במחשבה תחילה לפרשת וירא: בדיחות יכולות להרוג?! תלוי איך מספרים אותן

"דוקטור, אני צריך משקפיים".

"בהחלט, גם אני חושב ככה. הגעת לבנק"...

* * *

ההמון המוסת הסתער על הבית. עוד רגע יפרצו את הדלת ויכו את יושביו עד מוות.

שתי דמויות נראו מבעד לחלון הבית, עשו מה שעשו ולפתע כל ההמון המוסת הפך לעדר נבוך ומבולבל. אינו יודע בין ימינו לשמאלו.

בני הבית ניצלו.

הדמויות בבית מתבררות כמלאכים. הם פונים ללוט לברר: "מי לך פה חתן?".

כשלוט פונה לחתניו הנמצאים בעיר ומציע להם לעזוב יחד עם המלאכים, יען כי סדום תכף נהפכת, "ויהי כמצחק בעיני חתניו". הם פשוט מתפוצצים לו מצחוק בפנים. "איזה שטויות! סדום? נהפכת?!".

ריבונו של עולם - תוהה הגאון רבי זלמן סורוצקין, בספרו "אוזניים לתורה" - רק לפני רגעים ספורים ראיתם שהצילו את הבית ואת יושביו בנס. "את האנשים אשר פתח הבית היכו בסנוורים". אתם לא נותנים עשרה אחוז סיכוי שהמלאכים האלה יודעים מה שהם מדברים?!

ליצן יהודי היה בטורקיה שהיה מנבל את פיו בדברי שחוק והוללות ובדברים אסורים.

יום אחד הזמין אותו אחד מעשירי הקהילה ל"שבע ברכות" שערך לבנו. הליצן התחיל להצחיק את הקהל, שגעה מצחוק למשמע חידודיו. תוך כדי הדברים תפס הליצן חתיכת דג מטוגן, והכניסה לפיו תוך העוויית פניו בצורה מצחיקה. הפרצוף נמשך ונמשך, וצחוקו של הקהל, שהתגבר מרגע לרגע, הפך בשלב מסוים לבהלה רבתי: זה לא היה פרצוף מצחיק. הליצן נחנק מעצם שנתקעה בגרונו.

העשיר תפס את הליצן מהר ורץ לקומה העליונה בבניין - שם גר רופא. העשיר העמיד את הליצן החנוק ליד הדלת, צלצל בפעמון וברח. פחד שיאשימו אותו בחנק. הרופא, שפתח את הדלת ולא ראה את הליצן בחושך, יצא במהירות ונתקל בליצן. שניהם התגלגלו במורד המדרגות תוך חיבוט עצמות קשה ומייסר.

כשהתאושש הרופא בתחתית המדרגות, מצא לידו אדם מת. בשל הפחד שמא יאמרו שהוא זה שהרג אותו, נטל הרופא את הגופה והעמידה בקרן זווית חשוכה. מול קרן הרחוב הייתה חנות של חייט אחד שהוא ועוזרו עבדו באותו לילה עד מאוחר.

שוליית החייט יצא למתוח את עצמותיו בסיבוב קצר, לפתע קלטו עיניו את הליצן המת נשען על הקיר, בחשכה סבור היה שמדובר בגנב. חזר לחנות ונטל את מגהץ הפחמים הכבד. "גנב", לחש בקול מזרה אימים לדמות, "הסתלק מפה או שאני 'מגהץ' אותך ברגע זה".

הליצן, כמובן, לא זז.

מרוב פחד מהעתיד לקרות, הטיח העוזר את המגהץ הרותח בפניו של הליצן. הליצן נפל שוב ארצה. החייט, שיצא לראות מה קורה עם השוליה שיצא "רק לדקה" - עמד מזועזע. "הרגת אדם!", לחש כמוכה שוב ושוב. לבסוף התעשת, הן עלולים להאשים גם אותו ברצח. תפסו שניהם את הליצן וגררוהו לפינת רחוקה.

מספר דקות לאחר שהסתלקו החייט ועוזרו עבר במקום שיכור עליז, בידו בקבוק ריק והוא מזמר לו בזיופים.

טראחחח!!!

רגלו של הליצן שיטחה את השיכור מלוא קומתו ארצה.

הוא קם נזעם. בדיוק בקטע היפה של השיר?! "היי, אתה", קרא לעבר הדמות השרועה על הרצפה, אך לא היה מענה. "אני ארסק את גולגולתך", איים השיכור ברצינות. והליצן לא זז.

הבקבוק נשבר על ראש הליצן המת.

לרוע המזל, בדיוק עבר שוטר במקום, ותפס את השיכור בשעת מעשה. למחרת נתלו מודעות בעיר על הוצאת השיכור להורג בגלל שהרג אדם. העשיר והרופא, החייט ושולייתו הגיעו לשר העיר ללא תיאום מוקדם. כל אחד טען שהוא, ולא אחר, הרג את הליצן, והשיכור חף מפשע.

כאשר צירף המושל את חלקי הפאזל, נענה: "הוא נענש משמים על ליצנותו בארבע מיתות בית דין - חנק מעצם הדג, סקילה במדרגות, שרפה במגהץ והרג על ידי הבקבוק. כולכם משוחררים לשלום".

* * *

ניתן לחתום בתירוצו של הגר"ז סורוצקין בלי צורך בהסברים נוספים: המלבי"ם מפרש (י"ט, ט') שה"סנוורים" בהם הוכו אנשי סדום, לא היו עיוורון זמני, אלא ראייה מעוותת של המציאות. במקום לראות את הדלת בצד צפון, הם ראו אותה בצד דרום.

לפי דברי המלבי"ם מבאר ה"אוזניים לתורה", חתניו של לוט הורגלו במידת הליצנות. גם עצם תקועה בגרון הייתה סיבה לצחוק במקום לאותת על סכנת חיים, עד שגם כאשר ראו שינוי סדרי בראשית, הם עשו מזה בדיחה.

בדיחה שהייתה לגמרי על חשבונם...