חינוך ילדים
חצי מתנה - בקשות מאבא בשמים
"רק אתמול נקשנו על דלת ביתו של הגביר כדי להתרימו, אי אפשר להופיע היום שוב" - כך אנחנו חושבים, וחושקים שפתיים כדי להמשיך להתמודד. יש לכם הזדמנות לבקש הכל, ממי שמסוגל ורוצה לתת לכם, אז למה אתם מתביישים? למה אתם מבקשים רק חצאי בקשות?! לכל אשר יקראוהו באמת
- הרב פנחס ברייער
- פורסם א' חשון התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)
יש ווארט שיפה להשמיע אותו בסעודות שבת, יש ווארט שאפשר להשתמש בו כבסיס להרצאה שלמה ויש ווארט שפשוט מדבר אל הלב, משנה משהו בראש, גורם סדק במעגל המחשבה ומניע לחשוב על דברים מחדש.
ברצוני לשתף אתכם בווארט מסוג כזה.
הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע תמה מדוע "תפילה עושה מחצה". הרי ממה נפשך, אם בכוחה של תפילה לפעול, מדוע אינה פועלת הכל? ואם לאו - אז לא כלום. מניח רבי צדוק הכהן יסוד עצום ואומר: לאמתו של דבר, בכוחה של תפילה לפעול הכל, הכל ממש! הסיבה שהיא פועלת רק מחצה היא שאנו מבקשים רק על המחצה.
ננסה להסביר את הדברים.
בדרך העולם, אם גביר מעניק לך סכום גבוה כתרומה לצורך מטרה כלשהי, אין זה מן הראוי להתרימו שוב למחרת לצורך עניין אחר. לא רק שלא יפה ולא מנומס לעשות כן, גם אין סיכוי שהנדיב יתייחס לבקשתך, כשרק אתמול התרמת אותו לצורך עניין אחר.
עושים הסכמים ו"דילים"
באופן הצגת בקשותינו בתפילה אנו בעצם מתייחסים אל הקדוש ברוך הוא כאל גביר, כביכול. כשאנחנו מתפללים ומבקשים, אנו מתביישים לבקש הכל, ונוטים לבקש רק את הצרכים הדחופים והחשובים.
אדם מן השורה מתבייש לבקש דירה מרוהטת, הכוללת מטבח מאובזר ומכשור חשמלי חדיש, גם אם בתוך תוכו הוא רוצה זאת מאוד, והוא יודע שהוא עדיין אינו בדרגת "מסתפק במועט". הוא יתבייש לבקש דברים מסוג זה, שהרי לא ברור לו שאלו דברים שהוא חייב ומוכרח אותם.
כל זאת למה? כי הוא חש שזה פשוט לא יפה. "יש אנשים שרעבים ללחם, ואני אבקש מותרות?! מספיק שאני בריא ויש לי בית וילדים"... כך הוא סובר.
יש גם פעמים שאנחנו עושים, כביכול, "דילים" עם הקדוש ברוך הוא. אנו "מסכמים" אתו שאם תסתדר הבעיה הבריאותית, שוב לא ננדנד לו בשל עניינים שוליים כדירה גדולה יותר וכדומה. או שאם יתקבל הבן לישיבה, לא נקטר במשך תקופה על הקושי בפרנסה. ולמה? כי אנו מעמידים בדמיוננו עשיר בשר ודם, שיש גבול כמה אפשר לבקש ממנו.
זו טעות!
הקב"ה הינו אבא טוב ורחום. הוא רוצה שיהיה לנו הטוב ביותר. הוא גם יכול לתת לנו ללא שום הגבלה, והוא אכן רוצה לתת, שהרי מדרך הטוב להיטיב. אלא מה? הוא מחכה שנבקש ונבקש - "הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים".
זהו העומק הטמון בדברי רבי צדוק: אנחנו נענים במחצה, כי אנחנו מבקשים רק מחצה. אם היינו מבקשים הכל, היינו מקבלים הכל.
יש אמונה טפלה, שגם נוגדת את כללי היהדות, האומרת שלא ייתכן שיהיה הכל טוב, תמיד יהיו קשיים או בעיות. לפי אמונה זו אנו נוטים לחשוב, שכדאי להשאיר את המצב כמו שהוא, להסתדר עם הקשיים הקיימים, כדי שלא נצטרך להתמודד עם בעיות חדשות. הרי לא ייתכן שאם תסתדר בעיה זו, הכל יהיה בסדר!
זו טעות איומה. מי קבע שלא יכול להיות שהכל יהיה טוב? ריבונו של עולם הוא כל יכול, בכוחו לתת לכל יהודי את כל הטוב שבעולם.
ואם רצונו יתברך שנתמודד, אזי הוא זה שיקבע זאת.
אני רוצה מיליון דולר
ידוע שלמילה "אמונה" יש שתי משמעויות: לשון המשכה ולשון אמון. לפי האופן שבו אנחנו מתייחסים לאמונה, תשפיע היא עלינו. אם נאמין שבכל מצב טוב חייב להיות גם רע, אז זה האמון שיש בנו כלפי הקדוש ברוך הוא, וזה, חס וחלילה, מה שאנו ממשיכים עלינו, לצערנו.
אנחנו חייבים לשנות את התפיסה המוטעית הזו. אנו מצדנו נדבר לריבונו של עולם כילד לאבא ונבקש על הכל; על פרנסה ועל בריאות, על נחת ועל שלום בית, על שמחה ועל סיפוק, והשם יעשה הטוב בעיניו.
אין שום סיבה שאנו נהיה אלו המחליטים מה לקצץ לעצמנו!
נכון, אדם לעמל יולד, אך לא עלינו להחליט במה לעמול ועם מה להתמודד.
בואו נתחיל להתפלל באמת. "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" - הקב"ה אוהב את האמת. הוא רוצה שנאמר לו מה באמת אנחנו אוהבים ורוצים. הוא לא אוהב שמבקשים ממנו משהו, כשבעומק הלב רוצים משהו אחר. הוא גם לא רוצה חצאי בקשות, כשאנו מבקשים משהו ובלב רוצים יותר.
ה"חידושי הרי"ם" מסביר תופעה מעניינת. אנו רואים לפעמים אנשים פשוטים ששואפים להיות עשירים, והם מבקשים על כך ו... זוכים להיענות. לעומתם אחרים, דווקא טובים מהם, רוצים ומבקשים גם הם, אך לא נענים.
הוא מסביר זאת כך: יהודי פשוט שרוצה להיות עשיר, מבקש על כך בלי בושה: "אבא שבשמים, מה אכפת לך לתת לי מיליון דולר? אני אוהב כסף, זה יעשה לי טוב"... אולם יהודי רציני יותר מתבייש לבקש מהקדוש ברוך הוא כסף. הוא מתבייש שכעת יתגלה שהוא שקוע בגשמיות. אז הוא מתחיל "למרוח" את הנושא, ומספר לריבונו של עולם שהוא רוצה את הכסף כדי לגדל את הילדים או כדי להקים מוסדות...
תפילה כזו היא לא תפילה אמתית, היא תפילה מהשפה ולחוץ, משהו מצופה, לכן היא לא נענית.
במקום להרים ידיים
הנושא הזה חשוב בכל מצב ובכל זמן, אך חשוב במיוחד בתפקידנו כהורים. כמה פעמים אנחנו מרגישים חסרי אונים, מרוקנים, בלי כוח, בלי שליטה. היינו רוצים שדברים ישתנו ועניינים יתקדמו. זה הזמן להתחיל לדבר על הכל עם הכל יכול, לספר ולתאר את כל הקשיים, את כל הרצונות, את כל הצרכים, את הרצון להתקדם, את הדברים הנעימים פחות ונעימים יותר, כל אחד בנקודה שלו. וקרוב השם לכל קוראיו.
צידה לדרך:
* חשבתם שאפשר לבקש מה' רק את הבקשות הדחופות והקריטיות ביותר? מה פתאום. הקב"ה יושב ומצפה לכל הבקשות והתפילות שלנו.
* הקב"ה מסוגל לתת הכל וגם רוצה לתת. רק תתחילו לבקש... פרנסה, בריאות, שלום בית - אז למה אנחנו מבקשים רק חצי ממה שאנחנו באמת רוצים בלב?
* התגלה קושי חינוכי אצל אחד הילדים? קושי לימודי, התנהגותי, חברתי, למה אתם מחכים? תתפללו! קרוב ה' לכל קוראיו!
הרב פנחס ברייער הינו איש חינוך, מרצה ומנחה קבוצות הורים, מחבר ספר "לגדל" - פרקי הדרכה להורים ומחנכים. חלק מן החומר בכתבות נלקח ברשותו מתוך הספר. ליצירת קשר 5706567@gmail.com