גולשים כותבים
לא להרפות ולא להתייאש: כוחה של רחל אמנו, וההבטחה הנצחית
מהו הכח העוצמתי שירשנו מרחל אמנו, ומתי סוף סוף ישובו הבנים לגבולם? הרהורים לי"א בחשוון, יום פטירתה של רחל
- רייזי חסידה
- פורסם ה' חשון התש"פ |עודכן
צילום: Nati Shohat/Flash90רחל אימנו פועלת יותר מכולם – כשהעולם צריך רחמים (זוהר פר' ויחי).
ידוע, שהשכינה הקדושה שורה בקבר רחל אמנו (הגר"א על תיקוני הזוהר).
אמר האדמו"ר מקאריץ: "לו הייתי בא"י הייתי מבלה הלילות אצל אמא רחל, כי מתחת הסינר של האמא – תמיד כדאי להתחבא".
רחל אימנו לימדה אותנו להחביא את הילדים תחת הסינר המגן המחמם והאוהב.
במיוחד את הילד שקצת התלכלך, הלכלוך הזה, רק מיפה ומקשט את הסינר של אמא.
כי אמא סופגת הכל – ובאהבה. אמא - תמיד נשארת - אמא.
רחל אימנו, מעלה את תפילות עם ישראל במשך כל הדורות, לפני כיסא הכבוד.
והיא עדיין מחכה לבנים על - אם הדרך.
עומדת ומתחננת לפני אבינו שבשמים – לא מרפה, ולא מתייאשת.
כוחה של רחל אמנו עצום, רק לה הבטיח הקב"ה: "מנעי קולך מבכי...ושבו בנים לגבולם".
רחל אימנו, דמות לסמל ומופת לכל הדורות, לכל האימהות.
להמשיך לחכות לבנים (והבנות) האובדים, ולרגע, לא להתייאש.
רחל אימנו נטעה בנו כחות עצומים, כח השתיקה הויתור וההבלגה.
נוהגים לומר: 'אמא היא העורך דין הכי טוב של הילד',
כמה אמיתי ונכון – אין אמא שתתכחש לזאת.
אמא יקרה, יש הבטחה, הבן והבת שעדיין נמצאים בגלות – ישובו.
בדור האחרון - עיקבתא דמשיחא, יש לבנים האובדים, הרבה סוגי גלויות:
גלות - במעשים, בלבוש, בדיבורים.
גלות – שבכל יום מתחדשים מושגים ורעיונות זרים ומוזרים, שלא ידוע, מאין בכלל נוצרו.
אומר ר' חיים שמואלביץ: אמא רחל, תמשיכי לבכות! לרגע אל תפסיקי,
הגיע כבר הזמן שהבנים ישובו לגבולם!
הבנים לא רוצים להמשיך לחיות בגלות,
הם כבר יודעים שהשמחה שם מזויפת,
אין שום הגיון שירצו להמשיך לחיות בגלות – אין!
כשהאמא בוכה, הבנים רואים שאמא לא התייאשה מהם,
ולכן, הם לא מתייאשים מעצמם, והם בסוף – ישובו – יש הבטחה!
חבל שלפעמים הבן האובד לא יודע, כמה אמא מחכה לו,
שישוב מהדרך, מהמסע הארוך והמבולבל, מהגלות שאליה יצא.
רחל אימנו קבורה על אם הדרך,
כי אם – הדרך ואם – הבנים, זה אותה - אם, אלו אותם אותיות,
אמא מחכה על אם הדרך – בשביל חצץ ועפר,
בשמש הקופחת, בחום בקור בגשם וברוח.
היא רוצה לאסוף את בנה, לפני שאחרים יקבלו את פניו,
היא מחכה לו בזרועות פתוחות, שום דבר לא מרתיע אותה - רק שישוב.
היא מחכה לו 24 שעות ביממה, באמצע הלילה ולפנות בוקר,
היא מחכה, והיא תמשיך לחכות –עד שיחזור.
ולמה באמצע הדרך?
כדי שהבן יראה אותה, וידע לאיזה כיוון להתקדם.
והיא, ברוך ובחמלה תראה לו את הכיוון הנכון, כדי שיזכו לשוב ביחד.
אם הדרך, כדי שהוא יאסוף עימו עוד בנים אובדים, ש"כולם נקבצו ובאו לך".
שורש הגאולה היא התפילה, הקיווי התחינה, המבט הנישא לאבינו שבשמים.
להרשות לעצמנו, לנשום עמוק ולהמשיך, לא להרפות,
שמתוך החושך והאפילה תמיד תבוא הגאולה,
כי, תכליתה של הגלות והצרות - היא הגאולה.
רחל אימנו לא מרפה בתפילה, בדמעות ובתחינה.
וגם את, אמא יקרה,
תנסי ותראי, "הטוב כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא תמו חסדך".
הם עוד מעט שובו - קרוב היום.
תתפללי, תתחנני, תבכי, הקב"ה הבטיח – והוא מקיים.
"קווה אל ה', חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'" - ושובו בנים לגבולם, אמן.
