הסטנדאפיסט שגילה את בוראו: "דווקא בגלל מוחמד - הכרתי את משה רבנו"

להיפגש עם סטנדאפיסט זה לא צחוק, אף על פי שזה צחוק אחד גדול. לאורך כל השיחה קשה לי להבין לאיזה משפט מדבריו הוא מתכוון ברצינות, ולאיזה משפט הוא מתכוון בצחוק. בכל מקרה, גם במשפטים אליהם הוא מתכוון ברצינות – אני תופס את הבטן עד שהיא כבר נתפסת מעצמה, פשוט בלתי אפשרי אחרת. אבל אני לא יכול לעשות צחוק מהעבודה, על אף שבשבילו זאת בדיוק העבודה. ככל שנסחפנו הרחק-הרחק אל העבר, הדמעות השתרבבו בצחוק, ויצרו פסיפס של בעל תשובה שוויתר על הכל, אבל לא ויתר על הצחוק, על החיוך.

"את אלוקים גיליתי דווקא במקום שהכי רחוק ממנו, בלב הבוהמה של תל אביב", מספר לי הסטנדאפיסט יעקב חמו, "פתאום הרגשתי גל של ריקנות, וחלל גדול שעוטף אותי מבפנים. אמרתי לעצמי 'מה? כאן נמצאת פסגת האושר? אם זאת הפסגה, אני לא רוצה להיות בפסגה'".

יעקב חמו היה באותם ימים 'קובי חמו', מהצמד הידוע 'קובי ומוחמד'. הוא גדל כחילוני בקרית אתא, ולדבריו, כבר בתור ילד החל חוש ההומור שלו לבצבץ. "פעם לא ידעו לקרוא לזה סטנדאפיסט, לכן קראו לי בלגניסט, ושלחו אותי מבית הספר לפנימייה בכרמיאל". כשהוא אומר כרמיאל, הוא מפסיק לצחוק לרגע, ורעד עובר בכל גופו. כשאני מתעקש לשאול אותו מה הסוד הכמוס שמתחבא בכרמיאל, הוא לא מתפתה לרתום את העגלה לפני הסוסים, וכסטנדאפיסט צמרת, מותח אותי עד הסוף. "אגב, בבית הספר, היה לי מורה גרוזיני, שתמיד היה אומר – 'הצלצול זבישווילי'!", הוא שולף בטבעיות ובסבר פנים מאופק.

קובי ומוחמד במופע דו קיום בצחוק

סטנדאפיסט או בלגניסט

מתי הבנת שאתה סטנדאפיסט ולא בלגניסט?

"לקח לי הרבה זמן, כי התווית של בלגניסט רדפה אותי עוד בתור ילד. אני זוכר שפעם המורה אמרה לי 'תעיר את דני, הילד שנרדם לידך'. אמרתי לה: 'המורה, את הרדמת אותו, את תעירי אותו'. זה נקרא חוצפה ממדרגה ראשונה, אבל אני לא הרגשתי חוצפן, אלא בסך הכל ילד שרוצה לשמח את הלבבות. אני זוכר שבמבחנים במתמטיקה, קבוע הייתי מעתיק מחבר רק את התשובה הסופית, ומגיש את התשובה מושלמת למורה, אבל המורה לא הסתפקה בתוצאה הסופית של הפתרון, אלא שאלה אותי באיזו דרך הגעתי לפתרון. אמרתי לה: 'דרך יוסי'".

יעקב חמו הגיע לגיל גיוס, ורצה להתגייס ל"חיל החיוכים", אבל בצבא עדיין לא חשבו על הקמת חיל החיוכים, אז בלית ברירה הוא התגייס לצנחנים. "לספר את הבדיחה, או את ההלצה, זאת לא החוכמה. מה שצריך לדעת, זה איך להנחית אותה. בשביל זה צריך צנחנים", מסביר לי חמו בנימה הליצנית שלו. ואם חשבתם שבצנחנים המפקד ריתק אותו על כל בדיחה, אז מבחינתו זאת הבדיחה הכי מוצלחת. כי בצבא החליט חמו לחבר ספר הנקרא "דוקטור גימל", שבו עשרות תרגילים מתוחכמים איך להשיג גימלים (שחרור עקב מחלה) מהשירות הצבאי. הספר הפך תוך זמן קצר לרב מכר, והמפקד שלו הבין מהר מאוד עם מי יש לו עסק.

אבל איך אחד כמוך הכיר את הקב"ה?

"זה קרה אחרי שהשתחררתי מהצבא, התחלתי ללמוד משחק בסטודיו למשחק ולאמנויות התיאטרון בתל אביב. לשם כך נסעתי כל יום הלוך וחזור מצפון הארץ למרכזה. באחת מנסיעותיי ברכבת, ישב לידי ערבי בשם מוחמד נעמי. ראשית בדקתי שאין לו מעיל מנופח, לפני שאני קופץ מהחלון ומתהדר בזה שאני ניצול יחיד, ולאחר מכן התחלנו לגלגל שיחה. ככה זה כשיש לך כמה שעות משעממות ברכבת, אפילו מוחמד זאת אופציה. מוחמד גר בדיר אל אסד בצפון. הוא סיפר לי שהוא בדיוק השתחרר משירות לאומי, ושהוא 'סטנדאביסט' (כלומר – 'סטנדאפיסט'). מיד נדלקתי, והתחלתי לעוף עם הדמיון. בנוסף הוא סיפר לי שהוא מחפש לעשות הופעה במשותף עם יהודי. התחלתי להבין שאני בכיוון הנכון. תוך כדי שיחה גילינו שתאריך הלידה הלועזי שלנו הוא באותו יום בדיוק, ובכלל עפנו עד השמיים. החלטנו שאנחנו יוצאים למסע הופעות. במהלך הלימודים התחלתי לכתוב מופע, צירפנו במאי והתחלנו בחזרות שנמשכו כחצי שנה. יצאנו לדרך. קראנו למופע 'קובי ומוחמד, דו קיום בצחוק', והעלנו מופע ראשון בכרמיאל. האולם היה מלא עד אפס מקום, אבל זאת לא חוכמה, כי רק המשפחה של מוחמד לבד מילאה את רוב האולם... הגיעו כל חמולות הכפר על בני משפחותיהם, אנשים, נשים וטף, פעוטות וזקנים.

"לאחר המופע העלנו אותו ליוטיוב, והייתה כמות בלתי שגרתית של צפיות. הבנתי שאני בכיוון הנכון. לאחר מכן פגשתי את כתב ערוץ 2 שהתלהב מאוד מה'דו קיום בצחוק', והחליט לעשות עלינו כתבה. זה שיווק אותנו והקפיץ אותנו כמה דרגות קדימה. לאחר מכן הוצפנו בבקשות להופעות בכל רחבי הארץ, כבשנו את כל הארץ, אם כי כשאני אומר 'כבשנו' עם ערבי, זה לא נשמע טוב. בקיצור, הייתי על הפסגה".

קובי חמו עם מני עוזרי

פסגת העולם

ומה בכל אופן מוביל סטנדאפיסט על הפסגה, כשכל העתיד פרוס לפניו, לחזור בתשובה?

"זאת לא החלטה שמקבלים ברגע, זאת תולדה של שרשרת תקריות ואירועים, גשמיים ושמימיים, שלאט לאט חודרים את השריון הגשמי, הקליפות והמניעות. לאחר שנתיים של הופעות עם מוחמד, החבילה התפרקה. מוחמד קיבל הצעה להופיע בתכנית קבועה בטלוויזיה, והפנה לי עורף. התחלתי להופיע לבד. די הלך לי, אבל אבי נפטר, וזה היה לי קשה מאוד. זה התערבב לי עם הרגשות של הפניית העורף של מוחמד, ונהיה לי סלט רגשות לא מוצלח במיוחד. באותם ימים אימצתי כלבה בת חודשיים בשם קיקה, והתחלתי לאלף אותה. הקדשתי לה את כל הנשמה שלי. תוך כדי נפל לי רעיון: 'מי אמר שהיא לא טובה יותר ממוחמד?' מאז התחלנו להופיע ביחד - אני וקיקה במופע סטנד-אפ. לא האמנתי לאיזה ביקוש זה יוביל אותי".

חמו היה כוכב נולד של הסטנד-אפ הישראלי. הסרטונים שלו ביוטיוב קיבלו תוך זמן קצר 120,000 צפיות. הוא ניהל ליינים קבועים באירועים בצפון, אליהם היה מזמין אורחים רמי דרג בתחום, הוא נהיה גדול ומוכר, נוגע בפסגה.

אז איפה המשבר?

"המשבר הוא בפסגה שאליה הגעתי. הבנתי שבשביל להמשיך לטפס, אני חייב לגור בלב תל אביב, קרוב לבוהמה, קרוב לחלומות הגדולים, ושם פתאום הרגשתי גל עכור של ריקנות, וחלל גדול שעוטף אותי מבפנים. אמרתי לעצמי, 'מה? כאן נמצאת פסגת האושר? אם זאת הפסגה, אני לא רוצה להיות בפסגה'. התחלתי לשאול את עצמי שאלות, על תכלית החיים ועל אושר אמתי. לא ידעתי שהשאלות יובילו אותי בסופן אל התשובה, אבל הן הציקו בנפש פנימה, זה עקץ מאוד. ואז, לאחר ארבעה חודשים של מגורים בתל אביב, חלמתי בלילה חלום. אני לא יכול לספר את תוכן החלום, אבל מה שראיתי שם, התברר לי לאחר חודשיים כאמתי. זה היה מידע על אירוע בעל משמעות שהתרחש ושינה אצלי את סדרי בראשית. אין סיכוי שהחלום מקרי. אבל אני, בער וכסיל מולהב, החלטתי להתעלם מהחלום. כך היא דרכו של היצר הרע. התעלמתי מהחלום, אך הוא לא התעלם ממני, וזה רדף אותי, עד שהחלטתי שאני חוזר בתשובה".

קובי חמו וירון ברלד

מה זה אומר החלטת? הרי אתה לא תלוי בעצמך, אתה תלוי בהופעות ובהתחייבויות.

"ראשית, ידעתי שבשביל לחזור בתשובה צריך לשים כיפה על הראש, לא ידעתי מעבר לזה כלום. לכן התחלתי להופיע עם כיפה סרוגה וציצית. אנשים היו בטוחים שזה חלק מהצחוק של ההופעה. לקח הרבה זמן עד שנפל להם האסימון. במקביל הפסקתי לקבל הופעות חדשות, והתחלתי לחפש רוחניות. מי שהוביל אותי והדריך אותי היה ערוץ הידברות. הייתי פותח אותו, ודרכו לומד על היהדות. אהבתי מאוד לצפות בדרשותיהם המרתקות של הרב זמיר כהן והרב יצחק פנגר. הייתי באורות, או יותר נכון לומר, הייתי בפרוז'קטורים. לא ידעתי מה עושים, איך חוזרים בתשובה, רציתי לבלוע את היהדות ואת הרבנים מרוב אהבה".

חמו התחיל לחפש את היהדות בכל פינה אפשרית, והפינה הראשונה שהכי קרצה לו, היה בית הכנסת השכונתי. אבל שם חיכתה לו הפתעה לא נעימה. "הסבירו לי שקיקה, הכלבה האהובה שלי, לא יכולה להיכנס לבית הכנסת. זה מאוד פגע בי. "ניסיתי להתפלל בבית כנסת אחר, אך גם שם נאמרו לי אותם דברים והסבירו לי שאם אני בא עם קיקה אני לא יכול להצטרף למניין". אגב, כשחמו מדבר על 'מניין', הוא מיד שולף בהלצה: "אני לא מבין, למה החרדים עושים מניין מכל דבר?".

זה לא שבר אותך?

"בטח שזה שבר אותי, אבל לא ריסק אותי. ניסיתי להתקדם בדרכים אחרות וכך הכרתי את הרב יצחק לוי, כיום רב העיר נשר וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. אז הוא היה רב הקהילה בכרמיאל. הרב קירב אותי בכל הזדמנות שהייתה לו, ואם לא הייתה לו הזדמנות, אז הוא ייצר הזדמנויות. הוא זרם עם השטויות הרבות שלי, ובעיקר לא זלזל ברגשותיי כלפי הכלבה קיקה. הדקנו את הקשר, ובכל בעיה, ולו הקטנה ביותר שנוצרה, התייעצתי עם הרב לוי, שהיה מטפל בי בצורה סבלנית ויוצאת דופן".

חמו, בעצת הרב לוי, החל לחפש ישיבה לבעלי תשובה, אבל הוא לא היה מוכן להיפרד מהכלבה. "התסכול שלי היה עצום. נקרעתי בין קיקה לטעם החיים". בסופו של יום, חמו מצא את עצמו בעיר החרדית מודיעין עילית, שם הוא לומד עד היום, בישיבת "נזר ישראל" של הרב מנשה עוזרי, שמשמש גם כראש הישיבה וגם כאבא הרוחני שלו.

הרב יעקב חמו עם ראש הישיבה, הרב מנשה עוזרי

אתה רוצה לומר לי שבישיבת נזר ישראל הסכימו לקבל את הכלבה?

"כן, זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שכלבה מתקבלת לישיבה. אמנם עוד לפני שהתקבלתי הסברתי לראש הישיבה את הקונפליקט, אבל זה לא ריגש אותו. הוא אמר לי: 'תבוא, נקבל אותך ביחד עם הכלבה'. לאחר יומיים הגעתי לישיבה. כל גופי רעד, זרם חמים התפשט בכל עורקיי. אמרתי לעצמי בלב, 'כאן אני רוצה להיות'. בפגישה עם ראש הישיבה התבשרתי שהתקבלנו, גם אני וגם קיקה. אבל יש בעיה אחת קטנה, בעיה טכנית. חוק העזר העירוני של מודיעין עילית אוסר על הכנסת כלבים לתחומי העיר. לא ידעתי את נפשי מרוב תסכול".

אבל בסופו של דבר למדת בישיבה ללא קיקה, איך זה קרה?

"לאחר התסכול הגדול שעברתי במודיעין עילית, חזרתי לכרמיאל היישר אל הרב יצחק לוי. התחננתי בפניו שיימצא לי פתרון לכלבה. הרב אמר לי שכפי שזה נראה כרגע, רק הקדוש ברוך הוא יכול לפתור את הבעיה. 'תלך ותדבר אתו, כמו ילד המתחנן לאביו. תאמר לו שאתה רק רוצה להיות קרוב אליו, ושיימצא לך פתרון לכלבה. האמן לי, אין לו בעיה לסדר את הבעיה', הוא אמר לי. כבר באותו יום הלכתי בשתיים בלילה ליער הקרוב, ודיברתי עם ריבונו של עולם. פתאום, ללא הודעה מוקדמת, אני רואה התגלות. הרגשתי כמו משה רבינו בתוך הסנה. אור גדול וענק סנוור אותי. הייתי בטוח שהנה, אלוקים נגלה אלי, לתת לי פתרון. אבל לאחר רגע התברר כי אלו שוטרים עם פנסים, ששאלו למעשיי במקום הזה, בשעה הזו. אמרתי להם 'באתי לדבר עם אלוקים'. הם שאלו אותי: 'בשעה כזו?'. אמרתי להם 'למה מה, הוא ישן?'. הם בדקו לי את הכיסים, ראו שיש לי שם מסילת ישרים ועזבו אותי. אבל אלוקים יכול להתגלות גם ללא פרוז'קטורים". אפרופו שוטרים, חמו שואל אותי בהלצה: "למה לרכב משטרתי קוראים ניידת, אם הוא כל הזמן עומד במקום?".

ובחזרה ליער: "לא עוברות 12 שעות, ואני מקבל טלפון ממשפחה מיוחדת במינה, בעלת 10 נפשות, חרדית למהדרין, מכרמיאל. היא שמעה על מצוקתי, והחליטה לאמץ אותי, עם הכלבה קיקה. 'אתה תלך לישיבה, ואנחנו נשמור לך על קיקה. כל פעם שתחזור מהישיבה לשבת חופשית, או בבין הזמנים, קיקה תחכה לך כאן', הם אמרו לי. מאז אני בישיבה".

על שנות הלימוד בישיבה מספר חמו: "בעל תשובה הוא כמו בצל, כל הזמן מקלף קליפות מעצמו, ובוכה. אחרי שהייתי בישיבה, למדתי והרגשתי שמצאתי את הייעוד בחיים, הגיעה חופשת בין הזמנים וחזרתי לכרמיאל. באחד הימים אני מקבל שיחת טלפון מאחד המפיקים הגדולים בארץ, שמציע לי לעשות הופעה בתכנית של ערוץ 2. ידעתי שאם אני מאשר את ההצעה, הפיתוי יהיה גדול מדי, ולא אצליח לחזור לישיבה. הודעתי למפיק שאני מסרב. הוא היה בהלם. לא נראה לי שאי פעם הוא קיבל כזה סירוב. לאחר שבועיים ראיתי שהוא החתים את מוחמד, השותף שלי לשעבר. זה שרף לי בלב, והחל אצלי המשברון. במקביל, חברים מהעבר התקשרו אלי וסיפרו לי עד כמה מוחמד מתקדם, ומיקם את עצמו בקדמת הבמה של גדולי הסטנדאפיסטים בארץ. זה המשיך להעיק עליי. אחרי חצי שנה של שטייגן בישיבה, רציתי לחזור ולהופיע על הבמה. הייתי רגיל להופיע שלוש פעמים בשבוע, ממש התגעגעתי לחיוכים ולצחוקים שהייתי מוציא מאנשים. ראש הישיבה, שראה לנפשי, אמר לי 'תזכור את דבריי - מי שמוותר אף פעם אינו מפסיד' - ובמקביל הפיל עלי את פרויקט פורים, להופיע בפני מאות בחורי הישיבה. זה נתן לי כוח להמשיך, ותוך כדי שלמדתי גמרא, גם ישבתי וכתבתי בדיחות חדשות למופע הכשר שיבוא בפורים. אחרי המופע המוצלח, סיפרתי זאת לרב יצחק לוי, ששמח לשמוע שחזרתי לשמח, אבל עכשיו בקדושה. 'בנוסף', הוא אמר לי, 'תכין מופע של 20 דקות, אני רוצה שתופיע לאברכים שלי בהילולה של הבן איש חי במעלות'.

"אבל המשבר לא הסתיים כאן. היצר הרע הוא גדול ומתוחכם, ולא מסתפק בעצמות. לאחר חודש חזרתי מהישיבה לשבת חופשית, אצל המשפחה המארחת בכרמיאל. בבוקרה של שבת, בדרכי לבית הכנסת, הבחנתי כי על כל לוחות המודעות של כרמיאל תלויות מודעות ענק: 'מוחמד נעמי בהיכל התרבות בכרמיאל'. עד כאן, זה כבר היה גדול עלי. כמעט התמוטטתי, אבל שכנעתי את עצמי, שזה יצר הרע, ואסור להיות בצער בשבת. עודדתי את עצמי ש'מי שמוותר, אף פעם אינו מפסיד'. הרגשתי שעמדתי בניסיון.

"היום כבר התבגרתי, ואני מבין שהכל מאת השם, ואין מלכות נוגעת בחברתה, כך שהיום אני מפרגן לכולם, אפילו למוחמד, שיצליח, ושכולם יצליחו, העיקר שיבוא גואל צדק ויגאל אותנו, ונגיע לשמחה אמתית".

*

כיום, קובי חמו הוא יעקב חמו. מבחינתו, השם "קובי" לא שייך להיסטוריה, אלא לא קיים בכלל. אבל הסטנדאפיסט שבו חי ונושם. חמו, בכישוריו, קנה לו שם בקרב המגזר החרדי, ומופיע בפינתו הקבוע של עמי מיימון ברדיו "קול ברמה", ובערוץ הידברות. כשאני שואל אותו איך התפרסם, הוא מיד שולף עוד בדיחה: "ילדים רואים אותי ברחוב וצועקים לי 'הרב חמו, תן לנו בדיחה, אתה סטנדאפיסט'. אני אומר להם, יש לכם מזל שאני לא מתאגרף".

חמו הוא ברוך כישרונות. בנוסף לכישוריו המליציים, הוא גם מוהל. הוא יודע ששם הוא לא יכול לעשות צחוק, אבל על כרטיס הביקור שלו הוא כתב "אצלי, מילה זו מילה". הוא לומד בכולל לדיינות, והחברותא שלו, זה ממש לא צחוק, הוא אב בית הדין הרב שלמה בארי שליט"א. בנוסף, חמו חיבר כמה ספרים בעניין הצחוק ביהדות, "וצחקת בחגך" (500 בדיחות לכל חג וחג) ו"מילתא דבדיחותא", ספר הילכתי בנושא הצחוק, מה מותר ומה אסור, כולל מאמרים והרבה בדיחות. 

את הספרים ניתן להשיג במחיר מוזל דרך הידברות שופס, הקליקו כאן.

ניתן להזמין את יעקב ללא עלות, דרך המחלקה של חוגי בית ושבתות בקהילה בהידברות.