עוג מלך הבשן: מקבץ עובדות מרתקות ש(אולי) לא ידעתם

"ויבוא הפליט ויגד לאברם" (בראשית י"ד, י"ג) מבארת הגמרא (מסכת נידה דף ס"א) כי הפליט זהו עוג, שנקרא כך כיוון שפלט מדור המבול.

כיצד ניצל מדור המבול? לפי התרגום המיוחס ליונתן (בראשית י"ד, י"ג), בזמן המבול היה עוג על התיבה מבחוץ. לפי פרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ג), בזמן המבול היה עוג על אחד מסולמות התיבה, ונשבע לנח ולבניו שיהיה להם עבד עולם. הילקוט שמעוני (נח נ"ו) כותב כך: "מה עשה נח? נקב חור אחד בתיבה, והיה מושיט לו מזונו בכל יום ויום".

ב"אהבת יהונתן" (על ספר בראשית) כותב: "יש לומר שעוג בכלל המלות 'ואשר אתו בתיבה', מצד שהיה על התיבה או בצדה, וגם קבל מזונותיו משם".

עוג בימי אברהם

בימי אברהם, הגיע אליו עוג כדי לספר לו שלוט נלקח בשבי. המדרש בדברים רבה (ספ"א) מבאר כי לוט לא הגיע לשם שמים, אלא לשם יופיה של שרה. למרות זאת, קיבל שכר כמו שמובא בבראשית רבה (מ"ב, ח'): "אמר לו הקדוש ברוך הוא, שכר פסיעתך שאתה נוטל – אתה מאריך ימים". עוד מובא שם כי "אמר עוג, אברהם זה... עכשיו אני אומר לו נשבה בן אחיו, והוא יוצא למלחמה ונהרג, ואני נוטל את שרי אשתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, על שחשבת להרוג את הצדיק – חייך שאתה רואה אלף אלפים וריבוא רבבות מבני בניו".

בבמדבר רבה (י"ט, ל"ב) מבואר כי "לא עמד בעולם קשה הימנו, והוא נשאר מן הגיבורים שהרגו אמרפל וחבריו". במדרש אגדה (דברים ג', י"א) כתוב כי "היה עוג פחות וגרוע מכל הרפאים שהיו בימיו".

במדרש שוחר טוב מובא כי שמו של עוג היה "פליט", ולמה נקרא שמו עוג? שבא ומצא אברהם שעוסק בעוגות הפסח. (מדרש שוחר טוב קל"ו, י"ב)

על הפסוק: "וכל אנשי ביתו נימולו איתו", מבאר הזוהר: "זה עוג שנימול איתו וקיבל אות קודש".

שכר על מעשה טוב זה, קיבל עוג בעולם הזה. כה נאמר בפרקי דרבי אליעזר: "נתן לו הקדוש ברוך הוא שכרו בעולם הזה שלא יהיה לו שכר לעולם הבא, והקימו למלך – והוא עוג מלך הבשן".

בדברים רבה: "בשעה שמל אברהם את יצחק בנו עשה משתה וקרא לכל מלכי כנען, ואף עוג היה שם באותה שעה. אמרו לו לעוג: 'לא כך היית אומר? אברהם, פרדה עקרה הוא ואינו מוליד'. כיוון שראה (את) יצחק, אמר (עוג): 'מה זה? זה אינו כלום, באצבעי אני הורגו'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'כך אמרת?! עוד תראה אלפים ורבבות יוצאים מבניו, ובידם אתה תיפול".

עוג בימי משה

במדרש שיר השירים (ד', ג') מבואר כי "סיחון ועוג היו שחצים וגיבורים, שלא היה בין זה לזה אלא מהלך יום אחד בלבד, ולא זה בא לסייע לזה, ולא זה בא לסיועו של זה".

במדרש שוחר טוב (קל"ו, י"א) כתוב: "קשים היו סיחון ועוג (לישראל) יותר מפרעה וחיילותיו, וראויים היו לומר שירה על מפלתם של סיחון ועוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה: 'לסיחון מלך האמורי... ולעוג מלך הבשן... כי לעולם חסדו".

לפני מלחמת עוג, חשש משה מפני זכותו של עוג, ואמר: "אני בן מאה ועשרים שנה, וזה יותר מחמש מאות, אלולי שהיה לו זכות, לא היה חי כל השנים הללו". (במדבר רבה י"ט, ל"ב) דברים דומים נאמרו בזוהר: "כיוון שראה עוג שישראל מתקרבים אליו, אמר: 'בטח זכותי (של מילה, שנימול כאמור בימי אברהם) יקדים את זכותם, ושם על זה מבטחו. באותה שעה ירא משה – האיך הוא יכול לעקור האת שרשם אברהם?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'אל תירא אותו', כלומר: 'אל תירא מיהאות שלו, כי הוא פגם האות שלו, ומי שפוגם לאות שלו ראוי להיעקר מן העולם'". (זוהר ח"ג, קפ"ד)

כאשר הגיעו משה וישראל לתחומה של אדרעי, עירו של עוג, אמר משה: 'נחנה כאן וניכנס בשחרית'. כאשר הגיע הבוקר עדיין לא נראה אור השמש, תלה משה את עיניו וראה את עוג יושב על החומה ורגליו מגיעות לארץ. אמר משה: 'איני יודע מה אני רואה. חומה אחרת בנו אלו בלילה?!' אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'משה, זה שאתה רואה עוג הוא'. עוג היה תולש הר וזורק על ישראל, ומשה היה נוטל צרור ומזכיר עליו שם המפורש וסמכו". (דברים רבה א, כ"ד)

במסכת ברכות (דף נ"ד) מתואר הנס הגדול שעשה ה' עם ישראל במלחמת עוג: "האבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, זה יש לנו בקבלה. אמר עוג: 'מחנה ישראל כמה תופס? 3 פרסאות, אלך ואעקור הר של 3 פרסאות ואזרוק עליהם ואהרגם. הלך עקר הר כזה והביאו על ראשו. הביא הקב"ה עליו תולעים ונקבוהו וירד על צווארו. רצה לשלוף אותו – הגדילו שיניו מכאן ומכאלן ולא יכול היה לשולפו. משה כמה היה? 10 אמות. לקח מקל של 10 אמות, וקפץ 10 אמות והיכהו בקרסוליו".