שממית הבתים: מיהי אותה לטאה, וכיצד מרחיקים אותה מהבית?

משפחת השממיתיים היא משפחת לטאות מסוגים שונים. אלו הן לטאות קטנות, אשר חיות בעיקר באזורים חמימים.

בישראל, הפרט הנפוץ ביותר ממשפחת השממיתיים הוא שממית הבתים. שמה ניתן לה משום שהיא חיה באזורי מגורים, ולעיתים קרובות מוצאת לה מקום מגורים ממש בתוך בתים ודירות של אנשים.

השממית היא בעלת עור רך ושקוף למחצה. היא מכוסה בקשקשים ומופיעה במגוון צבעים. שממית בתים ממוצעת חיה כ-9 שנים, ואורכה מגיע לכ-14 ס"מ בממוצע. השממית ניזונה בעיקר מחרקים קטנים, כמו יתושים, פרפרים קטנים ועוד.

שממית הבתים היא בעל חיים מיוחד ומרתק. כך, למשל, היא יכולה לטפס בקלות על קירות ומשטחים מאונכים, ואפילו במהופך, על התקרה. היא עושה זאת באמצעות כריות הצמדה מיוחדות שנמצאות על כפות הרגליים שלה. כל כרית הצמדה מכילה מאות שערות זעירות שצורתן כמעין וו. כאשר השממית מטפסת על הקירות או על התקרה, השערות הללו נצמדות לבליטות זעירות או לחריצים זעירים שעל המשטח עליו היא מטפסת, וכך יכולה השממית להיצמד למשטח הזה מבלי ליפול, גם כאשר היא הולכת במהופך.

עובדה מעניינת: כפות הרגליים והכריות הנצמדות של השממית היוו השראה לפיתוח של סוגים שונים של דבקים חזקים במיוחד.

דבר מרתק נוסף בגופה של השממית, שמוכר גם מסוגים אחרים של לטאות, הוא הקלות שבה יכול זנבה להתנתק מגופה. המטרה של הניתוק הקליל הזה הוא הרתעה ובלבול של טורפים – כאשר טורף כלשהו נוגע בזנבה של השממית – הזנב ניתק, וממשיך לפרפר במשך זמן מה, כך שהוא מבלבל את הטורף. בינתיים, השממית עצמה יכולה לברוח. כעבור זמן מה, השממית מצמיחה את זנבה מחדש. היכולת המרתקת הזו של הזנב נובעת ממערכת עצבים ייחודית: בניגוד לבני האדם, שאצלם מקורה של מערכת העצבים הוא במוח, הרי שאצל השממיות ולטאות אחרות היא מפוזרת על פני כל הגוף – וכך גם אצל תולעים. אם תולעת, למשל, נחתכת לשניים, שני חלקיה ימשיכו לנוע בכוחות עצמם לזמן מה. כך פועל גם זנבה של השממית, גם כאשר הוא מנותק מגופה.

הרבנית אסתר טולדנו - מה לומדים מהמצפרדע והכלב?

שממית הבתים היא בעלת ראיית לילה טובה, והיא אכן פעילה בשעות הלילה.

את ביציה מטילה שממת הבתים מספר פעמים בשנה, ומצמידה אותן מתחת לאבנים, תחת קליפות עצים או בתוך כוכי סלעים. היא מטילה לרוב 2 ביצים בכל פעם, והשממיות הצעירות בוקעות, עצמאיות לחלוטין, כעבור חודשיים.

ישנה דעה רווחת שהשממית מהווה סגולה לעושר, או באופן כללי סימן ברכה, ושאין לסלק אותה מהבית. אך סגולה זו אינה מופיעה במקורותינו. לכן אם יש לכם שממית בבית, תוכלו להוציאה מהבית ללא חשש – אבל איך?

איך מרחיקים שממיות מהבית?

חשוב לדעת ששממית הבתים היא חיה מוגנת, ועל פי חוק – אסור להדביר אותה. לכן ישנן גם דרכים אחרות להרחיק את השממיות מן הבית.

דרך אחת היא לקרר את הבית. השממיות מחפשות מקומות חמים ומוגנים, ואם בבית דולק מזגן בטמפרטורה נמוכה יחסית, השממיות יתרחקו. מובן שזהו פתרון זמני בלבד, שהרי לא תדליקו מזגן 24 שעות ביממה...

אם מדובר על שממית בודדת שנכנסה הביתה, ואם אינכם חוששים – תוכלו פשוט להרים אותה ולהוציאה אל מחוץ לבית. היא תחפש לה במהירות בית חדש. אין, למעשה, ממה לחשוש, כיוון שהשממית אינה מסוכנת כלל – אינה נושכת ואינה רעילה.

אם מדובר על הרבה שממיות שנוטות להיכנס אל הבית, מומלץ לטפטף מעט שמן אתרי בפינות הבית או החדר, כמו שמן מנטה, לבנדר, לואיזה, לימונית, גרניום, טימין, זעתר או בזיליקום. הריח (שגם יוסיף לכם אווירה נעימה בחדר) מרחיק את השממיות.

הלכות שבת - צידת ג'וק או לטאה