דיכאון וחרדות
דיכאון קליני: איך מזהים דיכאון, ומהן הדרכים לאבחון וטיפול
האם כל עצב הוא דיכאון? האם דיכאון יכול לחלוף מעצמו? ומה ההבדל בין מצב רוח רע לבין דיכאון קליני?
- דבי רייכמן
- פורסם ט"ז חשון התש"פ |עודכן
(צילום: shutterstock)
אנשים משתמשים כיום במילה "דיכאון" לעיתים קרובות. אם יש לי יום לא מוצלח, אולי אתבטא כי "אני בדיכאון". אם מישהו עצוב, אנשים אולי יאמרו עליו כי "הוא בדיכאון". אבל דיכאון אינו שם נרדף לעצב או למצב רוח רע. דיכאון הוא מחלה לכל דבר, והוא מתחלק לסוגים שונים, כמו למשל דיכאון לאחר לידה, דיכאון מתון, דיכאון פסיכוטי, מלנכוליה, דיכאון עמיד ועוד. כל אחד מסוגי הדיכאון הללו מופיע במצבים שונים, בחומרה משתנה ועם תסמינים שונים.
אולם ההפרעה החמורה ביותר מבין הפרעות הדיכאון הללו הוא הדיכאון הקליני (מכונה גם דיכאון מז'ורי). דיכאון קליני הוא הפרעה נפשית משמעותית, אשר משפיעה על ההתנהגות של הלוקה בה, על התפקוד שלו, על רגשותיו ועל החשיבה שלו (או שלה, כמובן).
רובנו מדמיינים אדם בדיכאון כאדם עצוב רוב הזמן. אך למעשה, העצבות הנראית לעין היא רק תסמין אחד של דיכאון, ולעיתים הוא אפילו אינו מופיע – כלומר, לעיתים קרובות לא ניתן יהיה לראות מבחוץ כי האדם עצוב, אף על פי שהוא אכן לוקה בדיכאון קליני.
איך מזהים דיכאון?
אם כך, דיכאון הוא לא בדיוק מה שחשבתם. אז איך כן אפשר לזהות דיכאון אצל אדם מסוים? איך אפשר לדעת אם הוא סובל מדיכאון, או שיש לו בעיה אחרת?
אלה הם התסמינים הנפוצים של דיכאון קליני, אשר יכולים לסייע לאבחנה:
- ירידה משמעותית במצב הרוח, שנמשכת לאורך תקופה ארוכה של שבועיים לפחות.
- הימנעות מפעילויות שעניינו את האדם בעבר, וחוסר מוטיבציה.
- תחושות של אשמה, כעס או עצבנות.
- הפרעות בתיאבון, בעיקר ירידה משמעותית בתיאבון. עם זאת, לעיתים עשויה להופיע דווקא תופעה הפוכה, של אכילת יתר ותיאבון מוגזם.
- הפרעות שינה – כמו קושי להירדם, התעוררות תכופה במהלך הלילה, או לחילופין שינה מרובה מהרגיל באופן משמעותי. נפוצה גם האטה בפעילות הגופנית של האדם.
- תחושה של חוסר הנאה באופן כללי, גם מפעילויות שבעבר הסבו הנאה לאדם.
- חוסר אנרגיה, עייפות יתר ופעילות מועטה. לא כל יום עייף הוא סימן לדיכאון, כמובן, אך עייפות וחוסר אנרגיה שנמשכים שבועיים לפחות, עלולים אכן להיות סימן לכך.
כל התסמינים האלה, כאשר הם מהווים חלק מהפרעה של דיכאון קליני, מגיעים בעוצמה משמעותית, אשר גורמת לירידה בתפקוד התקין של האדם, או לשינוי משמעותי ביכולת התפקוד שלו, ביחס למה שהיה רגיל לו בעבר.
ניתן לראות שהתסמינים של דיכאון קליני כוללים תסמינים פיזיולוגיים, התנהגותיים, רגשיים וקוגניטיביים. עם זאת, המינון של התופעות השונות משתנה מאדם לאדם.
איך מאבחנים דיכאון קליני?
לאחר שזיהינו תסמינים שעלולים להצביע על דיכאון, יש צורך באבחון של ממש. כל התסמינים שהוזכרו למעלה, גם אם הם נמשכים שבועיים ויותר, עשויים להצביע גם על בעיות אחרות – החל מהפרעות נפשיות אחרות, שאינן דיכאון, ועד לבעיות רפואיות שאינן נפשיות כלל. לכן, כאשר מופיעים כמה מן הסימפטומים הללו ויש חשד לדיכאון, חשוב לפנות לאבחון מקצועי, כדי לקבל אבחנה מדויקת – וכמובן, טיפול מתאים.
הרב אייל אונגר - שורשים של דיכאון קליני
לשם כך, יש להגיע לאבחון אצל פסיכולוג קליני או אצל פסיכיאטר. ישנם שאלונים מסוגים שונים, אשר נועדו לסייע לאנשי המקצוע לאבחן דיכאון, כמו שאלונים מסוגים שונים להערכת דיכאון, שאלונים להערכת בריאות המטופל, ועוד. לעיתים עורכים אבחון פסיכודיאגנוסטי מקיף, אשר כולל מבחנים שונים להערכת האישיות, כמו מבחן רורשאך, TAT, מבחן בנדר וכן הלאה. שימוש בסוגים שונים של שאלונים ושל שיטות אבחון מסייע לאבחון מדויק, מהימן ויעיל.
במובן מסוים, אבחון של דיכאון קליני נעשה על דרך השלילה. כאמור, כל אחד מן התסמינים שהוזכרו עשוי להצביע על בעיה אחרת, שאיננה דיכאון, ולכן חלק מהאבחון נועד לשלול בעיות אחרות כאלה, החל מבעיות בריאותיות פשוטות, דרך שימוש באלכוהול או בסמים ועד להפרעות נפשיות אחרות, שאינן דיכאון.
בקצרה, האבחון מוודא שלושה תנאים לזיהוי של דיכאון: הראשון, שישנו שינוי משמעותי במצב הרגשי או הנפשי של האדם; השני, שהתסמינים שמופיעים אצל האדם מתמשכים על פני תקופה וחמורים מספיק כדי לפגוע בתפקוד היומיומי שלו; והשלישי, שאין הסבר אחר לתסמינים הללו.
איך מטפלים בדיכאון קליני?
אדם הלוקה בדיכאון עלול לעיתים לחוש כי אין לו תקווה, וכי ימשיך להרגיש רע למשך שארית חייו. המציאות, עם זאת, שונה לגמרי. מחקרים מראים שבעזרת טיפול מתאים, בין 80 ל-90 אחוזים מהאנשים הסובלים מדיכאון ייהנו משיפור משמעותי במצבם.
חשוב לציין, שכמעט כל אדם עלול לחוש בשלב כלשהו של חייו אפיזודה דיכאונית כלשהי, לרוב בעקבות שינוי משמעותי בחיים, משבר או קושי נקודתי. אפיזודות כאלה, ברוב המקרים, חולפות מעצמן, ללא טיפול מיוחד. אך אם האפיזודה הופכת לדיכאון קליני מתמשך, הוא לא יחלוף מעצמו, ויש צורך בטיפול מתאים. בנוסף, אפיזודה של דיכאון שחלפה מעצמה, אינה ערובה לכך שלא תהיינה אפיזודות דומות נוספות. לכן אם אתם חשים בתסמינים של דיכאון, גם אם זו הפעם הראשונה – מומלץ לפנות לייעוץ, לאבחון ולטיפול מתאים. החשיבות של האבחון והטיפול גדולה, משום שדיכאון שאינו מטופל עלול להידרדר למצבים קיצוניים, כמו מחשבות אובדניות ואף ניסיונות התאבדות.
טיפול בדיכאון קליני משלב בדרך כלל טיפול תרופתי, יחד עם טיפול פסיכולוגי ו/או התנהגותי. הטיפול התרופתי צריך להיות מותאם למטופל באופן מדויק, והוא ניתן על ידי פסיכיאטר בלבד. לעיתים נדרש זמן הסתגלות לתרופה, בטרם תתחיל להשפיע בפועל על מצבו הנפשי של המטופל. עם זאת, המחקרים מוכיחים יעילות גבוהה לטיפול התרופתי לאורך זמן.
כאשר משיגים הקלה בהתמודדות עם הדיכאון בעזרת התרופות, חשוב שלא להפסיק ליטול אותן, אלא להמשיך להשתמש בהן בעקביות במשך 4-9 חודשים לפחות, ובהתאם להוראות הרופא. ישנם הטוענים שטיפול תרופתי בדיכאון הוא כרוני, ויש להמשיך בו כל החיים, אולם לגישה זו ישנם מתנגדים רבים, ובמרבית המקרים אפשר, לאורך זמן, להפסיק להשתמש בתרופה, בתנאי שמשלבים איתה טיפול פסיכולוגי מתאים וארוך טווח.
הרב ראובן זכאים - דרכי מניעה וטיפול בדיכאון