חינוך ילדים
ששש... ששש... מתייעצים: תחום הייעוץ החינוכי והמאבחנים למיניהם
"הילד שלך לא מתלבש לבד בבוקר? את מוכרחה ללכת לייעוץ", "שמו את הבת שלכם בהקבצה ב' בחשבון? אתם חייבים לקחת אותה לאבחון!". עוצרים לרגע מהמרוץ בין היועצים למיניהם, מפסיקים לחפש פתרונות קסם, שולפים את הראש הטמון בחול, ו... סליחה, האם היועץ "ההוא" מבין בכלל את הניואנסים שלנו? תשועה ברוב יועץ
- הרב פנחס ברייער
- פורסם ח' חשון התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)אנו עדים היום לפריחה בכל תחומי הייעוץ. כולם מייעצים וכולם מתייעצים, כולם מטפלים וכולם מטופלים. נראה כאילו כל אחד חייב להיות לפחות תחת אחת הקטגוריות, או לחבוש את שני הכובעים במקביל, בו זמנית: לפני הצהריים לייעץ ואחרי הצהריים להתייעץ.
תופעה זו יצרה שתי קבוצות - אלו שאינם מאמינים בכלום, ומבחינתם כל היועצים למיניהם הם אנשים שטוב היה אם היו מטפלים קצת בעצמם, ולעומתם אלו שלא גומרים להתייעץ, ומרוב יועצים, עצות, הנחיות ואבחונים, הם כבר מבולבלים לגמרי, וצריכים יועץ מיוחד שיעשה קצת סדר בבלגן...
קודם כל: נרגעים!
ננסה בסייעתא דשמיא לעשות סדר בדברים. מתי ואיך מתייעצים? מי ראוי לתואר "יועץ"? האם זה עניין של תעודות, או אולי מספיק ניסיון בשטח? ובכלל, אולי גם חבר קרוב עשוי לשמש כיועץ?!
נתחיל בתזכורת חשובה: קודם כל עלינו לחזק את הדימוי העצמי האישי שבנו. אם בורא העולם בחר בנו להיות הורים לילדינו, זה מוכיח שאנחנו מסוגלים לחנך אותם! זה אומר שקיבלנו את הכלים להבין אותם, לדעת מה טוב להם ומה רע להם.
אסור לנו לאבד את הביטחון העצמי בתפקידנו... נזכיר כאן ווארט שכבר הבאנו בעבר: "כבד את אביך ואת אמך" - עלינו לכבד את האב שבנו ואת האם שבנו, לא לזלזל ביכולות אלו...
נכון, יש מקרים מיוחדים המצריכים ייעוץ והכוונה (עליהם נדון בעזרת ה' בהמשך), אבל בבסיס, בנורמה, עלינו להרגיש בטוחים ולסמוך על האינסטינקטים ההוריים הטבעיים שבנו.
היום, למרבה הצער, אנו חיים בדור שבו מדברים הרבה על בעיות חינוכיות ונחשפים לסיפורים טראגיים. כל הדַּבֶּרֶת הזאת הכניסה הורים רבים לפאניקה וחרדות, עד שצל הרים נראה כהרים. לכן חשוב כי בהתמודדויות היומיומיות - נחשוב בהיגיון וברוגע, נתפלל, נסמוך על האמון שבורא העולם נתן בנו בעצם העובדה שילד או ילדה אלו הופקדו בידינו, ונחנך אותם על פי נטיית הלב.
הולכים "עם הראש בקיר"
מתי כן יש מקום לייעוץ?
קושי או מוגבלותבילד - כשאנו נתקלים בילדים הסובלים ממוגבלויות וקשיים / בעיות לימודיות / התפתחות שאינה תקינה / התפרצויות לא שגרתיות.
נדגיש: מדובר בחריגה מהנורמה, שנקבעה על ידי הגורמים החינוכיים במסגרות הלימודיות, או על ידי שימת לב ביחס לשאר הילדים שברוך ה' גידלנו או ראינו בסביבתנו. במקרים כאלו מתעורר הצורך ללכת לייעוץ, ובהמשך לטיפול.
- תחושה ש"משהו לא מסתדר" - כשאנו חשים כי "עם הילד הזה אנחנו פשוט לא מסתדרים". לפעמים יכולים הורים לגדל שבעה ילדים, אבל אצל הילד השמיני זה פשוט לא עובד. הוא משהו אחר, הוא מרדן, הוא עצלן, הוא פוזל החוצה, הוא ילד שבארגז הכלים שהיה לנו עד היום - אין כלים להגיע ללבו.
אם ניסינו פעם ופעמיים, בדרכים ובשיטות שעבדו אצל שאר הילדים, אין היגיון שבפעם העשירית זה כן יעבוד. במקרה כזה כדאי להתייעץ, ולקבל כיוונים חדשים וכלים יצירתיים שבהם נצליח גם עם אותו ילד מאתגר.
יש אנשים חכמים, אנשים העוסקים בחינוך וצברו ניסיון עם מגוון ילדים, שיש באמתחתם חכמת חיים המסוגלת לפצח אגוזים מיוחדים. חבל שהורים הולכים לפעמים "עם הראש בקיר", רואים שהילד לא משתף פעולה וחוזרים על אותו דפוס שוב ושוב, ללא שום היגיון וסיכוי להצלחה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בהורים שעדיין לא הצליחו עם אף אחד מילדיהם... אלו ודאי חייבים לשמוע איך מבינים ילד, איך מקשיבים למתבגר וכו'.
- מצב לא שגרתי בבית - כשמדובר בבית שעבר ל"ע טרגדיות, מחלות, פטירה או גירושין, או ח"ו בית שבו אחד מהילדים הידרדר קצת. אלו מקרים לא שגרתיים, ויש היום אנשי חינוך רבים שיש להם מה לתרום למצבים כגון אלו. במקרים רבים ההורים שחוקים, כואבים, מתקשים להתמודד עם הקושי, וילדים הגדלים בבית כזה חייבים הבנה ותמיכה מסוג אחר.
ככה נראית "בת יענה"
שני מוקשים עיקריים ישנם כאשר יש צורך בפנייה לייעוץ וטיפול:
מעדיפים להתכחש או להתעלם - קיים מנגנון טבעי של הכחשה. לאף אחד לא נעים לשמוע שהילד החביב או הבחור החשוב סובלים מבעיה רגשית / נפשית / התפתחותית. זה ממש לא נחמד, לפעמים זה גם פוגע מאוד, ועוד לחשוב שזה קרה אצלי בבית...
יש הורים רבים שמתקיפים ונפגעים, כאילו מישהו מהמערכת מחפש את רעתם. יש גם כאלו המעדיפים להתעלם, ונוהגים במדיניות "בת יענה", פתרון חלמאי העוזר עד... שהבעיה פורצת בדרגות חומרה קשות הרבה יותר.
ברוב המקרים, ככל שמזהים את הקשיים בראשית הדרך, הטיפול והפתרון מהירים ואפקטיביים הרבה יותר. כואב הלב לראות את אותם ילדים סובלים קשות בהמשך, כשאפשר היה, במחשבה תחילה, למנוע את הסבל ואת עוגמת הנפש.
- מחפשים פתרונות קסם - יש המעדיפים כל מיני שיטות ופתרונות קסם, לפעמים משום שהם מוגדרים בפרסום כ"טבעיים", לפעמים כי הובטח בפרוספקט "100% הצלחה"...
בכל הגלגולים האלו מאבדים כסף רב וזמן יקר. חשוב לברר מי הם אנשי המקצוע האמינים, וללכת לטפל במקומות מוגדרים ומוכרים. אין להתפתות אחרי כל מיני קוסמים, שבמקרה הטוב צברו הצלחה אחת או שתיים.
לא רק הידע והתעודות
עם מי מתייעצים?
נקדים ווארט מהגאון מווילנא זי"ע על הפסוק במשלי "ותשועה ברוב יועץ". מדייק הגאון, לא כתוב "ברוב יועצים" אלא "ברוב יועץ", כלומר - לדבר הרבה, ברוב, אבל רק עם יועץ אחד.
יש אנשים המחליפים יועצים כמו גרביים. כל מי שמסר הרצאה או הרשים אותם, הופך ליועץ אישי. סגנון כזה מזמין בלבול וחוסר כיוון ברור. חייבים להשקיע מחשבה רבה; מי מכיר אותי, מי מבין אותי, ולהחליט במי אני בוחר כיועץ ואתו להתייעץ בלי סוף.
בכל הקשור לבעיות חינוכיות, חשוב שהיועץ יהיה יהודי משלנו, שמבין את הניואנסים הדקים. איש מקצוע מבחוץ, למרות הידע והתעודות, פעמים רבות אינו מסוגל להבין קושי של בית משלנו. הוא גם לא יבין מצוקה של בן ישיבה, ולא יבין את הדקויות של פריצת מסגרת. ככל שהיועץ קרוב יותר, מחובר יותר - הוא יעזור יותר (בשונה מבעיות רפואיות ונפשיות, שם דווקא המקצועיות קובעת!).
רבותי! אין שום סיבה להתבייש... יש כאלו שבגלל ה"כבוד" מעדיפים יועץ רחוק, מישהו שאינו מוכר ואינו מכיר, ובגלל נתון זה הם מפסידים את העיקר, את ההבנה שהיא החלק המרכזי והחשוב בכל הטיפול.
אני מרגיש חובה להוסיף נקודה חשובה: יש אנשי חינוך רבים, שברמה האישית - מתמודדים, וד"ל. נוטים להגדיר זאת כ"סנדלר ההולך יחף"... הכל נובע מתפיסה מוטעית ש"מה כבר יכולים לחדש לי היועצים למיניהם, בתחום שאני עצמי עוסק בו, ובהצלחה"...
זו טעות!
הניסיון טוב וחשוב, אבל הוא תועלתי רק בנוגע לתלמידינו, שם אנחנו אובייקטיביים ושכליים. בכל מה שנוגע לילדינו, עצמנו ובשרנו, אנחנו רגשניים ונוגעים בדבר, אנחנו לא רואים את הדברים באור הנכון. במקרים רבים דווקא אדם חיצוני, שייתכן שאינו "מֵייבין גדול", הוא זה שידע לתת עצה מעשית, ויפה שעה אחת קודם.
ככל שנפנים שבבית אנחנו הורים כמו כולם, יקל עלינו להתייעץ ולהיעזר...
בברכת "ותקננו בעצה טובה מלפניך".
צידה לדרך:
* רגע לפני שאתם ממהרים לרוץ לייעוץ מקצועי בגלל הילד שלא שומע בקולכם, תזכרו: העובדה שקיבלתם מהקב"ה את הילד הזה, היא ההוכחה שאתם ראויים ומסוגלים להיות המחנכים שלו!
* יש מקרים שבהם חשוב ואפילו הכרחי להתייעץ. אל תתנו לבעיות לתפוח ולצאת מכלל שליטה. אל תהיו "בת יענה".
* חשוב להתייעץ, ואפילו להרבות בהתייעצויות, אבל עם יועץ אחד. אל תחליפו יועצים כמו גרביים!
* יועץ חינוכי שאינו "משלנו", לא מבין את הדקויות ואת הלך הרוח שאצלנו. אל תתעקשו על מישהו רחוק ולא מוכר, על חשבון הטיפול בילד שלכם!
* גם אם אתם אנשי חינוך מנוסים, ייתכן שאדם אחר, מישהו שמחוץ לתמונה, יבין יותר את הבעיה של הילד שלכם. צריך פשוט מבט אובייקטיבי...
הרב פנחס ברייער הינו איש חינוך, מרצה ומנחה קבוצות הורים, מחבר ספר "לגדל" - פרקי הדרכה להורים ומחנכים. חלק מן החומר בכתבות נלקח ברשותו מתוך הספר. ליצירת קשר 5706567@gmail.com