הפתרון למטחי הרקטות – טמון בדברי רבי אליעזר לפני 2000 שנה

בשבוע שעבר קראנו את הפסוק המבשר מראש את מעמדו של ישמעאל בהיסטוריה 'וְה֤וּא יִהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ'. האקטואליות של התחזית הזו היא עתיקת יומין, לא רק בכל שנות שובנו לארץ ועוד טרם הקמת המדינה. עוד בארצות האיסלאם סבלו ממנה בתקופות ארוכות וכפי שכתב הרמב"ם ב'איגרת תימן': "ואתם, אחינו, ידוע לכם שהקדוש ברוך הוא הפילנו במהמורות עונותינו בתוך אומה זו, שהיא אומת ישמעאל, שרעתם חזקה עלינו, והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו כמו שגזר עלינו יתברך: 'ואויבינו פלילים', ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם...".

גם בימים אלו אנו נתונים תחת הסיוט הזה. אין פתרון קסם לא ל'קאסם' ולא לאחיו הגדולים ממנו. (ומי שאמר בעבר שתוך 24 שעות הוא יחסל את ראש הנחש, נמצא כיום על סף חיבור עם תומכיו הישראלים...).  מה בכל זאת יש לנו להציע?

הבה נתבונן בהיבט נוסף בשמו המאד מיוחד של אבי האומה הערבית, ואת הסיבה לקריאתו בשם זה. בפרשת הקודמת נאמר: "וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע ה' אֶל־עָנְיֵֽךְ" (ט"ז א'). שם זה מקבל משנה תוקף כאשר פוגשים בפרשתנו – פרשת וירא את האם והבן הנמצאים במצוקה, הנער קודח מחום במדבר והמים כלו כאמור בפרק כא ט"ו – י"ז: בראשית פרק כא: "וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן־הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת־הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם: וַתֵּלֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ: וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים אֶת־ק֣וֹל הַנַּעַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם". יפה לו אם כן השם 'ישמע א-ל' כי שמע א-ל את קול תפילתו.

אולם חכמינו מגלים כי יש משמעות נוספת לשם זה בהקשר של שמיעת הא-ל, וכך נאמר במדרש פרקי דרבי אליעזר פרק לא: "למה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקדוש ברוך הוא באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל'. הוה אומר: בהקשר היהודי ישנה לשם זה משמעות נוספת, (וכפי שכתבו פרשנים זו היתה כוונתו של אברהם, כאשר קרא לו את השם ישמעאל) ובכן, במדרש שנכתב לפני כאלפיים שנה צופה התנא רבי אליעזר ברוח קודשו את המאורעות העתידים להיות 'באחרית הימים', ומייחס את השמיעה - דווקא לשמיעת תפילת ואנקת עם ישראל הנאנק מהצרות שהוא סובל מהישמעאלים.

פתרון קסם לקאסם

כאמור, מבחינה מדינה וצבאית אין פתרון קסם, אולם יתכן שיש מוצא, יש פתרון אבל אנו לא מנצלים אותו ולא מממשים אותו. את הפתרון הזה לא מציעים מומחים שהמקלדת אומנותם, וגם לא פוליטיקאים ואנשי צבא. הוא מוצע על ידי מי שיכול היה לצפות את המאורעות עוד לפני הולדת האיסלאם ומייסדו. כאמור לעיל מדברי רבי אליעזר הגדול במדרש: "עתיד לשמוע הקדוש ברוך הוא באנקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים לפיכך נקרא שמו ישמעאל".

האם אנו לא מתפללים? ובכן בואו נהיה כנים עם עצמנו, גם הציבור שמתפלל (ואנו מקווים שגם המעגל הזה יתרחב עקב המצוקה או בלעדיה...) - אינו 'נאנק' ואינו פונה אל ה' בהרגשה כנה ועמוקה שרק הוא יכול לעזור. אנו סומכים על עצמנו, על צה"ל וכוחות הביטחון (שבוודאי עושים עבודה מאומצת גלויה וחשאית ראויה להערכה), אנו סומכים על 'לי זה לא יקרה', ואולי יש גם כמה נאיביים הנשענים על משאלת ליבם 'שאם רק תוחלף הממשלה תיפתרנה הבעיות'... לעומת זאת, הגר התועה במדבר לבדה, ולאחר מכן ישמעאל המעולף בצימאון מול אמו חסרת הישע - הרגישו את עצמם אומללים וחסרי כל מוצא, אבל הם לא ציפו לעזרה מאף אחד רק מהא-ל אותו הכירו בביתו של אברהם - ואליו פנו מעומק ליבם. כמדומה שעל תפילה ונאקה כזו דיבר המדרש.

'מנהג אשכנז' לומר סליחות בימים 'שני חמישי ושני' שאחרי החגים. בשבוע החולף סיימנו ביום שני את הסידרה הנוכחית. הבסיס למנהג קדמון זה הוא, שמא באווירת השמחה ואירועי החגים לא נשמרו גדרי הצניעות כראוי (ואוי לנו שאירועים בעייתיים וחמורים שבעתיים קיימים בכל השנה...). באחד מפיוטי הסליחות שקראנו השבוע נאמר: 'אֱזוֹן תַּחַן וְהַסְכֵּת עֲתִירָה/ אַף הָפֵר וְשַׁכֵּךְ עֶבְרָה/ בָּאֵי לְחַלּוֹתְךָ בְּנֶפֶשׁ מָרָה/ בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל יִמְצְאוּ עָזְרֳה.../ הוה אומר: התפילה תישמע והעזרה משמים תימצא, כאשר יבואו להתפלל ולחלות פני ה' מתוך נפש מרה. וכך בהמשך (וסליחה ממי שיתקשה בעברית הפיוטית) 'גַּעֲיַת נָאֱנָחִים עֱנוּתָם חֲזֵה / גְּחִינַת קוֹמָתָם נָא אַל תִּבְזֶה / דְּרוֹשׁ עָלְבּוֹנָם מִצַּר וּבוֹזָה / דְּרוֹךְ פּוּרָה וְנִצְחָם יַזֶּה.../ שוב מתבסס המשורר הקדמון על העיקרון כי צעקה ואנחה מלב נשבר מביאה את שמיעת התפילה ואת התוצאה המתבקשת 'דרוש עלבונם מצר ובוזה' – גם אם אין לנו זכויות, השם שומע אל הנאנחים ונאנקים ומציל את הנרדף מיד הרודף.

כשנרגיש שאנו תלויים בישועת ה' ונתחיל להתפלל ברצינות - נזכה שישמע א-ל שוועתנו, ויקויים האמור בסליחות של יום חמישי 'יִוָּשְׁעוּ לְעֵין כֹּל וְאַל יִמְשְׁלוּ בָם רְשָׁעִים/ כַּלֵּה שֵֹעִיר וְחוֹתְנוֹ (=הם הנצרות והאיסלאם - עשו וישמעאל, ישמעאל היה חותנו של עשו – שעיר) - וְיַעֲלוּ לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים.../ אמן כן יהי רצון במהרה בימינו.