"ויתרתי על הדבר שהכי רציתי, אבל הבנתי שאני חוטא ומחטיא"

בדרך לפגישה עם היוצר אמיר והבה, צחוק הגורל, אני שומע מאחד מבכירי תעשיית המוזיקה בישראל שהמופע השנתי של עמותת 'עזרה למרפא', שבראשה עומד כידוע הרב פירר, ניצב בפני סכנת ביטול. מתברר כי סערה בכוס תה התחוללה מכיוון שכל הזמרים שהוזמנו לשיר במופע הנ"ל הם גברים, וטענות להדרת נשים ומיזוגניה נשמעו מכל עבר. עשרים שנה אחורה, והבה ואחיו, בעלי תשובה טריים, ממשיכים ללכת גם אחרי התשובה עם אהבת חייהם - המוזיקה, אך הפעם בקדושה, עד שיום אחד מגיע טלפון מפתיע מאחד, אביב גפן.

"לא הסכמנו להופיע מעורב"

"הייתה לי להקת רוק מתקדם בתל אביב", מספר והבה, 47, נשוי ואב ל-11 ילדים המתגורר בירושלים, אשר כיום עובד בחברת ליסינג ובנוסף ממשיך ליצור באופן עצמאי, "אבל בזכות התשובה הלהקה התפרקה, ולכן חזרתי לאשקלון, עיר הולדתי. שכרתי בעיר דירה עם אחי, והתחלנו לעבוד על 'אורות וכלים', האלבום הראשון שלנו בתוך התשובה.

"האלבום יצא, ובהשגחה פרטית הגיע לאביב גפן, שמאוד התלהב ממנו. אביב צלצל, אמר שאהב את מה ששמע, ושישמח להיפגש כדי לבחון שיתופי פעולה. אביב רצה להפיק את האלבום מחדש, בחברת הליקון, בתקציב גבוה יותר ממה שהיה לנו, ורצינו לשמוע מה יש לו להציע".

בוודאי סקרן אתכם למה אביב נדלק דווקא על האלבום שלכם.

"כן, דיברנו על זה, והוא אמר שהוא אוהב מוזיקה עוצמתית, וששלנו הייתה כזו בעיניו. חוץ מזה, הגניב אותו שאנחנו דתיים חרדים שעושים מוזיקה. מסתובבים עם פאות, זקן, ועושים רוק. נפגשנו אצלו בבית, בצהלה, אחר כך גם באולפנים, והכל הלך למקום מאוד רציני. אביב לא נגע בטקסטים ובלחנים, רק בעיבודים ובהפקה המוזיקלית. הדברים המשיכו להתקדם, הגענו ל 'הליקון' כדי לחתום על החוזה, ותוך כדי הדיבורים והמשא ומתן, ביקש אביב שנחמם אותו באחת ההופעות הקרובות שלו.

"חשבנו על זה, ואמרנו לו שיש לנו בעיה להופיע בפני קהל מעורב. שאנחנו לא יכולים לעשות את זה. התשובה לא מצאה חן בעיניו, והוא אמר שכדי להמשיך יחד אנחנו חייבים לעשות את זה. הוא בנה עלינו, על ההצלחה שלנו, והבין שאם אנחנו לא מופיעים מעורב – זה חוסם לנו המון המון דברים. היינו אז יחסית בתחילת התשובה, ואחרי מחשבה נוספת אמרתי לו שנופיע מעורב, בתנאי שלפני ההופעה נבקש מהקהל שלא לרקוד.

"אביב לא הסכים להצעה שלנו, והופעת החימום שלנו בוטלה. מהנקודה הזו התחילה ההתדרדרות בשיתוף הפעולה בינינו, כי אביב הבין שלא נופיע מול קהל מעורב. זמן קצר לאחר מכן הקשר כבר לגמרי נותק. אנחנו המשכנו לעשות אלבומים, אלבומים למגירה, כי ידענו שאנחנו הולכים לשלם מחיר על ההחלטה שלנו מבחינת ההצלחה. הבנו שלהצלחה יש מחיר - מחיר של הופעות מעורבות, של פרסום, של הגעה למקומות לא הכי כשרים, לכן החלטנו שאנחנו מתמקדים בלימוד התורה שלנו, בחזרה בתשובה שלנו, ונפרדנו מהשאיפה הענקית לפרוץ עם השירים שלנו ולהתפרסם".

ניו אייג' בשינקין

לדבריו של והבה, החיבור למוזיקה החל אצלו בגיל צעיר במיוחד, ואף ליווה אותו בכל תחנות חייו. "נולדתי באשקלון למשפחה מסורתית", הוא מספר, "בעיקר עושים קידוש בשבת, חוגגים את החגים, ולא הרבה יותר מזה. מגיל מאוד צעיר אהבתי להיות לבד, וכל העולם שלי סבב סביב המוזיקה. מהר מאוד הבנתי שהמוזיקה היא הדבר העיקרי בחיים שלי. למשל, בגיל 15 נסעתי לא פעם לכל מיני חורים רק כדי לקנות תקליטים נדירים. במקביל, למדתי לנגן, לבד, ובזכות מדור מוזיקלי שהתפרסם בעיתון הרחבתי את ידיעותיי בתחום.

"בנוסף לכך, כל הזמן הייתי שומע מוזיקה. תמיד היא הייתה ברקע. גם כשהלכתי לישון - הייתי מפעיל תקליט ונרדם איתו כדי לשמוע מוזיקה גם לפני השינה ובשינה עצמה. מעבר לכך, כל הקשרים החברתיים שהיו לי – היו סביב המוזיקה. הייתי כותב ומלחין שירים וככה מתערבב בלהקות. לא עניינו אותי ספרים, סרטים, כלום. רק מוזיקה.

"הסגנון המוזיקלי שאליו הכי התחברתי היה רוק, ובמיוחד רוק אלטרנטיבי. אחרי התיכון התגייסתי ל-8200, ושירתתי במחלקות מסווגות בתחום ההאזנות כי היה לי רקע בערבית מהבית. ההורים שלי עלו ממצרים, ובזכות כך אני יודע ערבית. אחרי השחרור שכרתי דירה עם חברים בתל אביב, הקמתי להקה עם כמה נגנים, וקיימנו הופעות קטנות. ניגנו בעיקר רוק מתקדם, יצירות של 7-8 דקות, ומאוד רצינו להתפרסם. עד אז, בשום שלב בחיים שלי לא עניין אותי הקטע של החיפוש הרוחני. אבל דווקא אז פתאום זה פרץ. במקביל להשקעה הרבה בלהקה, נשאבתי גם לחיפוש הרוחני".

מה הדבר שהצית בך את החשק לצאת למסע החיפושים?

"בתקופה ההיא של אחרי השחרור התחלתי לקלוט שיש דברים שלמרות שאנחנו לא רואים אותם הם קיימים ומשפיעים. הבנתי שיש דברים מעבר. בשנים ההן היה דיבור חזק מאוד על ה 'עידן חדש', 'ניו אייג'', וזה תפס גם אותי. היו כמה חנויות בתל אביב שמכרו ספרים על התת מודע, על זה שאין מקריות בעולם, וזה מאוד דיבר אלי. אמנם בהתחלה למדתי תורות של המזרח, ועדיין לא נחשפתי לתורה שלנו, אבל התחלתי להכיר בכך שיש עולמות רוחניים, מה שהיה זר לי עד אותה תקופה.

"המשכתי להתקדם עם זה, ואז בחסדי ה' הגיע אלי הספר 'שערי אורה' של הרב יוסף גי'קטיליה. הספר מדבר על הספירות, על שמות הקודש, ועוד, וזה תפס אותי במיוחד. תכל'ס, זה מה שסוף-סוף חיבר אותי לעולם הרוחני של היהדות, אחרי מה שלמדתי במקומות אחרים. בשלב ההוא עדיין לא התעסקתי בהלכה, אלא רק בקבלה. בזכות הספר הזה התחלתי להבין טוב יותר את נושא הסוד של אותיות לשון הקודש, שלפי דברי הקבלה – בעזרתן ברא ה' את העולם.

"אחרי שהבנתי את זה, נפתח לי פתח מאוד משמעותי לתשובה. הגעתי לרמה כזו של ידיעה ברורה לגבי צדקת התורה, עד כדי כך שזרקתי את כל תורות המזרח, החלטתי לחזור בתשובה כמו שצריך, ללמוד שולחן ערוך ולשמור על ההלכה. קלטתי שאם האותיות האלה שבהן כתובה התורה הן מה שבעזרתו נברא בעולם – אז הכל אמת. הבנתי שעליי ללכת בדרך האמת. הייתי אז בן 24, גרתי בתל אביב והשקעתי המון בלהקה, ופתאום התחלתי להביא לחבר'ה שירים לא רגילים, עם דיבורים שהם לא הכירו והבינו. פתאום גם באתי להם עם זקן. תוך זמן קצר הלהקה התפרקה, וכל אחד מאיתנו הלך לדרכו".

צילום: אסנת קרסננסקי

אתגר מחסום הכיפה

אחד הדברים שבעלי תשובה נוהגים לדבר עליהם, בחרטה או בהודיה על הבינה שהייתה או לא הייתה להם בתחילת התשובה, הוא קצב התקדמותם בשמירת המצוות. בעניין זה מספר והבה בסיפוק רב על הדרך השקולה וההדרגתית שעבר. "אני זוכר את הפחד, את החששות מזה שאתה פתאום קולט שאתה הולך לשנות את כל החיים שלך. שכמעט כל מה שהכרת – עומד להיות אחרת. בימים ההם היה לי ברור שאני לא יכול לעשות את השינוי הזה מאפס למאה בכמה שניות. לצערי רואים היום לא מעט את הבעיות שנוצרות כשבעלי תשובה 'עפים' על עצמם או על ה' מהר מדי".

איך ידעת לאזן את זה? ומה עשית בפועל?

"האמת היא שמצאתי את האיזון בעיקר על ידי הקשבה עצמית. התבוננות פנימה אל מה שקורה בתוכי. רק כשהרגשתי מוכן באמת עליתי לקומה הבאה. זה לא אומר שלא פחדתי לפני שעליתי, אבל הרגשתי מוכן. אלו דברים שקצת קשה להסביר במילים. אגב, השלב של הכיפה היה אחד הקשים. ברגע שאתה חובש כיפה אתה לא יכול לשחק עם זה יותר. לפני זה אתה אומר לאנשים שאתה מתעניין בהלכה, בודק, קורא, אבל לשים כיפה זה כבר עניין אחר לגמרי. הכיפה מעידה עליך: 'אני דתי. אני בפנים'. לכן זו החלטה מאוד קשה. בנוסף, אתה גם חושב איך אנשים יגיבו. באמת בסוף זה מאוד הפתיע את האנשים הקרובים אלי, ולא היה להם קל עם זה. אחד הדברים שהקלו עלי בעניין היה שאחי הצעיר ואני חזרנו בתשובה יחד. תכל'ס, אחרי שהתגברתי על מחסום הכיפה הכל כבר היה יותר קל".

אני מניח שאחד הקשיים היה הוויתור המודע על היצירה המוזיקלית.

"בהחלט. הבנתי שבעקבות הבחירה שלי בדרך האמת אצטרך לשלם מחירים, בעיקר בעניין של המוזיקה. האמת היא שאף פעם לא עזבתי אותה, אחי ואני המשכנו לכתוב ולהקליט שירים, אבל הכל היה למגירה, ואנחנו עושים את זה כבר עשרים שנה. אכן ויתרתי על הדבר שהכי רציתי, אבל כשאתה מבין שאתה חוטא ומחטיא הבחירה היא קלה. לא מעט פעמים עולות בי מחשבות לגבי זה שאולי בכל זאת היה אפשר לעשות את זה בדרך זו או אחרת, אבל אני לא מתחרט על כלום כי הכל לטובה מה' יתברך.

"מבחינתי הופעה מול קהל מעורב, שבמקרה הטוב יושב ובמקרה הפחות טוב רוקד, זה קו אדום שאני לא מוכן לחצות. להבנתי ולהרגשתי הדבר הזה מאוד חמור. לכן לדעתי זה צורם שאמנים מסוימים מופיעים אל מול קהל מעורב. אלו אמנים שמצליחים לחבר תכנים יהודיים עם הפקה סופר איכותית ומתקדמת, אבל הנקודה של ההופעה המעורבת מורידה מההישג הגדול שלהם. חבל לי שאמנים דתיים רציניים מופיעים מעורב, כי אם הם היו משקיעים ומתעקשים על זה - הם היו מצליחים. הקהל שלהם היה מגיע בכל מקרה. יש להם כוח והם לא משתמשים בו".

מעבר לעניין ההלכתי, יש כיום גם בעיה חוקית וציבורית לקיים הופעות נפרדות.

"זה כבר לגמרי הזוי בעיני. למה אנשים מתנגדים להופעות נפרדות? לכאורה בגלל הדרת נשים. אבל אנשים לא קולטים שגם בהופעות מעורבות יש הדרה – מדירים את מי שלא מגיע להופעות מעורבות. צריך לדבר על העניין הזה, ולדעתי אמנים דתיים, ובפרט אמנים בעלי תשובה, היו צריכים להתעקש על הנקודה הזאת. אני לא חושב שיש פוסק, מישהו מגדולי הדור, שמתיר להופיע מעורב. מי ערב לנו שהקהל לא יקום וירקוד ויתערבב?"

כיצד באופן אישי אתה חושב לפעול בנושא?

"כמו שאמרתי, אחי ואני מקליטים כבר עשרים שנה למגירה, אבל עכשיו יוצאים לאור. עכשיו המגירה נפתחת. הקמנו אתר, ושם אפשר למצוא המון חומרים שלנו. כל החיים חלמתי על זה שהמוזיקה שלי תפרוץ, ואני מקווה שעכשיו זה יקרה. אני רוצה שהשירים שלנו יתפרסמו, יגעו באנשים, ואנחנו גם עובדים עכשיו על אלבום חדש. אני מקווה שנצליח לעשות את זה בצורה הכי מקצועית שיש, עם הפקה מאוד איכותית, וכמובן תכנים יהודיים. אנחנו מאוד רוצים לפרוץ ולהצליח, אבל רק בדרך כשרה. שהאמנות שלנו תהיה לפי ההלכה. אנחנו שואפים לגעת באנשים, לחזק אותם, וכמובן להופיע, אבל רק בהפרדה - לכבוד ה' יתברך".