במחשבה תחילה לחג הסוכות: גולגולת מגן עדן

"כמה עולות הנעליים שם למעלה?".

המוכר הביט בחיוך על הקונה והניד בראשו לשלילה. "עזוב, זה לא בשבילך".

"מה זאת אומרת לא בשבילי?", התקצף הלקוח, "אני מוכן לשלם. כמה זה עולה?".

"500 דולר!", הפטיר המוכר בשלווה.

"מה?!", בלע הקונה לרגע את לשונו, "למה יקר כל כך???".

"אמרתי לך שזה לא בשבילך", חגג המוכר ניצחון קטן.

"אבל למה זה יקר כל כך?", התעקש הקונה, "מה מיוחד כל כך בהן?".

- "אלה נעליים של תנין".

"ואיפה אני משיג את זה?", לא ויתר הקונה.

"בסוף העיר יש בִּיצה גדולה. שורצת תנינים. רק תעשה לעצמך טובה ואל תלך לשם בלי נשק", התנדב המוכר להזהיר את הבחור המוזר, "מסוכן נורא שם".

בסוף היום החליט המוכר לעבור דרך הביצה עם הרכב. מעניין אם התמהוני הזה עדיין באזור.

הוא לא טעה. הבחורצ'יק עמד בטבורה של הביצה, מבוסס עד ברכיו במים בּוֹצִיִים, בידיו רובה גדול והוא מסתכל לכל הכיוונים לראות אם יגיח תנין כלשהו.

"תיזהר!", צעק לכיוונו המוכר. "תנין מאחוריך".

הבחור הסתובב בלי להתרגש וירה צרור כדורים לעבר החיה הרצחנית. הוא התגלה כצלף מוכשר ובעל החיים הענק נפח את נפשו.

תוך כדי שהבחור סוחב את הגוף הארוך והכבד מחוץ למים, רואה המוכר עשרה תנינים נוספים מתים על גדות הביצה.

"תגיד", הוא שואל בהלם את הבחור, "מה בדיוק אתה מחפש?".

"זה לא יום המזל שלי", נאנח הבחור בעצב. "אחד עשר תנינים תפסתי. לאף אחד מהם לא היו נעליים"...

* * *

כן, כן, גם אתם יודעים בהחלט את המצווה המרכזית של חג הסוכות. כל ילד יודע לשיר במגוון מנגינות "ושמחת בחגך והיית אך שמח".

ה"אבן עזרא" מפרש: "ושמחת בחגך והיית אך שמח - מצווה לשמוח בחג הסוכות. ויש אומרים כי יברכך לעתיד ותהיה לעולם שמח".

וצריך להבין: מה פשר הסגולה הזו?

ובכלל, כדי לקיים את הסגולה צריך הרי "לשמוח". איך בעצם שמחים? מהי שמחה? למישהו יש המתכון איך מגיעים אליה?

בעולם הזה קשה לשמוח. אז אולי כדאי להפליג רגע לשערי גן עדן, שם בוודאי יהיה לנו הרבה יותר קל לעסוק בשמחה.

איך מגיעים לשם? הוראות הניווט כתובות בגמרא.

במסכת תמיד (דף ל"ב:) מספרים חז"ל על הכובש הגדול, אלכסנדר מוקדון, שבא לשאול בעצתם של חכמי ישראל כיצד ללכת ל"מדינת אפריקי". השיבו לו חכמי ישראל שלא כדאי לו ללכת לשם, משום שהוא יצטרך לעבור דרך "הרי החושך", והוא עלול לאבד את חייו.

"לא באתי לשאול אתכם אם כדאי ללכת", ענה המצביא הבלתי מנוצח, "כבר החלטתי שאני הולך! כיוון שאתם חכמים גדולים, תנו לי רק עצה כיצד היא הדרך הטובה ביותר לעשות זאת במינימום אבדות".

קח חמורים לובים - השיבו לו חכמי ישראל - חמורים חזקים מאוד שמגיעים ממצרים, הם יכולים ללכת בחושך ולא נכשלים באבנים. כאשר אתה מתחיל לחצות את הרי החושך, תקשור לעצמך חבלים חזקים זה בזה. אחרי שתסיים את עיסוקיך מעבר להרי החושך ותרצה לחזור - פשוט תרכב לאורך החבלים שקשרת בדרך הלוך - כך לא תטעה בחזור.

עשה אלכסנדר מוקדון כדבריהם והצליח לעבור את הרי החושך. שם המתינה לו הפתעה: עיר שכולה נשים.

רצה אלכסנדר מוקדון להילחם בהן ולכבוש אותן, כפי שעשה בכל המדינות שאליהן הגיע עד כה. שלחו הנשים לקראתו לאמור: "אם תנצח אותנו - לא תהיה לך שום גבורה ותהילה מזה, משום שבסך הכל ניצחת נשים. ואם תפסיד - לא יהיה ביזיון כביזיונך. המצביא החזק נפל ביד צבא של נשים"...

מה יש לומר. דברי טעם.

"תביאו לי לחם לאכול!", ציווה המצביא, שרגיל שהכל מצייתים לפקודותיו.

עד מהרה הוגש לו שולחן מזהב ועליו לחם. אף הוא מזהב...

"אתן עושות ממני צחוק?", חרונו של אלכסנדר גאה בו עד להשחית. "איך אפשר לאכול לחם מזהב?".

"אם רצית לאכול לחם", השיבו הנשים בחכמה, "היית נשאר בארמון שלך. באת לפה בשביל הזהב. הנה הוא לפניך"...

כאשר יצא אלכסנדר מוקדון מן העיר, כתב על שער העיר: "אני אלכסנדרוס מוקדון הייתי שוטה, עד שהגעתי למדינת אפריקי של הנשים, ולמדתי עצה מן הנשים"...

בדרכו חזור לכיוון מדינתו, התיישב אלכסנדר על שפת מעיין אחד לאכול. בכליו היו דגים שנמלחו במלח רב כדי שיחזיקו מעמד להרבה ימים, כעת היה צריך לשטוף את הדגים להפיג את המליחות. תוך כדי שטיפת הדגים, גילה המוקדוני שריחם של הדגים נעשה משובח מאוד. הוא הסיק מכך שהמעיין הזה יוצא מ... גן עדן!

הלך אלכסנדר (לפי אחת הדעות בגמרא) לאורך תוואי המעיין, ואכן הגיע לפתח הגן העליון שכל בריות תבל נכספות אליו. דפק על השער וביקש להיכנס. השיבו לו מבפנים "זה השער לה' צדיקים יבואו בו", ואתה, עם כל הכבוד, לא צדיק...

מה שנכון - נכון. הוא לא צדיק. אבל לא איש כאלכסנדר ייכנע על נקלה. "אני מלך", טען בחיוך של מנצחים, "ולפחות בעולם שממנו אני מגיע - אני חשוב. לכל הפחות תנו לי משהו מגן עדן".

כנראה שהוא ידע מה לטעון ואיך, כי בגן עדן השתכנעו. ונתנו לו... גולגולת.

כשחזר המלך למוקדון, שקל כנגד הגולגולת הזו את כל כספו וזהבו והמשקל נטה באופן חד וברור לטובת הגולגולת.

הלך לחכמי ישראל ושאל אותם מה זה צריך להיות. ענו לו חכמי ישראל: "גולגולת מבשר ודם - לעולם לא תשבע מממון. כמה שיש ברשותה - לא יספיק לה".

"ומי אמר לכם שזה ההסבר?", תבע המלך החכם הוכחה.

"קח עפר ותכסה את עיניה", השיבו חכמי ישראל.

זה עבד! באותו רגע שקלה הגולגולת כמשקלה האמיתי.

הגה"צ רבי יעקב גלינסקי עומד ותוהה: הרי בגמרא למדנו שאלכסנדר חזר מהרי החושך בדיוק באותה הדרך שבה הלך - לפי החבלים שקשר; אם כן, מדוע רק בחזור שם לבו למעיין שבו שטף את הדגים, ואילו בהלוך כלל לא הבחין בריח המיוחד שעולה מן המים?

אלא שאלכסנדר היה אחוז רצון לכבוש - מתרץ רבי יענקל'ה - הוא היה להוט להשיג עוד ועוד. ממילא לבו לא היה פנוי להתבונן במה שנמצא סביבו. רק כאשר חזר בידיים ריקות ועם תשובה ניצחת של הנשים שאילפוהו בינה, גילה את המעיין המופלא שיוצא היישר מגן עדן.

חג הסוכות נקרא בתורה "חג האסיף", שבו אוספים את התבואה מהשדות - קוצרים יבול של שנה שלמה והלב מתרחב באושר למראה אסמי התבואה שמהם עתידים להתכלכל בשנה הקרובה. "צא מדירת קבע", מצווה התורה את היהודי בדיוק ברגע הזה, "ושב בדירת עראי".

עזוב את כל ה"יש" שבדירת קבע, למשך שבוע שלם תעבור לגור בדירת עראי, המקום שמסמל את ה"אין".

רק אם תתנתק מה"יש" לפרק זמן מסוים, כשתפסיק לחפש את האושר באובססיביות בכסף ובזהב, ב"יש" - תוכל לשמוח שמחה אמיתית, כזו שאינה כבולה בעבותות החומר. שמחה שאינה תלויה בדבר.

במה שמחים כשאין? בכל מה שיש!

מבולבלים?

תחשבו על כל רגע של נשימה תקינה; על כל חיוך מהאדם שלפניך; על כל קרן שמש מלטפת; על מיליון "יש" קטנים שאנחנו "לא סופרים" כי אנחנו עסוקים בחיפוש בלתי פוסק אחרי דברים חומריים, מקווים שאולי בתוכם מסתתר לו האושר.

* * *

חג הסוכות הוא ההזדמנות להפסיק לחפש נעליים ברגליים של התנינים. אין תנין כזה!

חג הסוכות הוא הזמן ללמוד להתבונן בדברים הקטנים שסביבנו, לגלות ש"גן עדן" נמצא מתחת לאף שלנו.

עכשיו נחזור לדברי ה"אבן עזרא" שיהודי שיקיים כראוי "ושמחת בחגך" ישמח כל החיים – "והיית אך שמח".

אין כאן סגולה בלבד. יש כאן טיפ לחיים מאושרים: אם תדע לשמוח שבעה ימים במה ש"אין" - עם החום והרעש מהרחוב, עם סחיבת הכלים מהבית לסוכה ולהפך, עם המקום הצר בסוכה והשולחן שנראה יותר כמו ספסל, עם כל הפרטים הקטנים שבבית "יש" ובסוכה "אין" - תגלה ששמחה אמיתית לא תלויה במה שיש לך ובמה שאין לך. אתה תלמד שאם רק תרצה תוכל לשמוח בכל מצב.

והיית אך שמח!

אם תרצו, זה גם מה שמספרת הגולגולת שקיבל אלכסנדר מוקדון מגן עדן. גם אם יהיו לאדם כמויות אינסוף של זהב וכסף - זו עדיין לא סיבה שיהיה לו אושר ושהוא יהיה שמח. כי עין האדם לעולם לא שבעה ממה ש"יש". רק אם "מכסים את העיניים" ולומדים להפסיק לחפש בחוץ - מגלים את המשקל האמיתי, מקבלים פרופורציה לחיים ולומדים להעריך מה שחשוב באמת.

* * *

לא לחינם התבטא הגאון מווילנא (י"ט בתשרי יום פטירתו) שהמצווה הקשה ביותר בתורה היא השמחה בחג הסוכות. שכן שבעה ימים מחויבים לשמוח ללא הרף.

אולי נוכל לומר בדרך אפשר, שבשל כך מגיע "שמחת תורה" מיד לאחר חג הסוכות.

גם אם פה ושם היו אירועים שהעכירו את רוחך ולא הצלחת לשמוח בחג, יש משהו נוסף שמסוגל לשמחה אמיתית, והוא אינו תלוי דווקא במועד כזה או אחר: לימוד התורה הקדושה.

פקודי ה' ישרים משמחי לב. בכל זמן. בכל מקום. בכל מצב.