבה וסבלנות.

אז זהו, שחשבון נפש זה קודם כל לראות את מה שאת בדרך כלל לא רואה... ואלו הדברים שאת כן עושה.

ומה שיש לך לשנות ולשפר?!

אם את נקיה מאשמה, את הרבה יותר נקיה להחליט במה את רוצה להשתפר ולשנות, כי את באמת רוצה.

מה שנשאר לך לעשות הוא להחליט עם עצמך מה יהיה הצעד הבא שלך לשנות, כדי שהשנה הבאה תיראה אחרת מקודמתה.

מבחינתך, הרווחת שגם תתנקי קצת (הרבה) מרגשות האשמה, וגם תגיעי עם החלטה - סניגור לקראת יום הדין הקרב ובא.

גמר חתימה טובה, ושנה רגועה ושמחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית מנחת הורים, מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת. Yd0548414745@imahut.org.il