דרור יהב: "כשהגרמני שאל איפה אנחנו בתפילה ולא ידעתי – לא אשכח את הבושה"

"לפעמים בן אדם נמצא בסיטואציה רגילה לכאורה, אבל להפתעתו פתאום קורה בה משהו שמשנה לו את החיים מהקצה אל הקצה", אומר בגילוי לב דרור יהב ומיד משתתק לכמה רגעים, כאדם המבקש לשוט במנהרת הזמן ולחזור לאותן שניות שצבעו את חייו בצבעים חדשים.

"למדתי בתיכון חילוני, ובמסגרת הלימודים השתתפתי בתוכנית היכרות עם נוער גרמני. אנחנו נסענו אליהם, ואחר כך הם באו אלינו. מבחינתנו, הישראלים, הביקור בגרמניה נועד בעיקר כדי ליהנות. לראות רחובות יפים, לבקר בפאבים, לחוות חוויות. עם זאת, לביקור גם היה צד רציני, שבמסגרתו הלכנו איתם למחנות ריכוז. כמובן, כולנו בכינו שם. חוויה נוספת שתוכננה עבורנו בביקור בגרמניה הייתה נסיעה משותפת, בשבת בבוקר, לבית כנסת מקומי. אותנו הישראלים זה לא ממש עניין, אבל את הגרמנים זה דווקא סיקרן. תוך כדי התפילה, פתאום ניגש אלי אחד הנערים הגרמנים, שהיה קתולי אדוק, ושאל אותי איפה אנחנו אוחזים בתפילה.

"עוד לפני שהספקתי להבין מה קורה הוא כבר הניח לי ביד סידור שהופיע בו גם תרגום של התפילה לגרמנית, וביקש שאראה לו איפה אנחנו. בחיים לא אשכח את הבושה שתפסה אותי ברגעים האלה. הבחור מחכה לתשובה, ואני לאט לאט קולט שאין לי מושג מה לומר לו. שאין לי אפילו קצה חוט. או במילים אחרות – אני פתאום מבין עד כמה אני מנותק מהמסורת שלי.

"אם זה לא מספיק, ברגעים האלה שנמשכו כמו נצח - נזכרתי בדברים שאמרנו במחנה הריכוז, למשל על כך שאנחנו מייצגים בביקור שלנו את העם היהודי לדורותיו וכו'. הבושה רק הלכה וגברה. הרגשתי כל כך נבוך, עד כדי כך שבאותו רגע נשבעתי לעצמי שבחיים יותר לא יקרה מצב שמישהו ישאל אותי משהו כל כך בסיסי על המסורת שלי, ולא אדע לענות לו. ב"ה, שנים לאחר מכן התחלתי לשמור מצוות, אבל מבחינה מסוימת הזרעים של המהפך שעברתי בהמשך חיי נזרעו כבר אז, בבית כנסת קטן על אדמת גרמניה".

פסיכולוגיה, בודהיזם, פילוסופיה

את דרור יהב, 36, נשוי ואב לארבעה, כותב ועורך, אברך ומלווה של בעלי תשובה המתגורר ברמת גן, אני פוגש בחלל הכניסה של ישיבת 'נהורא' בעיר מגוריו, בה מתרחשת עיקר פעילותו התורנית. סיפור חייו של יהב והמסרים העולים ממנו מעניינים בכל מקרה, אך לפגישתנו יש סיבה חשובה נוספת - לפני מספר שבועות יצא לאור ספרו הראשון, 'רק מתעניין: יהדות בקצב שלך', המשמש מעין מדריך עמוק ומפורט לעושים את צעדיהם הראשוניים בעולם היהדות, ולכל המתעניין בפסיעות ראשוניות אלה – רבנים, מחנכים, בני משפחה, חברים וכיוצא בזה.

"נולדתי ברמת אביב ג' למשפחה חילונית ישראלית ממוצעת", אומר יהב, "שבה היה מעט קשר ליהדות. הייתה קצת מסורת בחגים, אבל למשל קידוש בשבת לא היינו עושים. סבא וסבתא שלי מצד אבא היו ניצולי שואה שברחו למזרח ברית המועצות ואז עלו לארץ, וכמו רבים מבני דורם – עזבו את חיי התורה והמצוות. המשפחה של אמא שלי עלו לארץ ממצרים, הייתה זהות יהודית חזקה, אבל כזו שלא בהכרח קשורה לקיום מצוות.

"כמה שנים לאחר מכן עברנו ליבנה, ולמדתי בבית ספר ממלכתי. עם זאת, אני זוכר שכבר בבר מצווה התחלתי להתעניין קצת ביהדות וללמוד עם הרב את ההפטרה. בתוך כך, ההתעניינות היותר רצינית התחילה בתיכון. תמיד הייתי טיפוס חושב וסקרן, וכבר בגיל 16 עסקתי לא מעט בשאלות על משמעות החיים. דוד שלי הוא פסיכולוג, ולקחתי ממנו ספרים שעוסקים בתורת הנפש, בודהיזם ופילוסופיה, וביליתי שעות ארוכות בספריה במקום בכיתה".

באיזה אופן השפיעה עליך החשיפה לחומרים הללו?

"זו בהחלט הייתה חוויה מאוד חזקה. במיוחד השפיעה עלי הקריאה בספר 'כוחו של התת מודע', שהיה חידוש מאוד גדול עבורי, כי לראשונה הבנתי ש'הכוח של העולם' שומע אותי. בימים ההם עדיין לא ידעתי שלמעשה קוראים לכוח הזה ריבונו של עולם.

"החוויות האלה היו מאוד חזקות, ובמקביל ההנאה שלי ממסיבות ודברים כאלה נחלשה עוד ועוד. אני זוכר שהרבה פעמים הייתה באה הסעה לאסוף אותי ואת החברים שלי למסיבה בלילה, אחרי שעה הייתי משתעמם, מחכה עד אור הבוקר מחוץ למועדון להסעה חזור, ובינתיים חושב על הדברים שהעסיקו אותי. עם זאת, בגלל שאני בא מבית שכל כך לא היה מחובר ליהדות, אפילו לא חשבתי לנסות למצוא את התשובות לשאלות החיים בתורה. תמיד קישרתי את היהדות לחרדים, במובן שבו חשבתי עליהם אז, ולמרות שקראתי המון על דתות אחרות - היהדות בכלל לא הייתה אופציה".

איך אתה מסביר את זה? לכאורה זה נראה מאוד טבעי לחפש בבית לפני שיוצאים החוצה.

"בתקופה ההיא חיפשתי אמת, חיפשתי את משמעות החיים, ולא העליתי על דעתי שאמצא אותן ביהדות. חשבתי אז לעצמי – דתיים מקיימים מצוות, אבל מה הקשר בין זה לבין תכלית החיים, למציאת האמת? כשמציגים בתקשורת חרדים ודתיים - על מה מדברים? מדברים על כסף, פוליטיקה, אבל מישהו אומר לך משהו על משמעות החיים שלהם? על האמת שלהם?

"והאמת היא שזה אפילו יותר חזק מזה. גם כשאתה שומע על דברים מסוימים, אתה לא מחבר את זה למשהו משמעותי, לערכים. למשל, אמא של חבר שלי התחילה לשמור שבת אז הם קנו פלטה. מעבר לכך שהתייחסתי לזה כמו אל משהו פרימיטיבי, לא היה לי מושג לגבי כל מה שעומד מאחורי זה. היום, לעומת זאת, אני מבין שכל דבר ביהדות מבטא ערך מסוים. למשל, מה שעומד מאחורי הפלטה זו הכרה בכך שיש בורא לעולם, ששבת ממלאכתו ביום השביעי, וכמו כן מה שבנוסף עומד מאחורי הנחת הפלטה הם ערכים חברתיים כמו מנוחה, רגיעה, הפסקת המרדף אחרי הכסף והחומר, ועוד. וזה נכון כמובן לגבי כל שאר ההלכות בענייני תפילה, קדושה, טהרת המשפחה וכדומה".

יהדות בתקשורת – פוליטיקה ומגזריות

אתה מדבר פה על עיוורון די חמור. מי לדעתך אשם במצב הלא פשוט?

"הזיהוי של היהדות בחברה החילונית הוא מאוד פוליטי ומגזרי, וזה הרבה בגלל שהתקשורת משתדלת להציג את זה ככה. מבחינתה, להגיד שהתורה מבטאת את משמעות החיים זו בכלל לא אופציה. אבל מעבר לכך, במחילה מכל האנשים שמשקיעים בנושא, אשמה רבה רובצת גם על חלק מאנשי העולם הדתי, שלא תמיד יודעים איך לתווך את היהדות למי שלא מכיר אותה לעומק. אפילו אלה שמחלקים נרות לפני שבת נניח, לא תמיד מדברים ומסבירים על המשמעות של זה.

"לכן, לדעתי אחד האתגרים הכי חשובים היום הוא תיווך של עיקרי התורה בשפה מערבית ומודרנית לכלל האוכלוסייה, וזה מה שאני מנסה לעשות בפועל. למשל, בחג שבועות האחרון החלטתי לקבל החלטה טובה שקשורה ללימוד התורה, אז החלטתי להקליט כל יום 5 דקות של דברי תורה בשפה עדכנית ולהפיץ אותם בקבוצות וואטסאפ. התחלנו בחובות הלבבות, ומאז עברנו לספרים אחרים. ב"ה התגובות נפלאות, ורק הבוקר קיבלתי הודעה מאחותי, שסיפרה שחברה שלה, לא דתייה, אמרה שאחד השיעורים ששמעה לא עוזב אותה".

אור עולה מן המזרח

'רק מתעניין', ספרו החדש של יהב העוסק בצעדיהם הראשונים של בעלי התשובה וזכה להקדמה מיוחדת מאת אביתר בנאי, באופן טבעי מעורר עניין לגבי תהליך התשובה שחווה בעצמו. בין שורות הספר, אשר ניתן לרכישה בהידברות שופס ובחנויות הגדולות בארץ, יוכלו חדי העין לזהות את מסע ההתחזקות האישי שעבר המחבר.

באיזה אופן השפיע השירות הצבאי שלך על התהליך הפנימי שעברת?

"באופן כללי, בצבא המשכתי את ההתעניינות שלי ביהדות. שירתתי ביחידה 8200, בין היתר באזור החרמון. בשלב מסוים גם יצאתי לקורס קצינים. במלחמת לבנון השנייה הייתי קצין בקבע, וטילים עברו לנו מעל הראש. בעקבות כך התחיל בתוכי דיאלוג פנימי בעניין הזה. שאלתי את עצמי למה הם זורקים עלינו טילים, והנחתי שזה בגלל שהם חושבים שזו הארץ שלהם. עם זאת, ידעתי והרגשתי שזו הארץ שלנו, ופתאום שאלתי את עצמי מאיפה אני יודע שזו הארץ שלנו, ומיד עניתי לעצמי שכך כתוב בתורה.

"ברגע הזה הקול הפנימי שוב הדהד ואמר: 'ממתי כל כך אכפת לך ממה שכתוב בתורה? אולי הגיע הזמן לבדוק באמת מה כתוב בה'. במקביל, עלו בי שאלות בסגנון של 'אולי אני יכול לחיות במקום שלא זורקים טילים, אבל אם יש סיבה אמיתית לגור פה, אז צריך להבין אותה ולקחת את כל העסק יותר ברצינות'. וזה באמת מה שעשיתי.

"כמה חודשים אחר כך", מוסיף יהב, "חבר הציע לי לנסוע איתו לסמינר של 'ערכים', ושם התרחש הפיצוץ, במובן הטוב של המילה. הרגשתי שזה בדיוק מה שחיפשתי כל החיים. זה היה בשמחת תורה, אז היו ריקודים מטורפים, שיעורים חזקים, שיחות מעניינות וכו'. וגם הייתי מאוד בשל לזה, כשזה הגיע. כשחזרתי משם החלטתי להתחיל לשמור שבת. בתקופה ההיא גרתי בגבעתיים עם אשתי לעתיד, אבל לא ידעתי איך אני מספר לה את מה שעובר עלי בפנים.

"בחמישי שלפני שבת קניתי פלטה, ושמתי אותה בבית. היא הגיעה, שאלה אותי מה זה, ואמרתי שהחלטתי להתחיל לשמור שבת. מפה לשם התלקחה בינינו מריבה מאוד לא פשוטה, ובסופו של דבר היא הלכה להורים שלה. הבנתי מה קרה, אז פשוט התפללתי לה': 'אני רוצה לשמור מצוות, ורוצה להתחתן איתה, בבקשה תעשה שהדברים יסתדרו. אני לא יודע איך תעשה את זה, אבל בבקשה תעשה".

ובכן, התפילות התקבלו?

"כן, תודה לאל. מפה לשם, כל הזמן הזה חבר ואני המשכנו ללכת להרצאות של 'ערכים', וערב אחד הוא הודיע לי שהוא לא יכול לבוא. חברה שלי ראתה שאני מדוכדך, ושאלה אם אני רוצה שהיא תבוא במקומו. כמובן שאמרתי שכן. היא רצתה לבוא כי היא לא הבינה מה קורה איתי, מה עובר עלי, למה אני לא מטייל איתה בשבת, למה הספקתי לאכול דברים מסוימים וכו'.

"יצאנו מההרצאה, היא אמרה שהיה לה מאוד מעניין, ושהיא מרגישה שזה נופל לה על מקום מוכר, מקום שהיא מרגישה אליו חיבור. בגלל שזה עורר בה סקרנות, התחלנו ללכת פעם בשבוע לשיעורים, אני לשיעור של גברים והיא לשיעור של נשים. בסופו של דבר מה שקרה זה שהשיעורים מאודו חיזקו אותנו. אני כבר ידעתי שאני רוצה לשמור מצוות, ומבחינתה התוכן הזה דיבר אליה - אבל רק ברמה השכלית והנפשית, ולא המעשית.

"נפרדנו גאוגרפית לתקופה, אני הלכתי ללמוד תורה, והיא נסעה למזרח. שבועיים אחרי שנסעה, פתאום אני מקבל ממנה טלפון. היא הייתה בטרק בנפאל, והתקשרה להגיד לי שהיא בדרך הביתה. הייתה לה שם חוויה רוחנית חזקה, והיא הבינה שאנחנו צריכים להתחתן - לא משנה מה יהיה.

"מעבר לכך, ידעתי שמה שלא יקרה איתה במישור הדתי – אני יודע שיהיה בסדר. וגם היא הרגישה ככה. חצי שנה אחר כך התחתנו, והמשכנו יחד את המסע שלנו לעבר חיי תורה ומצוות. היום ב"ה יש לנו ארבעה ילדים, שעושים איתנו את המסע הזה, שאף פעם לא באמת נגמר".

לנסוע בלי הרדיו בשבת

לדבריו של יהב, בדומה לבעלי תשובה רבים, נטייתו הראשונית הייתה להיכנס לעולם התשובה החרדי. "למדתי בכמה ישיבות חרדיות" הוא מספר, "אבל לא מצאנו את עצמנו שם. חשבנו מה לעשות, ובסופו של דבר עברנו לקהילה התורנית-חסידית 'נהורא' ברמת גן. זו קהילה של בעלי תשובה, ומהר מאוד התחברנו אליה. הרגשתי שאנחנו מקבלים עידוד והכוונה שבמקומות אחרים לא קיבלנו.

"בתקופה ההיא עבדתי בחברת היי-טק תל אביבית עם חברים מהצבא, ואפילו הצלחתי לשלב לימודים בכולל. זה החזיק מעמד כמה שנים, עד שבשלב מסוים הבנתי שאני יותר רוצה להתעסק בכתיבה, בלימוד תורה וכו'. הייתי מעביר לחבר'ה במשרד שיעור בפרשת השבוע, וכשראיתי שאני מחכה לשיעור יותר מאשר לעבודה - הבנתי מה הכיוון שעלי ללכת בו.

"אחרי שסיימתי שם התחלתי ללמוד לתואר שני ביהדות, וכעת אני כותב תזה על פסיקת הלכה לבעלי תשובה, ומקווה להמשיך אחר כך לדוקטורט בנושא. לימודי היהדות, והתפקיד שהיה לי בישיבת 'אש קודש' בנהורא, כמדריך ומלווה בעלי תשובה, הביאו אותי לכתוב את 'רק מתעניין', שהשקעתי בו רבות בשנים האחרונות".

מפה אל האוצר

"כחוזר בתשובה בתחילת דרכו עשיתי המון טעויות, והיום אני יודע שהייתי מאוד שמח לקרוא ספר כזה בתחילת התשובה שלי. בהתחלה אתה שומע דברים מרב מסוים, ואתה בטוח שזו האמת ואין בלתה. שהיא חזות הכל. ואז, לאט לאט אתה מבין שיש הרבה פנים ביהדות, ושאתה יכול למצוא את המקום שלך. בהקשר הזה אני יכול לומר שיש בספר פרק שלם שנקרא 'החברה הדתית', אשר מספק אפשרות להיכרות קרובה עם כל המגזרים".

הספר, שעוזר לאנשים להתקרב לה', יוצא בתקופה בה מתנהל קמפיין כוחני נגד ה'הדתה'. איך אתה מסתדר עם העניין הזה?

"מטרת הספר היא לא לכפות את היהדות על אף אדם, אלא לאפשר למי שרוצה להכיר אותה – לעשות זאת בדרך בריאה וטובה. בוגרי החינוך הממלכתי בישראל סובלים מבורות שהם אפילו לא מודעים לה בתחום של הזהות היהודית שלהם. וגם מי שכבר מתעניין, בדרך כלל יקבל את המידע מספרים אקדמיים, מרפורמים, מדברים שמתכתבים עם החילוניות. ובגלל זה רובם לא מבינים מה זה יהדות בכלל. בתוך כך, אני רואה צימאון אדיר בקרב חילונים רבים שרוצים להתחבר לשורשים שלהם. בשבילם כתבתי את הספר, שהוא מעין מפה אל האוצר.

"כשהייתי ר"מ בישיבת 'אש קודש' וליוויתי לא מעט בעלי תשובה, גיבשתי צורת ליווי שמבוססת על האופי הנינוח של נהורא. זו צורת ליווי שעובדת בקצב לא מלחיץ ולא כופה. בן אדם שמתחיל לעשות צעדים ראשונים בתהליך התשובה נתקל בהרבה דברים. רק הלכות שבת לבדן זה עולם ומלואו, ואנשים יכולים להתייאש מראש. לכן מאוד חשוב שהכל יהיה בהדרגה. גם לעם ישראל הקב"ה נתן את המצוות בקצב הדרגתי. קודם 'פרו ורבו', אחר כך ברית מילה וכו'.

"אם מסתכלים על זה לעומק, מבינים שזה תהליך שכל ילד דתי עובר בעצמו באופן טבעי. הם לא לומדים את כל ההלכות בבת אחת. למרות זאת, לפעמים חוזרים בתשובה רוצים הכל ומהר, כולל כובע וחליפה. בצורה הזו בדרך כלל הם יוצרים לעצמם נזק, כי הם לא עוברים תהליך פנימי. לכן, את ההדרכות שכתבתי בספר, המלצתי לעשות מאוד בנחת ובהדרגה.

"כל אדם צריך מישהו שילווה אותו, ושיחד ינסו להבין מה נכון עבורו. אתה יכול לומר ברכות השחר? אחלה. אתה לא יכול לשמור את כל השבת? תפסיק לעשות משהו אחד. למשל לנסוע. פעם הכרתי מישהו שרצה להתחזק, אבל לא הצליח לשמור שבת שלמה כהלכתה, אז הוא נסע בשבת אבל לא הפעיל את הרדיו. זו הייתה שמירת השבת שלו. היום הוא אברך רציני מאוד, שהתחיל את תהליך ההתקרבות שלו מלנסוע בשבת בלי להדליק רדיו.

"אגב, אחת מהסיבות שבגללן לכל אחד צריכה להיות הדרך המיוחדת שלו לחזרה בתשובה, היא שאנשים שונים חוזרים בתשובה בגלל דברים שונים. המדרש אומר שקין, כאשר רצה להרוג את הבל, הכה אותו בכל הגוף - כי הוא לא ידע מאיפה הנשמה יוצאת. פעם שמעתי רב שאמר שבאופן דומה אפשר לומר שאנחנו לא יודעים מאיפה הנשמה נכנסת.

"יש אחד שההיסטוריה של עם ישראל מאוד מקרבת אותו לה'. הוא אומר לעצמו: 'לא יכול להיות שאנחנו עם כזה מיוחד ואין לזה סיבה', וזה פותח לו פתח. אחד נמשך אחרי החוכמה שבתורה. אחד נדלק בעקבות אמונה חזקה בה'. השני אוהב את זה שהמצוות וההלכות יורדות לפרטים ומדריכות את האדם בכל המצבים, ועל ידי כך מעניקים לו יציבות ושמחה. פעם ראיתי בעל תשובה עם המון קעקועים, ושאלתי אותו מה החזיר אותו בתשובה. הוא ענה שראה פעם משפחה דתית הולכת בשבת ואמר לעצמו שגם הוא רוצה לחיות ככה. לכן, הסוד הוא שצריך באמת לפעול בכל המישורים, ולנסות לקרב אנשים בכל דרך טובה אפשרית".

בעל תשובה טרי צריך מדריך רוחני חי ואנושי, האם ספר לא מעביר את הדברים בצורה יבשה ושבלונית מדי?

"בהחלט עדיף שהמדריך יהיה חי ואנושי, ולא מומלץ להסתפק בספר בלבד. אבל גם למדריך כתוב יכולה להיות תועלת רבה, במיוחד מכיוון שהוא נכתב על ידי בעל תשובה שחווה את הדברים בעצמו. מעבר לכך, יש דברים שהם נכונים תמיד. למשל, יש בספר הדרכה להורים של בעלי תשובה, שיכולה ממש להציל קשרים משפחתיים.

"בנוסף, יש בספר גם דיבור על התהליך הפנימי שהבן אדם עובר. הרבה פעמים תהליך התשובה מפחיד ומלא בדילמות. למשל - מתי נכון להתחיל ללכת עם כיפה או להתלבש צנוע? מתי אדע שאני בשלה להפסיק ללבוש מכנסיים? אני נותן בספר כלים כדי להתמודד עם השאלות האלה, שכמובן יקבלו תשובות שונות אצל כל אחד ואחת לפי עניינם ומצבם.

"במידה רבה, הספר נכתב עבור אנשים שנמצאים בשלב כזה שבו הם עדיין לא מרגישים מספיק בנוח לגשת לאנשים דתיים, בטח שלא לרבנים, ולהתחיל לברר איתם דברים. לכן הספר נקרא 'רק מתעניין', והוא אכן נועד לכל אלה שאין סיכוי שילכו לשאול רב על משהו. יחד עם זאת, אני לגמרי מכוון כל אחד ואחת לא להסתפק בספר, להעמיק עוד ועוד, למצוא לעצמם קהילה שמתאימה להם, להיות בקשר עם רבנים, למצוא להם מדריכים ומלווים, וכך להתקדם עוד ועוד.

"בנוסף לכך, חשוב לי לומר שאני לא טוען שמה שכתבתי בספר זו האמת המושלמת של היהדות על כל גווניה. אני בא לתת נגיעות וכיוונים, ומי שרוצה להעמיק יותר – כל האפשרויות פתוחות בפניו. בספר גם הבאתי שמות של הרבה ספרים להרחבה. את התורה שבעל פה אי אפשר לכתוב בשלמותה, ולכן צריך לזכור שהספר הוא רק נקודת מוצא, יריית פתיחה במסע הבלתי נגמר".

לרכישת "רק מתעניין" בהידברות שופס הקליקו כאן.