חטאים ב"איכות" גבוהה: תאוריית החלון השבור

כאשר נבחר רודולף ג'וליאני לראשות עיריית ניו יורק, הוא אימץ לעצמו את תיאוריית "החלונות השבורים" לצורך ניקוי העיר מפשיעה. תיאוריה זו אומרת שעניין פעוט לכאורה, כמו חלונות שבורים בבניינים נטושים, או פינות רחוב מוזנחות מכוסות גרפיטי, מוביל ישירות להידרדרות של שכונות. מי שבדרך כלל לא יזרוק אבן על בניין שלם, יירתע פחות משבירת חלון נוסף בבניין שכבר יש בו חלון שבור אחד, ומי ששבר חלון, עשוי לשאוב מכך אומץ ולגרום נזק חמור יותר לסביבה. ג'וליאני הבין, שכדי למגר את הפשע מהעיר, עליו קודם כל לתקן את "החלונות השבורים", לצבוע קירות כדי להעלים כתובות גרפיטי, לשפץ ולהאיר אזורים חשוכים ולהשקיע בפרטים הקטנים.

תיאוריית ה"חלונות השבורים" משקפת את דרכי היצר, ונבאר כיצד.

פרשת נח כותבת פסוק שעל פניו עלול קצת לייאש אותנו: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (בראשית ח', כ"א). יצר לב האדם הוא רע מנעוריו. התלמוד כותב: "קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע" (קידושין ל ע"ב).

התלמוד מתאר את ה"טקטיקה" שבה נוקט היצר: "היום אומר לו עשה כך, למחר אומר לו עשה כך, למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה" (שבת קה ע"ב). כלומר, היצר מפתה את האדם לעשות דבר "קטן". אם הוא רואה שהצליח לכבוש שטח קטן באישיותו של האדם, הוא מתקדם לשלב הבא וכובש שטחים נוספים, כך שלאט לאט נכנסים חיי האדם למסלול הידרדרות שקשה לעצור.

טקטיקה זו באה לידי ביטוי באופן שבו אלוקים הוריד את המבול. התורה מתארת: "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ" (בראשית ז', י"א). מה הפירוש "מעינות תהום רבה"? רש"י מביא את דברי התלמוד (סנהדרין קח ע"א): "רבה – מדה כנגד מדה, הם [אנשי דור המבול] חטאו ב'רבה רעת האדם' ולקו בתהום רבה." כלומר, טרם המבול, "וַיַּרְא השם כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ" (בראשית ו', ה'), משום כך, בדרך של מידה כנגד מידה, הם לקו בתהום רבה.

כמובן, הדבר צריך ביאור: וכי יש כאן משחקי לשון – "רבה" ו"רבה"? יותר מכך. בשני הפסוקים המוזכרים, למילה "רבה" אין משמעות זהה, שהרי בפסוק "רַבָּה רָעַת הָאָדָם", כוונת המילה "רבה" היא ריבוי – בני האדם חטאו פעמים רבות ולכן אלוקים הביא את המבול, ואילו בפסוק "נבקעו מעינות תהום רבה", כוונת המילה "רבה" היא איכות ועוצמה: תהום רבה – תהום עצומה, לא מלשון כמות וריבוי. איזו מידה כנגד מידה יש כאן – "תהום רבה" בגלל "רבה רעת האדם"?

מתברר, שטמון כאן אחד מיסודות דרכי הפעולה של היצר הרע. כותב את הדברים רבי ירוחם ממיר, בספרו "דעת תורה" (פרשת נח ז', י"א).

כשאדם נופל שוב ושוב בשבי היצר, והוא עובר עברה ושונה בה, העברה איננה גדלה מבחינה מספרית וכמותית בלבד, אלא גם מבחינה איכותית. כלומר, אינה דומה "איכות" החטא כשעושים אותו בפעם הראשונה, ל"איכות" שלו בפעם העשירית. בכל פעם משתרש החטא יותר ויותר באדם.

הנביא ישעיהו מבטא זאת בפסוק: "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָו‍ֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה" (ישעיהו ה', י"ח). רש"י מבאר: "גוררים יצר הרע עליהם מעט מעט בתחילה בחבלי השווא כחוט של קורי עכביש, ומשנתגרה בהם, מתגבר והולך עד שנעשה כעבות העגלה שקושרין בו את הקרון למשוך". כלומר, אם נראה ריר דק היוצא מפיה של תולעת, לצד חוט משי חזק, לא נקשר ביניהם. במבט שטחי, הריר וחוט המשי נראים שני דברים שונים. אולם מבט קצת יותר מעמיק מגלה, ששני הדברים אחד הם, שהרי בהכפלת הריר פעם אחר פעם נולדת מציאות חדשה של חוט משי חזק. וכשחוט המשי נכפל שוב ושוב, נולדת מציאות חדשה של חבל כה חזק – "עבותות העגלה". זוהי כוונת הנביא ישעיהו. בתחילה משול העוון ל"חבלי השווא", ניתן 'לקרוע' אותו די מהר, אולם אם האדם שונה בחטאו וממשיך למשוך בעוון, הופך החטא ל"עבות העגלה", לחבל עבה אשר קשה להשתחרר ממנו (חובות הלבבות שער התשובה, פרק ז').

לכן על האדם מוטלת החובה לקרוע את ה"חוט" בעודו דקיק, בטרם ילכד בסבך הרשת.

אנשי דור המבול חטאו ב"רבה רעת האדם". הם חטאו פעמים רבות. אולם ריבוי הפעמים גרם לכך שהחטא יהיה באיכות ובעוצמה גדולות יותר, ולכן בדרך של מידה כנגד מידה הם לקו ב"תהום רבה", בתהום "איכותי".

בואו נתקן את החלון השבור.