פיתוח האישיות
"התינוק חסר המזל": הילד שהוכיח שגם בלי ידיים ורגליים - אפשר לעשות הכל
לפני 19 שנה, כשגייב אדמס נולד בבית חולים בברזיל - אמו הביולוגית החליטה לנטוש אותו אחרי יומיים בלבד, בשל העובדה שנולד ללא ידיים ורגליים. היום הוא מוכיח לכולם שהיה כדאי לתת בו אמון שיגדל להיות מישהו חשוב
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם כ"ו חשון התש"פ |עודכן
לפני 19 שנה, כשגייב אדמס נולד בבית חולים בברזיל - אמו הביולוגית החליטה לנטוש אותו אחרי יומיים בלבד, בשל העובדה שנולד ללא ידיים ורגליים.
"התינוק חסר המזל", כונה גייב במחלקה בבית היתומים, שבו שכב כמה חודשים טובים, לכאורה בלי שום סיכוי. כל האנשים שרצו לאמץ ילדים, רצו ילדים רגילים, עם ידיים ורגליים כמו לכולם. איש לא חשב שיום אחד זה יקרה, ומישהו יתעניין דווקא ב'תינוק חסר המזל'. הישועה הגיעה מכיוון לא צפוי, דווקא כשנדמה היה שאין כבר שום תקווה.
סיפורו של התינוק חסר המזל ששוכב בבית חולים בברזיל, הגיע 'בדרך לא דרך' אל ג'אנל אדמס. "ראיתי כתבה בעיתון על התינוק שנולד ללא ידיים ורגליים, ומשהו בי לא הניח לי להמשיך לסדר היום". ג'אנל אדמס, המתגוררת באוהיו, אימצה עד עכשיו כמה וכמה ילדים יתומים, והיה זה אך טבעי בשבילה לאמץ ילד נוסף.
לדברי ג'אנל ובעלה רון, תהליך האימוץ היה ארוך ואיטי, אך בסופו קיבלו את האישור לטוס ולקבל את בנם. מהרגע שהפך לחלק מהמשפחה באופן רשמי, ג'אנל ורון הציבו רף גבוה ביותר לגייב, במטרה להפוך אותו ל'ילד רגיל' עד כמה שאפשר. "הם לא ויתרו לי על שום דבר", משחזר גייב היום. "היו ימים שלמים שהייתי בוכה בתסכול, אבל עמוק בתוכי ידעתי שזה לטובתי. ידעתי שהם רוצים שאדע לעשות את כל הפעילויות שבני גילי עושים, ושלא אהיה שונה בגלל שאני נראה שונה".
עם אתגרים רבים נדרש גייב להתמודד, אך מעולם לא אמר נואש. הוריו, כך הוא אומר כיום בהרצאות שהוא מעביר ברחבי ארה"ב - הם מקור ההשראה שלו. "רצינו שהוא יהיה עצמאי ושלא יהיה תלוי באחרים. נתנו לו את החופש לבחור, אבל לא תמיד זה היה קל. הוא סבל הרבה מבריונות והצקות בבית הספר, אבל תראו איפה הוא היום".
תוך כך מספר גייב על שיעור אמנות שזכור לו במיוחד. בשיעור הזה למד על בשרו איזה מין אדם הוא לא רוצה להיות, וליד אלו אנשים הוא לא רוצה להימצא. "המורה ביקשה מאיתנו להעביר ביקורת על העבודה של הילד שישב לידנו, אז אחד הילדים אמר לי: 'נראה שאלוקים עשה טעות איתך'. באותו יום, חזרתי הביתה ולא הצלחתי להוציא את זה מהראש שלי. נשברתי לגמרי", משחזר גייב.
גייב חשב שהוא הולך לוותר על כל מה שהצליח להשיג, ורצה להתייאש באופן סופי - אך הוריו סירבו לתת לזה לקרות. "הם לא הפסיקו לעודד אותי, ולהרים אותי בעוד כמה שלבים בסולם. הם באמת האמינו שאני יכול להיות מישהו חשוב, מישהו שישיפיע על אחרים להאמין בעצמם, מישהו שיש לו משהו שאין לאף אחד אחר".
וכעין נבואה שהגשימה את עצמה, גייב הפך בדיוק למה שהוריו צפו לו, והיום הוא עוזר לאנשים אחרים שמתמודדים עם קשיים פיזיים ואחרים, לצאת מבועת הרחמים העצמיים, ולהגשים את עצמם בכל מחיר.