נשים ללא שם בתנ"ך: כל המידע המרתק שאולי לא ידעתם

אם סיסרא

אמו של סיסרא מוזכרת פעם אחת בלבד בתנ"ך, בשירת דבורה. סיסרא היה שר צבאו של יבין מלך חצור, והוא הוכרע במלחמה עם ישראל.

בספר שופטים פרק ד' מובא כך: "בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא, בְּעַד הָאֶשְׁנָב: מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא, מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה; אַף-הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל, רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר, שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא, שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה: צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָלוֹ".

אם מיכה

בספר שופטים מובא המאורע ובו איש מהר אפרים בשם מיכה בנה מקדש ביתי. על פי המובא, היה זה בימי כושן רשעתיים, מיכה גנב מאמו מאה שקלי כסף. אמו, שלא ידע מי הגנב, קיללה את הגנב. כאשר שמע מיכה על קללתה, הוא השיב לה את הכסף והיא בירכה אותו. אמו הקדישה מתוך הכסף מאתיים שקלים לשם יצירת פסל ומסכה. כך נעשה בית מיכה לבית עבודה זרה, והפסל נקרא "פסל מיכה".

בסדר-עולם רבה נאמר: "בימי כושן רשעתים היה פסלו של מיכה, שנאמר: 'וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל'. בתנא דבי אליהו (אליהו רבה, איש שלום, יב) מובאת מסורת מאליהו הנביא שדברי סדר עולם אינם כפשוטם. כך נראה כי פסלו של מיכה עבר עם  בני ישראל בים סוף.

אם יעבץ

בספר דברי הימים (א, ד, ט-י) מסופר כי אמו של יעבץ בחרה לו שם זה, כאשר היא מנמקת את בחירתה, באומרה: "כי ילדתי בעצב". כך מובא: "וַיְהִי יַעְבֵּץ נִכְבָּד מֵאֶחָיו וְאִמּוֹ קָרְאָה שְׁמוֹ יַעְבֵּץ לֵאמֹר כִּי יָלַדְתִּי בְּעֹצֶב: וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱ-לֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל".

במסכת תמורה (טז, ע"א) מובא כי יעבץ הוא עתניאל בן קנז. עתניאל, השופט הראשון בישראל, היכה את כושן רשעתיים, מלך ארם נהריים, ששעבד את ישראל במשך 8 שנים. עתניאל היה אחיו של כלב בן יפונה, והוא נשא לאישה את עכסה בת כלב.

על גדלותו בתורה מסופר שבימי אבלו של משה נשתכחו אלף ושבע מאות הלכות, והחזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו. בהמשך נאמר: "הוא עתניאל הוא יעבץ, ומה שמו? יהודה אחי שמעון שמו, עתניאל – שענאו אל, יעבץ – שיעץ וריבץ תורה בישראל".

אשת לוט

אשת לוט מוזכרת בפרשת וירא. במדרש יוחס לה השם "עירית" או "עידית". על פי המובא בספר בראשית, כאשר הפך ה' את סדום ועמורה בשל חטאיהם, חנן את לוט ומשפחתו, ושלח אליהם שני מלאכים שימלטו אותם מן העיר. בעת המנוסה, אמרו המלאכים ללוט שלא להביט אחורה כלל. עם זאת, אשתו של לוט הביטה לאחוריה ונהפכה לנציב מלח. כה נאמר: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" (בראשית י"ט, י"ז), כלומר – קפאה והייתה לעמוד מלח.

על פי המדרש בבראשית רבה (פרשה נא, ה) אשת לוט נענשה בגלל קמצנותה בהיותם בסדום, שלא הסכימה לתת אפילו מלח לאורחים.

בפרקי דרבי אליעזר נאמר כי "עירית אשתו של לוט, נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות בסדום, והביטה אחריה לראות אם הולכות הן אחריה אם לא, וראתה אחריה השכינה ונעשית נציב מלח".

אשת מנוח

אשת מנוח היא אשתו של מנוח ואמו של שמשון. היא מוזכרת בספר שופטים, כאישה עקרה. כאשר היתה בשדה, נגלה אליה מלאך ה' ובישר לה שהיא תזכה ללדת בן, ועליו להיות נזיר אלוקים קדוש מבטן. על כן "הישמרי נא ואל תשתי יין ושכר, ואל תאכלי כל טמא". שמה של אשת מנוח לא מוזכר במפורש, אך הגמרא במסכת בבא בתרא (צ"א, ע"א) מסתמכת על המובא בדברי הימים (א', ד', ג') באמרה: "וְשֵׁם אֲחוֹתָם, הַצְלֶלְפּוֹנִי", ומציינת כי זה היה שמה. 

אשת איוב

אשת איוב מוזכרת בספר איוב (ב', ט') והיא אינה מוזכרת בשמה, אלא מצוינת כ'אשת איוב'. דמותה מופיעה בפסוק אחד, כאשר אמרה לאיוב 6 מילים בלבד.

היה זה כאשר השטן הטיל דופי באיוב, ואמר לה' כי איוב הוא ירא שמים רק כיוון שזכה לכל טוב. ה' מתיר לשטן להעמיד את אשתו בניסיונות. על רקע האסונות שניקרו לאיוב, אומר תלו אשתו: "עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ; בָּרֵךְ אֱלֹקִים, וָמֻת". לאחר מכן היא לא מוזכרת כלל. דמותה באה להדגיש את צדקותו של איוב, שהשיב לה: "כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי--גַּם אֶת-הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹקִים, וְאֶת-הָרָע לֹא נְקַבֵּל".

הניסונות והייסורים הקשים שעבר איוב והלימוד שאנו מפיקים מכך איך להתמודד טוב יותר ולעמוד בכל קשיי החיים. הרב מרדכי ארם צובא בהרצאה מרתקת על הלקחים מספר איוב:

האישה השונמית

אלישע, תלמידו המובהק של אליהו הנביא, הגיע לשונם, ושם "אישה גדולה". במדרש מבואר כי היתה זו אחותה של אבישג השונמית. כאשר הבחינה שאלישע הוא איש קדוש, החליטה לעשות לאלישע עלית קיר קטנה, שיוכל להתארח שם כשהוא מגיע לשונם. על מנת להשיב לה כגמולה הטוב, שאל אותה אלישע כיצד ניתן לגמול לה חסד. אמרה האישה: "בתוך עמי אנוכי יושבת" – איני צריכה דבר. עם זאת, גיחזי, עבדו של אלישע, העיר ואמר כי האישה עקרה ללא ילדים. בתגובה, אמר אלישע לאישה השונמית: "למועד הזה כעת חיה את חובקת בן", וכך היה. רבותינו מבארים כי הבן שנולד היה עידו הנביא.

בת שוע

בת שוע היא אשתו של יהודה בן יעקב. לאחר שיוסף נמכר בידי אחיו, התרחק מהם יהודה, ונשא את בת שוע. כה נאמר בספר בראשית (ל"ח, ב'): וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ". בת שוע ילדה לתמר 3 בנים: ער, אונן ושלה.

בנות יתרו

יתרו, כהן מדין, היה כומר לעבודה זרה. מובא כי לא היתה עבודה זרה שלא עבד, עד שכפר בכולם כי ראה שאין בהן ממש. כאשר הרהר בתשובה, קרא לבני עירו ואמר להם: 'עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה זקן אני בחרו לכם כומר אחר'. עמד והוציא כלי תשמישי עבודה זרה ונתן להם הכל. עמדו וינדוהו שלא יזדקק לו אדם ושלא יעשו לו מלאכה ושלא ירעו את צאנו. ולפיכך רעו בנותיו את הצאן. (שמות רבה פרק ה', ל"א)

כך מובא בספר שמות (ב', ט"ז): "וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן". כאשר משה ברח למדין מפני פרעה שביקש להרגו, הוא הגיע לבאר והציל את בנות יתרו מפני הרועים שביקשו לגרשן. מאוחר יותר אחת מבנות יתרו, ציפורה, נישאה למשה. 

בנות צלפחד

היה זה במדבר, תקופה סמוכה לכניסתם של בני ישראל לארץ. צלפחד משבט מנשה נפטר במדבר, והותיר אחריו 5 בנות: מַחְלָה, נֹעָה, חָגְלָה, מִלְכָּה ותִרְצָה. בנותיו חששו כי הן לא תקבלנה נחלה בארץ ישראל. לפיכך הן פנו למשה רבינו בבקשה לקבל חלקת אדמה בארץ הקודש.

כה נאמר בפרשת פנחס: "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אהל מועד לאמר: 'אבינו מת במדבר, והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח – כי בחטאו מת; ובנים לא היו לו. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן? תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו". משה שואל את ה' מה לענות להן. תשובתו של ה' היא: "כן בנות צלפחד דוברות. נתון תתן להם אחוזה בתוך אחי אביהם, והעברת את נחלת אביהן להן".

בעקבות בקשתן של בנות צלפחד, התחדשה הלכה: כאשר נפטר אדם ולא מותיר אחריו בן זכר, גם הבנות יוכלו לרשת את אביהן ולקבל את חלקת האדמה שלו בארץ.

על בנות צלפחד מובא במדרש: "יפה תבעו בנות צלפחד, שכך כתובה פרשה לפני במרום. אשרי אדם שהמקום מודה לדבריו".

בנות צלפחד מוזכרות בתורה 5 פעמים, ובכל פעם שמותיהן מובאים בסדר אחר. על כך נאמר בגמרא: "להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן דרך חכמתן", כלומר - הפסוק המספר על נישואיהן סידר את שמותיהן לפי גילן, ולעומת זאת בפסוק העוסק בעמידתן לפני משה סודרו השמות לפי סדר חוכמתן. לעומת זאת, בתנא דבי רבי ישמעאל, הגמרא מציינת כי הסיבה לכך שהוזכרו בכל פעם בסדר אחר היא כי "בנות צלפחד שקולות היו". 

בנות איוב

איוב, אשר סיפורו מבואר בספר איוב, היה איש תם, ישר וסר מרע, אשר התנסה בניסיונות קשים מאוד. לאחר שעמד בניסיונות, השיב לו ה' את כל רכושו ומעמדו והעניק לו פי שניים ממה שלקח ממנו. לאחר הניסיונות, נולדו לאיוב 7 בנים ו-3 בנות. בנותיו מוזכרות בקצרה, ושמותיהן הן: ימימה (הבכורה), קציעה (הבת אחריה) וקרן הפוך.

על בנות איוב נאמר כך: "וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת, כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם".

בת יפתח

יפתח, אחד משופטי ישראל, יצא בראש העם למלחמה בבני עמון. טרם צאתו למלחמה, נדר לקדוש ברוך הוא נדר, שעליו אמרו חז"ל (תענית ד', ע"א) כי שאל שאל כהוגן". כה היה נדרו, כפי המובא בספר שופטים (י"א, ל'-ל"א): "אם נתון תתן את בני עמון בידי - והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי, בשובי בשלום מבני עמון, והיה לה' והעליתהו עולה". יפתח התכוון לאילה, שהיתה רגילה לצאת אליו לקראתו בשובו הביתה, אך לקראתו יצאה בתו היחידה, בתופים ובמחולות.

כאשר ראה אותה אביה הוא קרע את בגדיו, וסיפר לה את נדרו. במדרש מובא דו-שיח ארוך בין יפתח לבתו, שמסמל את הנימוקים כנגד התעקשותו של יפתח לקיים את נדרו. "אמרה לו בתו: 'אבי, שמא כתיב בתורה שיקריבו נפשות בניהם על גבי המזבח? והלא כתיב, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' - מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן', מן הבהמה ולא מן בני אדם". השיב לה אביה: "בתי, נדרתי 'והיה היוצא מדלתי ביתי והעליתהו עולה'". אמרה לו ביתו, 'והרי יעקב אבינו נדר "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך", ונתן לו הקב"ה שנים עשר שבטים, שמא הקריב אחד מהם?!"

מפרשי המקרא חולקים מה בפועל עשה בה יפתח, ואיך קיים את נדרו. על פי המצודת דוד, הוא הקריב אותה ממש. על פי רד"ק, עשה לה בית והכניסה שם, והיתה שם פרושה מבני אדם ומדרכי העולם - לא התחתנה לעולם, ולא היו לה ילדים.

בת פרעה (בימי משה)

בתיה בת פרעה היתה ביתו של פרעה מלך מצרים. היא גידלה את משה בארמונו של פרעה, והיא בחרה לו את השם משה. למרות שהיו למשה שמות רבים, הוא נקרא בתורה בשם שבחרה לו בתיה. על כך אומר המדרש: "מכאן אתה למד שכרן של גומלי חסדים, אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה, לא נקבע לו שם בכל התורה, אלא כמו שקראתו בתיה בת פרעה, ואף הקדוש ברוך הוא לא קראהו בשם אחר". (שמות רבה) עוד כתבו חז"ל כי למרות שהיתה בתו הבכורה של פרעה, היא לא מתה במכת בכורות, כיוון שמשה רבנו התפלל עליה באופן אישי. עוד מובאת בתיה בת פרעה כבין אלה שנכנסו בחייהם לגן עדן.

בת פרעה (מנשי שלמה)

שלמה המלך התחתן עם אלף נשים, אשר אחת מהן היא בת פרעה. שמה הפרטי אינו מוזכר כלל, והיא מכונה כ"בת פרעה". כה נאמר (א', ג'): "וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה, אֶת-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַיִּקַּח אֶת-בַּת-פַּרְעֹה, וַיְבִיאֶהָ אֶל-עִיר דָּוִד, עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-בֵּית ה' וְאֶת-חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב". משמעות הנישואין מבוארת בהרחבה כאן. 

בתנ"ך מופיעה ביקורת על דוד המלך, שלמה המלך ושאר דמויות בעלי דרגה רוחנית גבוהה. מהי ההסתכלות הנכונה על חטאיהם של דמויות מהתנ"ך? הרב אלי עמר מאיר את עיננו בנושא זה. צפו: