כמה נשמות אפשר לקנות בסופר-מרקט ברעננה? הסיפור שאסור להחמיץ

הרב יצחק פרץ, רבה של רעננה, גולל בפני הרב יוסף וליס, מנ"ל 'ערכים', את סיפורה הכאוב של אישה מתושבות העיר. האישה, שאינה שומרת מצוות, פנתה לרב פרץ וסיפרה על בנה, נער בשם שגיא, שלומד היסטוריה. כדי להשלים את ידיעותיו ממקור ראשון, טס הנער לספרד. כל כך קשוב וסקרן היה, עד שנסחף והחליט להמיר את דתו. הסיכום היה שלאחר המרת הדת הוא יוכל להתקבל כפרח כהונה בכנסיה, ואף הכיר שם בחורה נוצריה, וחפץ להינשא לה.

שגיא שב הביתה, לרעננה, עם הזהות החדשה והתוכניות לעתיד. הוריו, שציפו לפגוש בן משכיל, נדהמו לקבל בן לעם אחר. תחילה ניסו להתמודד לבדם עם הנושא, אך שגיא בז לניסיונותיהם. הם התחננו לפני שיתייעץ עם אנשים לפני שהוא מבצע צעד כה גורלי, אך הוא סירב בכל תוקף.

ימים שלמים של וויכוחים ודמעות עברו על ההורים והבן, וא החליטה האם לשוחח עם רב העיר, הרב פרץ. "תצילו את בני", התחננה בקול רווי דמעות. "תחזירו לי אותו ממלתעות הנצרות והכנסיה".

לבקשת הרב פרץ, התקשר הרב וליס בעצמו לאם. היא התחננה שיסייע לה, והוסיפה שהזמן פועל לרעה. הבן קבע נסיעת נופש לאילת ולאחריה מוכן כבר הכרטיס לנסיעה חד צדדית לרומא. הרב וליס תהה כיצד יצליח ליצור מפגש עם הבחור, שכבר פיתח 'אנטי' בכל מה שקשור לשכנועים.

"תשלחי את שגיא ביום שלישי לסופר-מרקט", ביקש הרב וליס מהאם. "לפני שהוא יוצא. תתארי לי את מראהו ולבושו, אני מקווה לזהותו וליזום עמו שיחה. אני מקווה שהדבר יצלח בידי, ואולי גם אזכה ואמצא מסילות לליבו".

כך היה. יום שלישי הגיע. שגיא נענה לבקשת אימו ויצא לסופר, ובמקביל הרב וליס מתעדכן בפרטי הזיהוי של הנער. הרב וליס הגיע לסופר, וזיהה מיד את שגיא, בחור עדין מראה. 'כיצד אני יוצר עמו שיחה?', תהה. 'ודאי המראה החרדי לא מוסיף סימפטיה אצל מי שעבורו היהדות היא מושא לשנאה וביזוי'. מוחו של הרב וליס תר אחר הזדמנות ליצירת שיחה, לא משהו שנראה היה קל.

כשסיים את הקניה התייצב שגיא בתור לקופה, תור ארוך למדי. הרב וליס, שחש כי שעון החול אוזל, ניגש לשגיא עם עגלתו החצי ריקה. הוא נעמד בתור מאחורי הבחור, ואז פנה אליו בבקשה מוכרת ולא פחות מעצבנת: "האם תוכל לשמור לי על העגלה, אני רק הולך להביא עוד כמה מוצרים".

הבחור נענה בחיוב, וחששו של הרב וליס פחת מעט. לאחר סיבוב קטן שב הרב וליס לעגלתו והניח בה את המוצרים. הוא הודה לבחור, ואז השחיל הרב וליס שאלה ערכית כמתייעץ. "אולי אין זה ראוי להציב את העגלה בתור וללכת להשלים את הקניה…" – שאל, והפנה את חרטום העגלה כמבקש לחזור ולהתייצב בתחילת התור.

השתכנעתי שמכרתי את דתי בלא שידעתי את מהותה

הבחור הביע את דעתו האדיבה בקצרה. "כולם עושים כך", אמר. הרב וליס השיב: "כן, אבל כיהודי אסור לי לחשוב במונחים של 'כולם'. יש לנו שולחן ערוך ומוסר תורתי".

כאשר סיים הרב וליס לשלם עבור הקניה, הוא מיהר לעבר החניה. שם זיהה את שגיא מסיים להעמיס את תכולת הקניה לתא המכונית. והנה כמה שמשמים פותחין לו! המכונית של הרב וליס חנתה כמעט בצמידות למכוניתו של שגיא...

הרב וליס בירך את שגיא לשלום, ותוך כדי התפתחה לה שיחת המשך, שנסובה על האמירה של הרב וליס אודות החובה של היהודי למוסריות תורתית גם מול נורמות חברתיות.

הרב וליס הסביר פנים כדרכו, אך התנצל על שהוא ממהר לסידורים חשובים. "אני רואה שאתה בחור משכיל, סקרן וחושב. תראה, יש לי מחר סמינריון בירושלים, מה דעתך להשתתף שם? ימצא חן בעיניך – טוב; לא ימצא חן – תעזוב".

רגע של מחשבה. "תראה, האמת שזה ממש לא משהו שהייתי מתכנן לעשות, אבל לא אכפת לי". השניים החליפו מספרי טלפון ונדברו להיפגש למחרת.

למחרת החל הסמינריון. שגיא ישב והקשיב. אף אחד מהמשתתפים לא ידע איזו מערבולת מתחוללת בליבו. איזה לוע של געש רוחשת נפשו של הבחור. הרב וליס וחברי הצוות המרצים באו בסוד הדברים, הכינו עצמם למשימה וטווחו דברים לעבר המטרה. הוא ישב והקשיב, נשאר להרצאה נוספת, ומשזו הסתיימה נשאר גם לבאה.

בסיום ההרצאה האחרונה החל פאנל שאלות בו עולים משתתפים ומעלים שאלות שהתעוררו אצלם במהלך ההרצאות. השעה כבר שעת ליל מאוחרת, שגיא ביקש את רשות הדיבור. הרב וליס עוקב בדריכות שיא. האם נראה כאן נס מתרחש, או שמא הויכוח הינו סוג של מכבסת מצפון והלב עיקש בדרכו.

שגיא עלה על הבמה, רכן לפני המיקרופון ופתח את פיו. הנוכחים המשתתפים נדהמו: הנה לפניהם עומד בחור יהודי רגע לפני המרת דתו, הוא נמצא רגל וחצי מעבר למתרס. בסוף הסיפור, שחרר שגיא את המשפט המיוחל: "היום הזה הוא המכריע של חיי. השתכנעתי שמכרתי את דתי בלא שידעתי את מהותה. מכרתי ירושה שהיתה לי בלא שידעתי מאום מערכה. החלטתי ליטוש את כל התכניות. אני נשאר יהודי".

"אני רוצה עכשיו לדבר עם אותה בחורה נוצריה שתכננתי להינשא לה", המשיך שגיא בדבריו. "אם אשהה את הודעת הניתוק אני חושש שלא אוכל לעשות זאת". השיחה הטראנס אטלנטית התקיימה לעיני הקהל. היא אמנם בוצעה בספרדית, אך על אף השפה השונה ניתן היה לשמוע אצל שגיא את הרעד בקולו, ההתרגשות בנימת הדיבור, ואת התגובה מעבר לקו. הוא עשה זאת קצר וקולע, השיחה נותקה.

הרב וליס בוכה עכשיו. בדמיונו הוא רואה ציפור כלואה מגביהה עוף ונסה על נפשה חזרה אל הקן, שם ניצבת ממתינה אמא יהודיה, שגם ברגעים האחרונים לא התייאשה. עוד הוסיף הרב וליס וראה במו עיניו דורות של יהודים מוחים דמעה על זרעם ששב לצור מחצבתו.

"שגיא!", הצטמרר הרב וליס. "לא הייתי מזהה! מה אתה עושה כאן?"

הציבור לא היה אדיש. הם הרגישו עדים למחזה אדיר, של חזרה מרצון לעם ישראל. אך שגיא ממשיך: "מכאן אני עוזב את המקום רק למקום אחד, לישיבה. לכל מקום אחר שאלך הנני עלול למצוא עצמי חוזר בי לתכנית הישנה".

איך ניתן באופן מיידי בשעת ליל לדאוג לישיבה? במצב כזה, בו שערי שמים פתוחים לקבל נשמה המתדפקת על צור מחצבתה, כל השערים פתוחים. כמה שיחות טלפון מיידיות, והנה המשאלה קוימה.

אך שגיא עדיין לא יורד מהבמה. הוא מבקש שיביאו לו את הבגדים מהבית, שכן מי יודע, אולי גם שם לא יקבלו את הבחירה החדשה. המשאלה הובטחה והרב וליס יצא לדרך לרעננה להעמיס את בגדיו ולפרוק את הידיעה אצל ההורים.

תא המכונית של הרב וליס התמלא עם תכולת הבגדים, ואין סוף דמעות של אבא ואמא שבנם הבוגר נולד עבורם מחדש. שגיא נסע היישר לישיבה והוא נקלט בה. מדי פעם התעניין הרב וליס וקיבל ד"שים משמחים ממצב קליטתו של שגיא.

חלפו שנים, הסיפור תויק במדפי הזכרון של הרב וליס העמוסים לעייפה, אם כי בלט במיוחדותו יוצאת הדופן. מיד פעם היה הרב וליס חולק את הסיפור עם אנשי שיח שהתפעמו משמיעתו.

שנים עברו. הרב וליס נסע לחנוך סניף של 'ערכים' במקסיקו. בסיומו של הערב, כאשר הרב וליס כבר היה על מפתן הדלת מישהו טפח על שכמו. הוא הסתובב. אברך. הוא מביט בו, והלה מחייך. הרב וליס מנסה להיזכר האם הוא מכיר את האיש. לא.

"הרב לא מכיר אותי?", תוהה האיש הזר. "שגיא, יום שלישי בסופר ברעננה"...

"שגיא!", הצטמרר הרב וליס. "לא הייתי מזהה! מה אתה עושה כאן?". שגיא השיב כי נענה למודעה המזמינה אברכים דוברי ספרדית לפעילות של ערכים, הציע עצמו ונענה, כאילו ביקש לתקן את אותו רכש של השפה הדרום אמריקאית ולנתבה לצד הטוב.

"רגע, שכחתי לשאול, התחתנת?" רק אז הבחין הרב וליס בשני ילדי תלמוד תורה טהורים שעומדים לצידו של שגיא. הרב וליס נישק את הילדים, הם הרגישו בלחייו הרטובות מדמעות של התרגשות.

כמה נשמות אפשר לקנות בסופר-מרקט ברעננה...?

"הרב, זאת אשתי והיא גויה הולנדית. מה ההבדל בינינו? דבר חופשי, היא לא מבינה עברית":

מתוך 'מוסף שבת קודש', של 'יתד נאמן'.