לא אוהב את עצמי

יצאנו ממפגש בחוג הורים. נעמה (שם בדוי וסיפור אמיתי) בעלת תשובה עדינה ונעימת סבר, יצאה אחרי. "תגידי, דקלה, אני שומעת בחוג המון אמהות שמרגישות רגשות אשם, חושבות שהן לא אמהות טובות ואפילו מרגישות כישלון... אני כלל לא מרגישה כך כלפי עצמי, ואין לי מחשבות לא טובות על האמהות שלי ועל עצמי כאדם... זה נראה לך בסדר או שאני מפספסת משהו?", שאלה.

צחקתי. "למה את חושבת שזה לא בסדר אם את שמחה עם עצמך? אדרבא, הלוואי על כולם וגם עלי... ככה בן אדם נורמאלי צריך לחשוב - הוא צריך לאהוב את עצמו ולחשוב על עצמו דברים טובים!".

"עכשיו, תגידי לי", שאלתי, "נכון היית ילדה שמאוד מכבדת הורים?".

נעמה נראתה מופתעת מהשאלה הלא-קשורה שלי. "כן... נכון... איך ידעת? הייתי ועדיין אני ילדה שמאוד מכבדת את ההורים. בבית אני ה"טאטאלע" שעושה כל מה שאמא שלה אומרת"...

כיבוד הורים - יש לי ערך!

אז מה באמת הקשר בין אהבה עצמית לכיבוד הורים?

כשאני מכבדת את ההורים, מכירה טובה ומעריכה את כל מה שעשו למעני, אני, למעשה, מכבדת קודם כל את עצמי. במילים אחרות ניתן לומר שכיבוד הורים זה - לכבד את עצמי!

כשאני מתייחסת אל השורש, אל המקור שלי, כמשהו חשוב ואצילי, נבנית בתוכי תחושה של ערך עצמי חיובי.

כשאני מרגישה "שייכת" להורים, אני מרגישה מחוברת גם לשושלת המשפחתית לדורותיה - שייכת לאברהם אבינו, לאדם הראשון, לקב"ה ולבריאה כולה. יש לי "מסד" טוב וחשוב שנותן לי תחושת ערך אינסופית! כך נבנה בתוכי הרבה יותר ביטחון עצמי, תחושת חשיבות בריאה ורוגע. אני יודעת שאני טובה ואוהבת את עצמי אהבת אמת.

בתי, אילה, בת ה-5, היא ילדה מיוחדת במינה, שקטה ועדינה, חברותית ואוהבת לעזור. תמיד מוותרת, תמיד חיובית ובקיצור... דבש!

לילה אחד, בשעת ההשכבה, שאלתי את הילדים איזו מצווה הם הכי אוהבים. ילדה אחת אמרה "מצוות השבת אבידה", השנייה אמרה "תפילה", ואילה המיסה אותי לחלוטין ואמרה בקול פעמונים: "אני הכי אוהבת מצוות כיבוד הורים"...

אם זכינו "להתאמן" על מצווה יקרה-מפז זו בשנות הילדות והבחרות, אשרינו, מה טוב חלקנו, אבל אם לא – עדיין לא מאוחר, אפשר להתחיל מעכשיו! באפשרותנו להתחיל מהיום לכבד הורים בדרך הנכונה ולהתחיל את השינוי המדהים הזה בתוכנו. נכון שזה לא תמיד קל, אבל זה שווה במאת האחוזים, ומניב פירות מתוקים! מלבד זה, שהשכר שלנו על המצווה גדול יותר.

כיבוד הורים כיסוד לעבודת המידות

מהי עבודת המידות וכיצד היא קשורה לכיבוד הורים?

"...בכל התורה לא נאמר אריכות ימים כי אם על שתי המצוות הללו: כיבוד אב ואם ושילוח הקן, לפי שאין השלמות ניכרת באדם אלא כשיש בו שתי מידות הפוכות, כגון מידת רחמנות ואכזריות, לפי שכשהאדם נוהג במידה אחת, אין מוכרח לומר שהוא צדיק, אלא יש לומר שכך הוא טבעו, אבל כשיש לו שתי מידות הפוכות, כגון: רחמנות ואכזריות, אז מוכרח שהוא צדיק. לכך, נתן ה´ יתברך לישראל מידת רחמנות גדולה, לפי שכשבאים לידי זקנה ואין להם מקום לנוח, דין הוא שירחם עליהם, ושוב נתן להם מצוות שצריכין להתנהג בהם קצת באכזריות, דהיינו מצוות שילוח הקן שנוטל הבנים ומשלח האם..." (קול אליהו, הגאון מוילנא).

מקטע זה שהבאנו אנו לומדים שעבודת המידות היא להיות במידה הממוצעת - לא יותר מדי שחור ולא יותר מידי לבן.
זה לדעת לאחוז בשתי ה"קצוות", להיות מיומן ב"מתי" ו"כמה", ולהשתמש בכל "קצה" בזמן ובמקום הנכון.

אדם "בעל מידות" הוא אדם שיודע להשתמש בכל מידה ב"כמות" הנכונה ובזמן המתאים.

מה קורה לנו כיום? איפה יש לנו עוד עבודה על המידות, כשאנחנו "אוחזים" בקצה אחד באופן מוקצן, וההרגשה הטובה שלנו תלויה בתנאי חיצוני כלשהו?

ניתן לקחת כדוגמא מישהי שתמיד חייבת לומר "כן", על מנת להרגיש טובה ומוערכת. מה יקרה אם תיאלץ פעם לומר "לא"? היא עלולה להישבר...

נתאר לעצמנו מישהו שתמיד חייב להיות הקובע והמחליט, וכולם חייבים להקשיב לו, כי רק כך הוא מרגיש קיים ובעל ערך. מה יקרה אם ימנו מעליו מנהל חדש? הוא כבר ירגיש נורא כי הוא איבד את ה"תנאי" לקיום שלו...

עבודת המידות, אם כן, היא היכולת להשתחרר מהתנאי המוקצן שלי ולהיות מסוגלת לבחור בשתי המידות, לדעת לומר "כן" כשצריך וגם "לא" כשצריך...

כיצד זה קשור לכיבוד הורים?

כשאדם אוהב את עצמו ומרגיש בעל ערך, הוא לא זקוק לתנאים כדי להיות קיים. הוא שמח ונינוח מעצם היותו, ללא שום תוספות, תחפושות ומאמצים מיותרים.

כשאני מכבדת את הוריי, זאת אומרת את השורש ממנו צמחתי, באופן אוטומטי תהיה לי תחושת יציבות בסיסית. תהיה לי תחושה של ערך עצמי, שאינה מותנית בהערכה של אחרים, או בהצלחות ובמעשים שלי. גם אם אני לא מצליחה או לא מקבלת את הפידבק הרצוי מהסביבה – תחושת הערך החיובית לא תעזוב אותי.

כאשר אני מכבדת את ההורים באמת - נבנה לי "גב" שלא מאפשר לכל רוח חיצונית לטלטל אותי. אני חשה בעלת ערך חזק וחיובי, שווה וטובה בכל מקרה, וכך אני מסוגלת להשתחרר מהתנאים החיצוניים שאני תלויה בהם. אני מסוגלת לומר "לא" כשצריך, או לקבל על עצמי מרות של אדם אחר. כל אדם וה"תנאי" החיצוני שהוא תלוי בו...

ילד שמכבד הורים בדרך כלל קשור יותר ל"מהות" הטובה שלו. הוא יותר מחובר לעצמו ופחות זקוק לניסיונות חיצוניים כדי להרגיש "שווה". הוא "משוחרר" ו"גאול" מהחיוב להרשים אחרים, לרצות אותם או לשלוט בהם, כדי לאשר לעצמו את קיומו.

כיבוד הורים ומידת ענווה

ל"אחיזה" או ל"התנייה" הזו, כפי שתיארנו קודם, ניתן לקרוא גם בשם היותר מוכר - גאווה, אגו. גאווה היא השורש של המידות הלא מתוקנות שלנו.

אם אני כועסת - זהו תוצר של גאווה, כי נראה לי שהדברים היו צריכים להיות כמו שאני חושבת... אם אני עצובה - זוהי גאווה אבל ב"תחפושת אחרת", כי שוב נדמה לי שהעניינים לא כמו שנראה לי... אם אני נכשלת ומדברת לשון הרע, זו שוב הגאווה שמתישה את כוחותיי ומגיעה מחשיבה שיפוטית וכו´.

"עֵקֶב ענווה, יִרְאַת ה´;  עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים" (משלי פרק כ"ב פסוק ד´).

שלמה המלך, החכם שבאדם, נותן לנו טיפ זהב, חינם-אין-כסף: את רוצה ישועה? עושר? כבוד? חיים והצלחה? יש פיתרון: ענווה.

"שנו רבותינו: בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר - ענווים הגיע זמן גאולתכם" (ילקוט שמעוני, ישעיהו רמ"ז, תצ"ט).

רק ה"ענווים" שבינינו, אומרים חז"ל, יזכו להיגאל. רק מי שמכניע עצמו, לא מתגאה ולא "יודע הכל" – יזכה לכל הטוב הצפון בגאולה הכללית והפרטית, שהוא זקוק לה. את רוצה לצאת מהמייצרים שלך? ענווה! זקוקה לעבודה חדשה? ענווה! בעיות בשלום בית או עם הילדים? ענווה! חוסר שמחה? ענווה! כל הגאולות מתחילות באותה נקודת זינוק סגולית ויחידה – ענווה!

הבנתי שענווה היא הבסיס לעבודת המידות שלי, אבל איך אני עושה את זה?...

הצעד הראשון והמתבקש: "כיבוד הורים"!

מספרים על החזון איש זצ"ל, שהיה הולך יום יום ברגל לאמו, שגרה במרחק ניכר ממנו, יושב איתה ומתעניין בשלומה.
כל יום! (...מתי אני בפעם האחרונה הרמתי טלפון להורים?!). הלא אין לשער ולתאר כמה יקר מפז היה הזמן אצל החזון איש... כל דקה נוצלה עד תום לעניינים נשגבים וחשובים, משמע שגם הביקור אצל אמו היה תחת הכותרת "עניינים שברומו של עולם"...

בואו נעיז ונדמיין – כיצד היה נראה המפגש הזה שבין החזון איש לאמו? ודאי הגישה לו משהו לאכול, לאחר מכן סיפרה לו שביקרה קרובת משפחה, שאלה לשלומו והתעניינה מה קורה בישיבה. אולי מידי פעם אף ביקשה ממנו לסדר לה את חשבון הארנונה או להחליף נורה שנשרפה... בסוף המפגש בירכו אחד את השני ונפרדו לשלום... פחות או יותר כמו המפגשים שלנו עם ההורים... אז למה החזון איש הצדיק בחר לערוך ביקור כזה כל יום, ולנו זו מעין חובת "אין ברירה" ולפעמים, לא נעים לומר, אפילו משעמם או מיותר?...

אדם שמכבד את הוריו מתאמן ללא הרף על מידת הענווה. מידת הענווה קשורה קשר אמיץ עם הכרת הטוב, והיא באה לידי ביטוי בקיום בקשותיהם ורצונם של הורי, המנוגדים לעיתים לרצוני, ובכך שאני לא שופטת אותם, אלא מגיעה מהעמדה המכבדת של "מלמטה", כפי שראינו בהרחבה במאמרים הקודמים.

אם כן, איך ניתן להעלות על הדעת להתחיל לעבוד על מידות ודרך-ארץ, מבלי "לעבור" דרך כיבוד הורים?

הרי אם אני מתגאה על הוריי, יקשה עליי מאוד שלא להתגאות במעגלי חיים אחרים. כיבוד הורים הוא הבסיס לעבודת המידות, ואין כל דרך "לדלג עליו"...

הורי כ"מפתח" לתיקון מידותיי

כותב הפלא-יועץ בערך "כיבוד הורים": "ויעשה אוזנו כאפרכסת לקבל תוכחות".

לא נעים לנו לשמוע תוכחות, או כפי שאנו רגילים לקרוא לזה, "ביקורת", מההורים. לפעמים זה ממש מרגיז ואף מעליב, אך אדם שמחפש הזדמנויות לשנות ולתקן את עצמו "יקפוץ" עליהן כמוצא שלל רב.

למה? כי הוא מבין שהוא יכול לצאת מזה מאוד נשכר! מסתבר שההורים, ב"ביקורת" שלהם, באים "לסמן" לנו היכן עוד מסתתר לו היצר הרע שלנו, איפה יש לנו עוד "אגו" לעבוד עליו.

סיפרה לי חברה שאמא שלה הייתה כל הזמן מבקרת אותה על הזוגיות שלה. תמיד היה לה מה לומר על בעלה: למה הוא לא מגיע מוקדם? למה הוא לא מספיק עוזר בבית? וכו´... שאלתי אותה האם היא מתנשאת על אמה באיזשהו אופן בנושא זוגיות.

החברה פקחה זוג עיניים ואמרה שאכן אמה גרושה, והיא חושבת שבהחלט בנתה זוגיות הרבה יותר מוצלחת משלה. "אז ייתכן שמה שקרה", הצעתי, "זה שאת באת "מלמעלה", שפטת את אימא שלך ושידרת לה, באופן לא מודע, שאת "יותר" ממנה. אמא שלך רצתה "להחזיר" אותך למקומך הטבעי למטה, ולכן היה לה הרבה מה לומר על הזוגיות שלך...".

ההורים שלנו הם ה"סמן הימיני" בכל הקשור לעבודת המידות שלנו. הם מרגישים ב"חוש שישי" היכן אנו מגזימים ומזייפים. לכן, כדאי מאוד להתייחס לדבריהם בכובד ראש, ככתוב: "...שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך" (דברים, ל"ב, ז´). נכון שזה לא תמיד נעים, אך אם נבין שאלו בסופו של דבר מתנות יקרות שבורא עולם שולח לנו בצורת איתותים, היכן עדיין יש לנו עבודה על המידות, בעיקר על הגאווה – הכל יראה אחרת...

אצל בעלי תשובה מצוי מאוד שההורים מתנגדים בדרכים שונות לתהליך התשובה, משום שהילד בדרך כלל מרגיש גבוה "על האולימפוס", הרבה יותר צדיק וחכם מההורים... אם הוא לא יתנשא עליהם, ולא ינסה "לחנך אותם מחדש" – מעבר לכך שישמור על יחסים טובים ותקינים, אף יצליח, בסיעתא דשמיא, לקרב אותם לחיק היהדות... (מכירים כאלה? עכשיו תשחזרו איך הם מכבדים את הוריהם...).

במפגש על כיבוד הורים שאלתי את נעמה, מתחילת המאמר, האם הוריה התנגדו לדרך שבחרה. "בכלל לא", אמרה, "אף פעם לא היו לנו ויכוחים ובטח שלא מלחמות. הם מאוד מכבדים את הבחירה שלי, גם אם הם בעצמם לא הולכים בה כרגע...".

* * *

דוגמא מאלפת עד היכן מגיע כיבוד הורים ניתן לראות בסיפור מפעים על ה"חפץ חיים", רבי ישראל מאיר מראדין זצ"ל, שהיה לסמל ומופת בענווה, הסתפקות, אהבת ישראל ויראת שמים:

החפץ חיים היה בחור ישיבה כבן שש-עשרה שנה כשנפטר אביו. זמן קצר לאחר מכן נישאה אמו בשנית ליהודי פשוט מראדין.

חלפו הימים, והבחור ישראל מאיר, שהיה כבר אז עילוי בסדר גודל עולמי, רצה לקיים מצוות כיבוד אם ונסע לראדין לבקרה. בהזדמנות זו פגש בפעם הראשונה את אביו החורג, שיצא מגדרו מרב התפעלות לנוכח הליכותיו בקודש. הוא פנה לרעייתו בהתרגשות והציע לה לשדך את בנה העילוי בן השש-עשרה עם - לא פחות ולא יותר - בתו בת העשרים ושש...

האישה לא ידעה את נפשה. היא הבינה כי שידוך כזה אינו מתאים מכל כיוון שהוא לבנה. הבחורה מבוגרת, ואף כי היא מקיימת את חובותיה כבת ישראל, הרי שהליכותיה נעדרות כל אצילות. ללא ספק ראוי בנה הצדיק לשאת אישה מתאימה יותר ובכל מקרה, הוא עדיין צעיר מכדי להתחתן.

משהבין בעלה כי היא לא נלהבת כמוהו מן ההצעה, כעס מאוד. בעקבות כך נכנסה האם במבוכה והתמלאה צער וחוסר-אונים.

ראה ה"חפץ חיים" ביגונה ושאלה לפשר העניין. כשלא נותרה לה ברירה, שיתפה אותו אימו במתרחש. ה"חפץ חיים" הבין כי כבודה של אימו עומד כאן על הפרק, ומיד הביע את נכונותו והסכמתו להצעה ונשא לאשה את אותה בחורה...

דקלה יוספסברג היא אם ל- 6 ילדים, מנחת הורים מוסמכת בגישת שפר, ומעבירה חוגי הורים והרצאות בנושא חינוך ילדים.

לתגובות: diklajo@gmail.com

דקלה יוספסברג בסדנה "פשוט להיות אמא" תעזור לך לעשות שינוי בקשר עם הילדים, והכי חשוב - תחזיר לך את השמחה והכיף של להיות אמא. כרגע בהצעה מיוחדת! לפרטים הקליקי כאן.