אלצהיימר: דרכי טיפול והתמודדות, תזונה ומידע רפואי שחשוב לדעת

סוגים שונים של דמנציה (שטיון) נפוצים בגילאים מבוגרים, ופוגעים באחוזים גבוהים בבני הגיל השלישי. הסיבה הנפוצה ביותר לדמנציה היא מחלת אלצהיימר.

מהו אלצהיימר?

אלצהיימר הינה מחלה ניוונית של המוח, אשר פוגעת בעיקר באנשים מעל גיל 65 – אך עלולה להופיע גם בגילאים צעירים יותר. במחלה זו, חלבון בשם עמילואיד מצטבר ברקמת המוח, ובמקביל – בתוך תאי העצב מצטבר חלבון בשם טאו. ההצטברות הזו יוצרת תהליך ניווני, אשר גורם למוות של תאי העצב הקיימים במוח. התהליך הינו הדרגתי, וגורם לליקויים בתפקוד וביכולת החשיבה – בתחומים כמו זיכרון, עיבוד מידע, למידה, שפה, תכנון, התמצאות ועוד.

מחלת אלצהיימר מתפתחת לאורך שנים, ולרוב היא נמשכת כ-8-10 שנים. היא נחשבת למחלה סופנית, אם כי הגורמים למוות אינם גורמים ישירים של המחלה, אלא גורמים עקיפים, כמו למשל פצעי לחץ שנוצרים בעקבות חוסר תנועה של החולה, מחלות זיהומיות שמתפתחות בעקבות המחלה ובעקבות חוסר התפקוד של החולה, וכן הלאה.

תסמיני המחלה

את המחלה מקובל לחלק לשלושה שלבים עיקריים. בשלב הראשון, המוקדם, נראות תופעות של פגיעה ביכולות הקוגניטיביות, כמו קושי בביצוע של מטלות מורכבות – ניהול זמן, ניהול כספים והתמודדויות דומות; פגיעה בזיכרון, כמו פגיעה בזיכרון לטווח הקצר, קשיי התמצאות, שכחה של שמות או של מילים מסוימות, הנחת חפצים במקום לא מתאים, ועוד; וכן שינויים במצב הרוח או בהתנהגות, כמו בלבול, חוסר עניין בפעילויות חברתיות, תוקפנות קלה ונטייה לדיכאון.

בשלב השני התופעות מחמירות. היכולות הקוגניטיביות נפגעות יותר, וניתן לראות קשיי ריכוז מחמירים, קושי בקבלת החלטות, חוסר יכולת לבצע חישובים פשוטים, חוסר התמצאות במקום – גם במקומות מוכרים, וכן הלאה. הזיכרון לטווח הקצר נעלם בהדרגה, והחולה מתקשה לעבד זיכרונות חדשים או ללמוד דברים חדשים, בעוד הזיכרון לטווח הארוך עדיין נשמר, והוא יכול לזכור אירועים שהתרחשו בעבר הרחוק. גם ההתנהגות נעשית קיצונית יותר, ומתאפיינת בשינויים קיצוניים במצב הרוח, חשדנות, פרנויה, הזיות, הפרעות שינה, חוסר התעניינות גם באנשים קרובים ואפתיה באופן כללי. בשלב זה, חולים רבים נוטים לשוטט ללא מטרה.

בשלב השלישי והחמור ביותר, היכולות הקוגניטיביות והזיכרון של החולה נמחקים לחלוטין. החולה נעשה פסיבי לחלוטין ואדיש למתרחש סביבו, והוא כבר אינו מסוגל לזהות אנשים קרובים או אף חפצים.

איך מאבחנים אלצהיימר?

ישנם סימני אזהרה שונים, שעשויים להצביע על התפתחות ראשונית של המחלה. חשוב לשים לב לתסמינים, מכיוון שישנה חשיבות לזיהוי מוקדם של המחלה. אמנם, לאלצהיימר עדיין אין תרופה ואי אפשר לרפא או למנוע אותה, אך אפשר לעכב את ההתפתחות של המחלה, בעיקר אם מתחילים את הטיפול בשלב מוקדם יחסית של התפתחות המחלה.

הרב אליהו עמר - הסוד לשיפור הזיכרון

לעיתים, האדם עצמו הוא שחש בתסמינים של קושי בזיכרון או בתפקוד. אך לעיתים קרובות, החולה עצמו אינו מבחין בתסמינים, אך האנשים שסביבו מבחינים בשינויים במצב הרוח או ביכולות התפקוד.

הנה מספר תסמינים שיש לשים לב אליהם:

• קושי בשליפה של מילה בזמן שיחה
• ירידה באוצר המילים, או הימנעות מיצירת שיחה
• שכחה של אירועים או התרחשויות שקרו בתקופה האחרונה
• שכחה של פרטים שמפריעים לתפקוד היומיומי, כמו מספרי טלפון או שמות של מכרים, מבלי להיזכר בהם בהמשך
• קושי בביצוע של פעולות או תפקידים קבועים ויומיומיים, כמו שכחה של אוכל בתנור או חוסר יכולת להכין מתכון מוכר ורגיל
• הנחת חפצים במקום לא מתאים, כמו למשל את המגהץ במקרר, או את החלב בארון הבגדים.
• ירידה ביכולת התכנון וביכולת לפתור בעיות יומיומיות
• קושי בהתמצאות, גם במקומות מוכרים יחסית
• בלבול לעיתים קרובות, חוסר התמצאות בתאריך או בשעה
• שינויים במצב הרוח או בסגנון האישיותי
• נטייה לחוסר סבלנות או לעצבנות – כזו שלא היתה קיימת בעבר
• הימנעות מפעילות חברתית

יש לציין שהתסמינים הללו עלולים להתרחש מידי פעם גם אצל אנשים בריאים. אך אם ניתן לשים לב ל-3-4 תסמינים מהרשימה שמופיעים לעיתים קרובות, הדבר מעלה חשד, ויש לגשת לבדיקה.

אבחון של אלצהיימר

האבחון של מחלת אלצהיימר מתחלק לשלושה:

אבחון של חסרים קוגניטיביים – באמצעות מבחנים הבודקים זיכרון, התמצאות, שפה, כושר חשיבה וכדומה.

הדמיות של המוח – בדיקת CT, בדיקת MRI וכדומה, וכן בדיקות דם ומספר בדיקות נוספות, כשהמטרה היא לוודא שאין גורם אחר שמוביל לתסמינים – כמו למשל חוסר בוויטמין B12, מחלות לב וכדומה.

אבחון פסיכיאטרי – הכרחי מכיוון שלפעמים דיכאון קשה עלול להתבטא באופן דומה לאלצהיימר. דיכאון ניתן לריפוי או לכל הפחות לשיפור משמעותי, בעוד אלצהיימר הוא מצב בלתי הפיך. בנוסף, חולי אלצהיימר עלולים לפתח הפרעות התנהגות, אשר עלולות להוביל לפגיעה בחולה עצמו או באנשים שסביבו – ולכן יש לטפל בהפרעות הללו מוקדם ככל האפשר.

איך מתמודדים עם המחלה?

חולי אלצהיימר זקוקים לטיפול מקיף ולהשגחה צמודה, החל משלב מסוים של התפתחות המחלה.

ישנם טיפולים תרופתיים הניתנים לחולים במטרה לעכב את התפתחות המחלה, אך כאמור, הם אינם מונעים אותה לחלוטין, ובמוקדם או במאוחר, מצבו של החולה עתיד להידרדר.

ישנם גם טיפולים תרופתיים המכוונים לבעיות ההתנהגות הנפוצות במחלה, לעיתים תרופות אנטי-פסיכוטיות, אשר מסייעות בשלבים המוקדמים של המחלה, כאשר החולה עדיין מודע למצבו.

מלבד הטיפול התרופתי, החולה זקוק להשגחה קרובה, כדי למנוע ממנו לגרום לנזק לעצמו. בהמשך יש צורך בטיפול פיזיותרפי, כדי לשמר את התנועתיות של החולה לאורך זמן רב ככל האפשר; לריפוי בעיסוק; למעקב של רפואת עור כדי למנוע פצעי לחץ וזיהומים, ועוד.

כיום ישנה מודעות רבה גם לטיפול בבני המשפחה של החולה. עיקר הנטל של הטיפול בחולה נופל על בן/בת הזוג, או על הילדים, ומחקרים מראים כי בני משפחה של חולי אלצהיימר נוטים יותר לסבול ממחלות פיזיות ונפשיות. לכן, חשוב לדאוג לתמיכה משמעותית לבני המשפחה, ולספק להם מידע רב ככל האפשר על מצבו של בן המשפחה החולה, סיוע בדרכים שונות, ותמיכה נפשית.

מבחינתם של בני המשפחה, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מחלה של בן משפחה קרוב – היא להבין את המחלה. להבין ממה נובעות ההתנהגויות השונות, ולהבין שכאשר חולה אלצהיימר סובל מהזיות, למשל, הוא אכן "רואה" ו"שומע" את ההזיות הללו. אין טעם לנסות לשכנע אותו שההזיות אינן אמת – עדיף "לזרום" איתו ולהתייחס לדבריו כאל מציאות, מתוך סבלנות, כבוד ואהבה.

שיפור הזיכרון - הרב אייל אונגר