איך אפשר להתפלל בחגים כשיש ילדים קטנים?

אני משתדלת לקרוא את כל התגובות שלכם, ותודה על כל החיזוקים - זה בהחלט נותן לי כח.

במאמר המקיף שכתבתי כהכנה ליום הכיפורים, תגובה מס 5 ריגשה במיוחד. כך היא כותבת: "המאמר פונה לנשים. הוא לימד אותי רבות ונתן לי כוח וחשק להיכנס ליום הזה ממוקדת ומוכנה בע"ה. אבל הייתי שמחה לקרוא ולדעת גם איך עושים זאת פרקטית, עם שתי תינוקות קטנטנים ועוד כזה שבדרך... צריך לתת כוח לאישה מטופלת ולכוון אותה כיצד עליה לעבור את היום הקדוש הזה בניצול מקסימלי. הרי אין באפשרותי להתפלל את כל התפילות, ומובן שלא בבית הכנסת. אשמח לעצה".

זה בהחלט מרגש, מפני שיש פה הרבה רצון - ואת זה בדיוק השם מבקש. 

כיוון שאנחנו עדיין בחודש תשרי, וסוכות ושמחת תורה בפתח וגם הם זמן אדיר לתפילות (גם שבת), חשוב לי להתייחס ולענות.

אומר רבי אליהו מלופיאן כי תפילה של אמא בבית - אין לה מחיצות. אין לאישה לא צורך הכוונות ולא צורך המניין.

הרבה נשים מרגישות תסכול. יש בהן הרצון לנשום, להרגיש ולהתפלל בבית כנסת, והן לא מבינות שהן ממש כמו הכהן הגדול ב"סדר העבודה" בבית המקדש. בית יהודי הוא דגם של בית המקדש, האישה היא עיקר הבית ודומה לכהן הגדול.

הפסגה הרוחנית של השנה היא "סדר העבודה" ביום הכיפורים. עם ישראל היה עולה בציפייה והתרגשות ובמקום לראות את הכהן הגדול עטוף בטלית, עומד גבוה ומחזיק שופר בידו ועם איזו הילה רוחנית... ומה היו רואים? היו רואים אותו: יחף, שוחט, מצליף, מנקה, מחליף בגדים... ושוב... ובני ישראל היו עומדים שעות ומסתכלים...

זו בדיוק את, אמא יקרה! ממש כמו הכהן הגדול: מנקה, מחליפה ורצה מפה לשם יחפה... ואחת, ואחת ואחת... עוד קינוח אף, עוד להאכיל... ועל זה עומדת כל השנה!

ובאמת, שנשים מטופלות בילדים לא היו עולות לרגל, לא היו עולות ביום הכיפורים. זה היה ברור להן שהן צריכות להישאר בבית עם הילדים (איבדנו קצת בהירות, באמת!). הן נתנו את הכוח מרחוק!

אמא יקרה, את לוקחת את הרצון הענק הזה שלך להיות שם, בבית הכנסת (בראש השנה, יום כיפור, שמחת תורה, שבת) - ומקריבה את הרצון הזה להשם. "אבא, אתה רוצה אותי בבית, זה הרצון שלך". זו הנקודה הכי חזקה ב"שעשני כרצונו" – תדעי לך שהשם יתברך עובר בית בית, אוסף רצונות של אימהות, ואי אפשר לתאר מה פועלים הרצונות האלה בשמיים. רק תאמיני בזה, ותהיי בשמחה, כי על ידי הרצון והשמחה את משרה שכינה על ילדיך, מקדשת אותם ופועלת שגם התפילה של בעלך תעלה לרצון.

לעומת זאת, נשים שאינן מטופלות בילדים ויש להן האפשרות, חשוב שתגענה לבית הכנסת.

בדורות הקודמים היו עזרות הנשים מלאות בשבתות ובחגים, והיום? דווקא היום, במצב הלא פשוט שלנו, נשים לא מגיעות לבית הכנסת, וחבל. שואל רשב"י: איזוהי עת רצון? והוא עונה: בשעה שהציבור מתפללים! (זוהר). יש כוח עצום לתפילת רבים, ולכן אישה שלא מטופלת בילדים קטנים, חשוב שתגיע לבית הכנסת בשבתות ובימים טובים. מובן שחובה להיזהר מאוד ולהגיע בצניעות לבית הכנסת, להגיע אחרי הגברים ולצאת לפניהם, ולא לדבר בבית הכנסת דברי חולין, זה לא המקום להעביר מתכונים ולספר על מבצעים.

 מסופר על הצדיק מבעלזא זצ"ל שלא היה מתפלל בבית כנסת שאין בו עזרת נשים, ואף בימי המלחמה באירופה, כשחיפשו אותו והיה נאלץ להתפלל בבתי כנסיות שונים, היה מקפיד שלא להתפלל בבית כנסת שאין בו עזרת נשים. כששאלו אותו, הוא אמר: דמעות ותפילות של נשים בעזרת הנשים הן שמעלות את תפילות הגברים, ובלי תפילותיהן קשה לתפילת הגברים לעלות. מדהים!

אני זוכרת את סבתא שלי ת.נ.צ.ב.ה בבית הכנסת בשבתות ובחגים. שם... כל הזמן. שולחת ומפריחה נשיקות לספר התורה. היא לא ידעה לקרוא, אבל ידעה להתפלל בשפה שלה. התרגשה עד כדי השתחוויה כשנכנסה וברכה וחילקה סוכריות כשיצאה. בתור ילדה בת תשע חזרתי בתשובה שם... בבית הכנסת, לקול התפילה המתוקה, כשלעיני ספר התורה... ועד היום, ריחו של בית הכנסת הישן עוד באפי, בליבי ובנשמתי.

יהי רצון שיתקבלו תפילותיכן לרצון.