גודל היקום בלתי נתפס, והתורה ידעה זאת!

לקריאת המאמר הקודם, לחצו כאן.

יש הטוענים שהאסטרונומיה גילתה לנו יקום כה אדיר, אשר משנה את כל תפיסתנו האנושית, וכי הקדמונים לא העלו על דעתם מציאות גדולה כל כך. ביחס לאומות העולם, טענה זו אכן נכונה; בימי קדם לא היו טלסקופים, והתרבויות הקדומות לא יכלו לספור בעין יותר מ-6000 כוכבים בשמי הלילה. אך תורתנו אינה תורה ככל התורות, אלא דברי אלוקים חיים, לכן ידיעתה ותפיסתה את המציאות הקדימו את כל האומות.

נתחיל בכך שהתורה מדגישה כי מספר הכוכבים עצום מכל מספר אנושי. ניתן להוכיח זאת מן העובדה שהתורה חוזרת ומשתמשת במספר הכוכבים בתור משל למספר בלתי נתפס בשכל אנוש: "ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם, ויאמר לו, כה יהיה זרעך" (בראשית טו, ה). משל זה לא יהיה מובן, אם כוונתו היתה ל-6000 הכוכבים הנצפים לכל עין של אסטרונום בבלי בעת העתיקה.

שלא במקרה, התורה משתמשת בדוגמה מקבילה של גרגירי חול, המונים מיליארדים, ולא רק כמה אלפים: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך, ככוכבי השמים, וכחול אשר על שפת הים" (בראשית כב, יז).

מספר הכוכבים מקביל למספר גרגירי החול, כי שניהם מבטאים סדר-גודל שאף אדם לא יכול לספור.

רש"י פירש על פי המדרש, שאברהם אבינו זכה לראות את מספר הכוכבים שמעל השמים: "ויוצא אתו החוצה - לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים ולפי מדרשו... הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה" (בראשית טו, ה).

יש בפירוש זה גילוי נבואי האומר, כי לא ניתן לאמוד את גודל היקום, אלא רק ביציאה מן האטמוספירה של כדור הארץ - ידיעה שנתגלתה לראשונה רק עם הצבת טלסקופ החלל האבל.

"טלסקופ החלל האבל" הנו לווין ששוגר לחלל בשנת 1990 למניינם, וגילה לראשונה יקום עצום מכל מה שבני האדם יכלו לשער באמצעים על פני האדמה. מספר הכוכבים נאמד כיום במיליארדי מיליארדים, מספרים בלתי נתפסים בשפת אנוש. אפילו גלילאו לא יכל לשער יקום גדול כל כך, עם טלסקופ המביט לשמים מאדמת כדור הארץ.

כמה כוכבים יש ביקום? אפילו בהערכה מינימלית, מדובר בסדר גודל של ביליון טריליון כוכבים, מספר שנראה כך:

1,000,000,000,000,000,000,000

או 10 בחזקת 21.

יש לציין שמספר זה הנו בגדר השערה מלומדת, כי למעשה, אין בכוחנו לראות את תוכן הגלקסיות ומערכות השמש שבהן, וכן חלק מן הכוכבים הנצפים אינם אלא אורות גוועים של כוכבים שאינם קיימים עוד.

נביאי ישראל ידעו כי מספר הכוכבים עצום בהרבה ממה שרואה העין בשמי הלילה. דוד המלך הדגיש בהתפעלות את העובדה, שרק הקב"ה לבדו מסוגל לספור את הכוכבים, מרוב שמספרם רב ועצום: "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא" (תהילים קמז, ד). גם בנו שלמה המלך, החכם באדם, מספר כי הבריאה גדולה בהרבה מהנראה לעין אנושית: "מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוקים מראש ועד סוף" (קהלת ג, יא).

אמירה זו חובנת בתוכה את הטענה, כי אף אדם לא מסוגל לספור את הכוכבים - אפילו אם היה רואה אותם בעין! אכן, רק מחשבים משוכללים מסוגלים לחשב מספרים אסטרונומיים של גלקסיות וכוכבים - באמצעות בחינה אוטומטית של פיקסלים בתמונות המתקבלות מלווינים, כאשר כל פיקסל זעיר חובן בתוכו מיליארדי כוכבים.

אף אדם אינו מסוגל להשיג ידע כזה ללא טכנולוגיה מתקדמת, ולמען האמת, אף לאחר שהושג - מספרים גבוהים כל כך נאמרים רק בפה, אך נותרו בלתי נתפסים כלל בשכל אנוש.

זו עובדה: רק ה' לבדו מסוגל למנות את מספר הכוכבים ולכנותם בשמות; אף אם יתאגדו כל האנשים בעולם, יכלה הזמן לפני שיצליחו לכנות את כולם בשמות...

ידע זה, שמספר הכוכבים גדול יותר ממה שנראה לעין, ולא ניתן להיספר מרוב גודלו, מתבטא במסורת התורה שבעל פה שהעבירו חז"ל מדור לדור, כאחת מחוכמות התורה.

כך לדוגמה, בצביר הכוכבים הנקרא "כימה", ניתן לספור רק שישה כוכבים ללא טלסקופ, לכן התרבויות העתיקות האמינו שיש בכימה רק שישה כוכבים. אולם חז"ל גילו שבצביר כוכבים זה ישנם לא פחות ממאה כוכבים (ברכות דף נח, ב), ורש"י דייק שזהו ביטוי למספר רב יותר ממאה. אך מדוע אמרו חז"ל שיש כוכבים רבים כל כך, במקום שהעין מסוגלת לראות רק שישה כוכבים בלבד? אין זו ידיעה שהושגה בעין או בטלסקופ, אלא במסורת של חוכמת התורה.

אך כאן רק מתחיל הפלא. ראינו פסוקים ברורים בתנ"ך, המורים כי מספר הכוכבים לא ניתן להיספר ביד אדם, ורק ה' מסוגל למנות את הכוכבים מרוב מספרם.

פלא גדול הוא זה, כיוון שבעת העתיקה עמדו אסטרונומים בני תרבויות שונות, וספרו בעין בין 4000 ל-6000 כוכבים, כך שלא היתה סיבה לשער מיליוני כוכבים או אפילו עשרות אלפי כוכבים.

עוד חשוב להדגיש את העובדה, כי האטמוספירה מגבילה את התצפית לחלל. מפני האדמה לא ניתן לצפות בכמות הגלקסיות שיש ביקום - אפילו באמצעות טלסקופים. טלסקופ החלל האבל היה לווין שנשלח לחלל בשנת 1990 למניינם, ונתן לראשונה תצפית על הגלקסיות הרחוקות, מה שאיפשר לנאס"א להציע אומדן למספר הכוכבים ביקום הנצפה:

1,000,000,000,000,000,000,000

או 10 בחזקת 21.

(כשכותבים 10 בחזקת 21, הכוונה היא ל- 10 כפול 10 כפול 10... כך 21 פעמים).

הייתכן לחשוב על מספר בסדר גודל כזה, לפני אלפי שנים?

במדרש עתיק בן יותר מ-1500 שנה, גילו חז"ל חישוב למספר הכוכבים. המספר שמוצג במדרש הוא כה גדול, עד שהוא מוצג בכפולות, ועולה על מיליארדי מיליארדים של כוכבים (כיום אנו משתמשים בשפה מתמטית של "חזקות" כדי לציין מספרים גדולים כל כך).

הבה נראה את לשון הגמרא (ברכות דף לב, עמוד ב):

"אמר לה הקב"ה: בתי, 12 מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו 30 חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו 30 לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו 30 רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו 30 קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו 30 גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו 365 אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת עזבתי ושכחתני..."

המילים "רהטון", "קרטון", "גסטרא", מתארים סוגי צבאות או מערכות, המכילים בהם פרטים קטנים יותר (רש"י מבאר זאת: "ראשי גייסות, וחבורות חלוקות", וכן "שמות של שררה, כגון שלטון והגמון ודוכס ופחה"). בלשון מדעית, נוכל לראות במילה 'גסטרא' ביטוי לגלקסיה.

הגמרא נותנת לנו אומדן למספר הכוכבים על ידי סדרת כפולות, שניתן לחשב במחשבון מדעי:

12 מזלות כפול 30 חיל, הם 360 חילות.

360 חילות כפול 30 לגיון, הם 10,800 לגיונות.

10,800 לגיונות כפול 30 רהטון, הם 324,000 רהטונים.

324,000 רהטונים כפול 30 קרטון, הם 9,720,000 קרטונים.

9,720,000 קרטונים כפול 30 גסטרא, הם 291,600,000 גסטראות.

המילה "ריבוא" או רבבה, פירושה בעברית הוא 10,000.

לפיכך, אלף ריבוא יהיו 10,000,000.

נאמר שבכל "גסטרא" יש 365 אלפי ריבוא כוכבים, כלומר: 3,650,000,000 כוכבים.

291,600,000 גסטראות כפול  3,650,000,000 נותן לנו את המספר האסטרונומי:

1,064,340,000,000,000,000

או 10 בחזקת 18 כוכבים.

כיצד היה ניתן לחשוב על יקום אדיר כל כך, על מספר גבוה כל כך, בקנה מידה של טלסקופ החלל האבל, בזמן שהעין לא רואה יותר מכמה אלפי כוכבים בשמי הלילה?

סוכנות החלל נאס"א הציעה את האומדן: 10 בחזקת 21 כוכבים. אך מספר זה הנו בגדר השערה בלבד, כיוון שהתצפית מראה את הגלקסיות הרחוקות, אך לא מאפשרת לצפות בכל הכוכבים שבתוכן (לשם החישוב משתמשים בהשערות על מספר כוכבים ממוצע בגלקסיות, לפי גודלן).

האם ייתכן שמספר הכוכבים גדול אפילו יותר?

ראיתי בשם הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א חידוד נוסף: המילה "בתי", המופיעה בתחילת החשבון מתייחסת במשל אל כנסת ישראל - אשר מונה שישים ריבוא (600,000 נשמות ישראל שעמדו בהר-סיני). פירוש הדבר, שאת המספר הסופי צריך להכפיל ב-600,000, כיוון שאמירה זו נאמרה עבור כל יהודי ויהודי מישראל (השוו לדברי המשנה: "לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם" - סנהדרין ד, ה).

מה שייתן לנו מספר גבוה אפילו יותר מהאומדן של נאסא:

638,604,000,000,000,000,000,000

או 10 בחזקת 23 כוכבים.

הפלא מתעצם שבעתיים כאשר מבחינים בביטויים שבמדרש: לגיונות, חילות וכדו, שאינם מתארים כוכבים מפוזרים בחלל, אלא כוכבים התלויים בתוך מערכות חיצוניות ופנימיות: "...ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון. ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא".

חז"ל מתארים את מה שאנו יודעים היום בזכות האמצעים המשוכללים ביותר: הכוכבים מאורגנים במערכות בתוך מערכות, אלה מוכרים לנו בשמות כמו גלקסיות, צבירי כוכבים, צבירי-על ומערכות שמש.

האין זה מוזר, אולי אפילו בלתי אפשרי, להאמין שיש ביקום מיליארדי מיליארדים של כוכבים, כאשר לא ניתן לצפות ביותר מכמה אלפים? ובנוסף לכך להאמין שהכוכבים הללו מסודרים בתוך מערכות מאורגנות בצורה של גלקסיות, צבירים וכו'.

נראה שהעם היהודי היה העם הראשון בעולם שידע עד כמה גדול היקום באמת, ועד כמה רב מספר הכוכבים. התורה אומרת: "כי הוא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים" (דברים ד, ו), ואומרים חז"ל שעם ישראל אוחז בידע על תקופות ומזלות שמפליאים את הגויים (שבת דף עה, א)

נוסף על כך, ישנם מאמרים קשים להבנה בדברי חז"ל, אשר מתארים עולמות שקדמו לעולמנו: "שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו" (בראשית רבה ג, ז). האסטרונומיה המודרנית מדברת על כוכבים רחוקים שמתו מכבר, ורק אורם מגיע אלינו.

ידע שמימי זה עבר במסורת, וחז"ל תיארו זאת בתור תורת הסוד הנמסרת ליחידים, משום שבני אדם בתקופתם לא היו מסוגלת לעכל בצורה נכונה עובדות גבוהות כל כך על מציאותם (חגיגה דף יא, עמוד ב).

היו אלה סתרי תורה, עליהם אמרו חז"ל במשנה: "אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" (חגיגה, פרק ב).

חז"ל ידעו שהיקום אדיר, ויש בו חוכמה וסודות רבים, שראויים לעבור רק בקרב חכמי הסוד.

מכל הנאמר, נוכל להניח בבטחה שחז"ל לא היו מופתעים מגילויי האסטרונומיה המודרנית על גודלו של היקום, מספר הגלקסיות והכוכבים, ידע אשר אימת את מה שקיבלו במסורת בת אלפי שנים; הם ידעו שמספר כוכבים גדול כל כך מבטא את כבודו האמיתי של בורא אינסופי.