מדוע לוט בחר לגור בסדום, ומה זה אומר לגבינו?

בפרשתנו מסופר על פרישת לוט, לאחר שאברהם מציע לו 'היפרדות מרצון' כדרך למניעת ריב 'וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כולה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמרה כגן ה' בארץ מצרים בואכה צוער'. הבחירה של לוט בסדום כמקום מגורים חילופי זוכה לביקורת מחז"ל כפי שמובא ברש"י. חז"ל לא רואים כאן רק בחירת עיר פוריה ונעימה – אלא רובד עמוק ושלילי. ברש"י מובא מדרש אגדה 'על שהיו שטופי זימה בחר לוט בשכונתם', כך הם דברי הגמרא במסכת הוריות.

האמת שמגורי לוט בסדום הינם צעד די מפתיע, אדם שהתרגל לחיים בצל מידת החסד הבלתי נדלית של אברהם, חוצה את הקוים ומתרחק עד שהוא מתחבר לסדום עיר הרשע. העיר שחרתה על דיגלה איסור הכנסת אורחים?!

אולי לאור שאלה זו נוכל לראות את פרשנות חכמינו כסוג של הסבר או לימוד זכות יחסי. כלומר: לוט לא חיפש את האכזריות שלהם, אבל הוא העדיף להתעלם ממנה כאשר קרצו לו החיים הנהנתניים וחסרי הגבולות של סדום.

הבה נאזין להעמקה נוספת מפיו של אחד מגדולי המחנכים הפסיכולוגים ומעובדי השם הדגולים של הדור האחרון הרב רבי שלמה וולבה זצ"ל (בין ספריו: 'עלי שור', 'בין ששת לעשור' ועוד. ממורי דרכה של תנועת התשובה בראשיתה). לדבריו, חכמינו חושפים כאן את הרובד התת מודע שגרם לתהליכים ארוכי טווח אצל לוט.

מה חושב לוט על הבחירה שלו? ברור שאם היינו שואלים את לוט למה הוא בוחר את קרבת סדום, הוא היה משיב שכתלמיד מובהק של אברהם אבינו ברצונו להשפיע עליהם וללמדם את הדרך הטובה. ובאמת רואים שהוא עשה שם חסד במסירות נפש כפי שלמד אצל אברהם אבינו, כמו כן הרי הם עשו אותו שופט עליהם. זאת אומרת שהיתה לו השפעה שם.

ובכל זאת על פי מה שארע ללוט בהמשך, דורשים חז"ל שמיד בנשיאת עיניו היה להוט אחר עריות, אולם - כל זה היה רק בתת הכרה. בהכרתו היה לוט תלמיד מובהק של אברהם אבינו, ואף בסדום הוא מסר את נפשו על חסד. על המלה "הכצעקתה" דרשו חז"ל שהכוונה לצעקת ריבה (נערה) אחת שהביאה אוכל לעני. כשהיא הלכה לבאר לדלות מים שמה בדלי שלה קמח וחמאה, ונפגשה עם העני על יד הבאר ונתנה לו. אנשי סדום הרגו אותה במיתה משונה, וריבה זו היתה בתו של לוט. 'רואים, אפוא, שבעיר סדום חינך לוט את ילדיו למסירות נפש לחסד, מידה אותה רכש כתלמיד של אברהם אבינו. אבל עמוק עמוק בתת ההכרה בעומק נבכי נפשו, היתה מונחת נקודה של עריות, שאפילו הפסיכולוג הגדול והעמוק ביותר לא היה תופס נקודה כה עמוקה...'

האם לוט היה צדיק או רשע?

(הרב וולבה בשיעורו הוסיף כאן התבטאות: "אני מאריך קצת בזה כיון שבנקודה זו נכשלים בלימוד חומש, שחושבים: 'איזה אנשים רעים הם היו'. אבל למעשה לוט היה גדול מאד, אלא שעמוק עמוק היתה נקודה של עריות, ונקודה זו היתה כה עמוקה עד שרק חז"ל היו יכולים לגלות לנו אותה...").

הסוף של לוט מוכיח, לדעת חז"ל, על תחילתו. חכמינו מייחסים את המאורע של לוט ובנותיו בהמשך אחרי הפיכת סדום – כניצן של אותה רדיפת עריות של לוט והם מתבטאים בחריפות: "כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות - לסוף מאכילים אותו מבשרו". חז"ל רואים בהליכה שלו לסדום כביקוש של הנאת החיים ללא מעצורים, ומגלים לנו כאן את השורש למה שארע לו עם בנותיו. לכאורה אנו היינו אומרים שזה היה מקרה, שבנותיו חשבו שכל העולם חרב ואין עוד אנשים בעולם, והלא צריך להעמיד דור חדש, ועוד, כי עשו זאת מבלי ידיעתו של לוט. אז מה רוצים חז"ל מלוט?! אכן זהו המבט של חז"ל. אין שום מקרה.

הרב וולבה ממשיך וטוען כי את הפסיכואנליזה חידש רבי ישראל מסלנט והוא גילה אותה וכתב אותה בספריו עוד לפני פרויד. "חכמה זאת של כוחות הפועלים אצל האדם בתת הכרה גילה רבי ישראל סלנטר ז"ל עוד לפני שהפסיכולוגים גילו זאת. ומה שעושים חוקרי הפסיכואנליזה לפתור תסביכי האדם ע"י מציאת דברים המונחים מתחת לסף הכרתו של האדם ופועלים את רישומם עליו, לבטח קיבלו זאת מהיהודים. הם לקחו את זה כנראה מרבי ישראל ז"ל שהעמיק מאד בחקירה זו. (כמו כן ממשיך הרב וולבה - הרב דסלר ז"ל אמר על הפילוסוף קאנט שבלי כל ספק הוא נטל את תורתו מתלמידי המגיד ממזריטש, הוא הריח מתורה זו ויצר שיטה חדשה... לפני שגילה רבי ישראל סלנטר חכמה זו, היא לא היתה ידועה בעולם, אבל אחרי שהוריד אותה והיא נמצאת בחלל העולם, יכלו גם חכמי האומות ללמוד אותה, וכך בפילוסופיה שהיתה בזמן הנבואה, וחסידות בזמן ה'מגיד'").

כמה אפשר להתענג על לימוד פרשיות ספר בראשית המלמדות אותנו את המוסר והפסיכולוגיה האמיתית.