"על אבא לא שואלים שאלות"

על הפסוק הפותח את פרשתנו "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (כ"ג, א'), כותב רש"י: "כולן שווין לטובה".

האמנם?! וכי כל חייה של שרה טובים היו? הרי רוב שנותיה חיה בעקרות מתמשכת, ומה עם הסבל שעברה עם הגר שפחתה המתנשאת והתנהגות ישמעאל בנה? ואיך שכחנו את חטיפתה בידי פרעה ואבימלך? אפילו מותה היה טראגי... אדרבא, שנותיה היו מסכת סבל וייסורין, וכיצד זה מסתדר עם דברי רש"י שכל שנותיה שווים היו לטובה?

מיישב הרב עמוס בוכריץ זצ"ל (הו"ד בספר תולדותיו "איש המעש") שכל חייה של שרה אמנו היו באמונה מתמדת שכל צרה שבאה עליה, הרי היא בסופו של דבר לטובה, כי כל מה שה' עושה, לטובה הוא עושה. אם הקב"ה גזר עליה למשל להיות עקרה, הרי שיש בכך מטרה טובה. וממילא כל ימי חייה עברו בהרגשה טובה והיו שווין לטובה, כולל ימי הצרות והייסורים.

*

יהודי הדבק באמונה שהקב"ה נמצא ומשגיח, באם תחסר לו האמונה שהכל לטובה, יצא שכר אמונתו בהפסדה. שכן אמנם כעת לא יצא קצפו על הסיבות, שהרי מאמין הוא שהכל בהשגחה מאתו יתברך, אלא שיהיה זה גרוע יותר, כי כעת כעסו יהיה מכוון כנגד סיבת הסיבות חלילה.

לפיכך, היה הגאון רבי משה לוי זצ"ל משנן לתלמידיו, כי הידיעה שהכל לטובה הכרחית, ועל האדם להתרגל לקבל כל דבר באהבה, ולהיות סמוך ובטוח שהכל לטובתו. מאבינו שבשמים שאוהב אותנו בלי סוף, לעולם לא יכול לצאת רע בשום אופן. אדם יכול לומר שהוא במצב קשה, אך בשום אופן לא במצב "רע". אמנם בעיניו נראה הדבר כרע, אך ללא ספק הדבר לטובתו ולטובת נשמתו.

מדוע אנו אומרים בברכת אבות "גומל חסדים טובים" - היה הגר"מ מקשה - הרי די היה לומר "גומל חסדים"? הוא שואל והוא משיב: אצל בשר ודם יכול להיות חסדים שבסוף יצא מהם דברים רעים, ואילו חסדיו של הקב"ה תמיד "טובים".

יסוד בסיסי וחשוב זה, הבין התנא הקדוש נחום איש גמזו, וזה ליוה אותו בכל חייו. ומכאן שמו "נחום איש גמזו" - מפני שעל כל דבר "רע" שארע לו, היה אומר: "גם זו לטובה".

ומדוע לא פשוט לאנשים להאמין שהכל לטובתם? כי לא תמיד מבין האדם איך יכול הדבר להיות לטובתו, כאשר אין גרוע מזה מנקודת מבטו. וזה מפאת שראייתו חלקית ומצומצמת, ואינו יכול להביט על התמונה הכוללת, שרק על ידה ניתן להבין כי הדבר נעשה לטובתו.

*

מסופר על יהודי שאיבד את כל משפחתו בשואה, אך הצליח לשרוד לבדו ולהקים מחדש משפחה גדולה! והנה באחת השנים באמצע ליל הסדר, כאשר שרו את הפיוט ״מה נשתנה״, ניגש אליו לפתע נכדו ושאלו: "סבא! ספר לי מאיפה היו לך כאלו כוחות נפש לעבור את כל הניסיונות ולהקים משפחה מחדש? איך לא נשברת?!".

השיבו הסבא: "דע לך! באמת לא היה לי קל בחיים. אולם פעם הוזמנתי לליל הסדר אצל הרבי הקדוש מבלז זצ״ל, וכאשר הגיע הרבי לשאלת 'מה נשתנה', הבחין כי בנו הקטן אינו שואל 'מה נשתנה', ולכן הזיז הרבי את הצלחות בשולחן ממקום למקום בכדי לעורר את בנו לשאול, אולם הוא לא שאל... הזיז הרבי את השולחן עצמו למקום אחר, אך גם כעת בנו לא שאל ולא התפלא! פינה את השולחן, וגם זה לא עזר! לבסוף פנה הרבי לבנו ושאלו: 'אתה רואה שאני עושה כל כך הרבה שינויים, ואינך שואל 'מה נשתנה'?'. השיבו בנו בתמימות טהורה ואמר: 'על אבא - לעולם לא שואלים שאלות!'".

פנה הסב לנכדו ואמר: "לאחר השואה, היו לי הרבה 'שאלות', אבל מאותו ליל הסדר מלווה אותי תשובתו האמיתית של הילד הזך, כי 'על אבא לא שואלים שאלות'... וכל מה שאבא עושה, הכל לטובה! מעשה זה סייע בידי לא לשאול על אבינו שבשמים, כי כל מעשיו הם רק לטובה. האמונה שלי בבורא עולם היא הכח הגדול שיש לי בחיים, ובזכות זה זכיתי להגיע עד הלום!".