בית המקדש השני: עובדות מפעימות שכנראה לא ידעתם

1. בניית בית המקדש

בסדר קדשים במשנה מופיעה מסכת מידות, המספרת על מראה בית המקדש השני.

בית המקדש היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות שהִקיפו אותו. ההיכל עמד בראש הר הבית, ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" ובה נערכו התאספויות לשם קריאת תורה. 

בית המקדש השני הוקם בשנת 350 לפני הספירה, והוא עמד על תילו בסך הכל 420 שנה. בית זה נבנה 70 שנה לאחר גלות בבל, והוא נבנה על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון, לאחר הכרזת כורש.

כורש, המלך הפרסי, הכריז כי הוא מאפשר לכל העמים תחת מלכותו לחזור לעבוד את אלוקיו, ואף אישר ליהודים לעלות לישראל ולבנות את בית ה'. כה מובא בספר עזרא על הצהרת כורש: "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹקֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹקָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב וּבִרְכוּשׁ וּבִבְהֵמָה עִם הַנְּדָבָה לְבֵית הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם". ^[1]

על הבניה נאמר: "וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה' וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יא וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה''.  יב וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קוֹל. יג וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק".^[2]

בוני הבית אשר עלו מבבל עדיין מצאו את שרידי היסודות של הבית הראשון ועל פיהם ניתן היה לקבוע את מקומו של הבניין, והרי עוד היו בין העולים רבים שראו את הבית הראשון על מכונו. העולים השתדלו לבנות את הבית השני לא רק במקום שעמד הבית הראשון כי אם גם לפי מידותיו של הבית שחרב. רק את חצרותיו הרחיבו והוסיפו על הלשכות.

בשנה השישית למלכותו של דריווש הראשון מלך פרס, נחנך בית המקדש בג' באדר.

מה הקשר בין גוף האדם לבית המקדש?! הרב זמיר כהן מפתיע:

2. בניין הורדוס

המלך הורדוס שיפץ את בית המקדש שבנו עולי בבל, והפכו ליצירת פאר. הורדוס עשה זאת על מנת למצוא חן בעיני נתיניו היהודים. על פי הוראותיו, שטח הר הבית הוכפל באמצעות חומר מילוי וההר הוקף בחומות אדירות ששימשו גם כקירות תמך, והיה למתחם המקודש הגדול בעולם. המקדש בוצר אף הוא והוקף בסטווים מפוארים, ותוכו רוּצף וחוּפה בשיש ובזהב. ההיכל נישא לגובה של כ-70 מטרים מעל רחבת הר הבית, שאף היא הייתה גבוהה בהרבה מהעיר התחתית.

על בית המקדש ששופץ על ידי הורדוס אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו".^[3]

חז"ל אף התייחסו למלאכת הבניה באותם הימים: "מצינו בימי הורדוס שהיו עוסקין בבנין בית המקדש והיו יורדין גשמים בלילה למחר נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם למלאכתן וידעו שמלאכת שמים בידיהם".^[4]

הורדוס היה עבד לבית חשמונאי, שעלה למלוכה בעקבות רציחת כל אדוניו. לאחר ששמע את דברי חכמי הדור, שדרשו את הפסוק: "מקרב אחיך תשים עליך מלך" – כלומר שעל המלך להיות יהודי, כעס והרג את כולם, מלב חכם אחד בשם בבא בן בוטא – שאותו עיוור. לאחר שראה הורדוס את חכמתו של בבא בן בוטא, הצטער על כך שהרג את חכמי ישראל. יעץ לו בבא בן בוטא: "אתה כיבית אורו של עולם, שנאמר 'כי נר מצווה ותורה אור', לך ועסוק באורו של עולם, שנאמר: 'ונהרו אליו כל הגויים'. בגרסה אחרת מובא כי בבא בן בוטא מר: 'אתה סימאת עינו של עולם, שנאמר: 'אם מעיני העדה', לך ועסוק בעינו של עולם, שנאמר: 'הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם'".

אך הורדוס חשש מהקיסר הרומאי, ועל כן, על פי המלצת בבא בן בוטא, הוא שלח שליח לרומי, כדי לקבל את רשות השלטון בשיפוץ מקדשם של היהודים. הורדוס, שהכיר את הביורוקרטיה הרומאית והדרך הארוכה, ניצל את הזמן והחל בשיפוץ הבית. כאשר שב השליח בתום 3 שנים, הוא השיב את תשובת השלטון: "אם לא סתרתה אל תסתור, ואם סתרתה אל תבני, ואם סתרתה ובנית, עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין, אם זיינך עלך ספרך כאן, לא רכא ולא בר רכא, הורדוס [עבדא] קלניא מתעביד".^[5]

3. עבודת בית המקדש

בימי בית שני כל הכהנים המיוחסים לזרע אהרן זכו ליטול חלק בעבודת המקדש. הכהנים, שמספרם הגיע לאלפים רבים, חולקו ל-24 משמרות, משמרת לשבוע. כל ימות השנה היו הכהנים בבתיהם, חלקם שימשו כדיינים ומורי הוראה, ורק בהגיע שעתם פעמיים בשנה, עלו למקדש לעבודת הקודש. כה גרה משפחת החשמונאים במודיעין במורדות הרי יהודה. משפחות כהונה אנו מוצאים בציפורי, ביריחו ועוד.^[6] 

גם הלויים חולקו ל-24 משמרות, שעלו פעמיים בשנה למשך שבוע לעבודתם בירושלים.

כל הגברים עלו לירושלים 3 פעמים בשנה, בשלוש הרגלים - בפסח, בשבועות ובסוכות. עולי הרגל הגיעו מארץ ישראל עצמה - מיהודה והגליל ומעבר הירדן - וכן מן התפוצות כדי לקיים את מצוות העלייה לרגל. על-פי עדויות מן התקופה היו ערים ביהודה שבשלוש הרגלים כמעט התרוקנו מכיוון שתושביהן עלו לרגל לירושלים. עם שובו לביתו, לעירו ולכפרו עדיין מרובה הייתה השפעת ביקורו לא רק בסיפוריו על תפארתו של המקדש, על הדרה של העיר ועל רוממות הרוח שזכה לה בשהותו בחצרות בית ה' ובבתי מדרשיה של העיר, אלא אף היה מתעורר ומחזק עצמו וקובע עתים לתורה. על כך נאמר: "ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים".^[7]מסבירים התוספות: "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללומד תורה... גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה".^[8]

בימי הבית השני הייתה הסנהדרין המוסד העליון בחיי האומה. בידי הסנהדרין רוכזו גם הסמכות המחוקקת וגם הסמכות המשפטית. הסנהדרין שימשה ההנהגה והייצוג של העם ובית מדרש עליון ללימוד התורה. מקום מושבה של הסנהדרין היה בחצרות המקדש ואין כל סמכויותיה בידיה אלא כאשר ישבה במקדש.

מוסדות הסנהדרין שבירושלים היו דואגים לבורות המים בדרכים: ועם צאת ימי הגשמים היו יוצאים שלוחים באחד באדר להתקנת הדרכים ובורות המים לצורך עולי הרגל.^[9]

גם במהלך השנה עלו אנשים פרטיים למקדש כדי להביא קורבנות חובה או קורבנות תודה, להעלות בכורי אדמתו, את מעשרותיו ואת תרומותיו. אולם הרבו עלות גם כדי להסתופף בחצרות ה', לחזות בעבודה, לשפוך את שיחם לפני קונם, להימצא במחיצת מורי התורה ולשמוע תורה מפיהם.

4. נס חנוכה

נס חנוכה התרחש בתקופת בית שני. בשנת ג'תר"י כבשו היוונים את ארץ ישראל, לאחר מספר שנים הטיל המלך אנטיוכוס אפיפנס גזרות על היהודים בארץ ישראל, ושלוחיו חיללו את בית המקדש השני.

רבים מהיהודים נהו אחריהם והתייוונו, ואף הצליחו להשפיע על אנטיוכוס שייתן להם את הכהונה הגדולה. כך למשל אנו מוצאים את הכהן הגדול המתייוון אלקימוס, שניסה להרוס את המחיצה שהבדילה בין ישראל לנכרים במקדש. על מעשה זה מובא בגמרא: "ושלוש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי גויים חזרו וגדרון וגזרו כנגדן שלש-עשרה השתחויות".^[10]

לאחר שלש שנים, במהלכם התחולל ביהודה מרד החשמונאים ביוונים, וניצחון ניסי של קומץ יהודים ביוונים, הגיעו החשמונאים בראשות יהודה המכבי אל המקדש, טיהרו אותו, וחנכו אותו מחדש ביום כ"ה בכסלו שנת ג'תרכ"ב.

במהלך טיהור המקדש התברר שהיוונים טימאו את כל השמנים כך שלא נשאר שמן טהור להדלקת המנורה. בנס נמצא פך שמן אחד, חתום בחותמו של הכהן הגדול. נס נוסף התרחש כאשר השמן שבפך דלק במשך שמונה ימים, למרות שהכמות שהיתה בו בתחילה הספיקה רק ליום אחד.

5. חורבן בית המקדש

בית המקדש השני נחרב בתשעה באב בשנת ג'תתכ"ח. עיקר חורבנו נעשה בידי  טיטוס קיסר רומי. השלמת החורבן נעשה 52 שנה לאחר מכן, בשעה שחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל בשנת ג'תת"פ בפקודת אדריאנוס

חורבן הבית הוא אסון גדול, שתולדותיו נמשכות עד ימינו. מאז יצא עם ישראל לגלות, ועדיין לא נגאל.

אמרו חכמים: "מיום שחרב המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים".^[11]

על חורבן המקדש אמרו חז"ל: "מזמור לאסף, א-להים באו גוים נחלתך" - וכי מזמור היה לו לומר אינו אלא בכיה אלא שאמר אסף שירה על שכלה הקב"ה חמתו בעצים ובאבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה לישראל".^[12]

לשמוח על חורבן בית המקדש?! צפו בדברי הרב זמיר כהן:

כבר לאחר חורבן הבית הראשון, קבעו חכמינו מספר ימים בשנה בהם עלינו להתאבל על חורבן הבית. צומות אלו הונהגו שנית לאחר חורבן הבית השני.

מדובר בארבעה צומות בשנה: ט' באב - יום חורבן שני הבתים. י"ז בתמוז - יום פריצת חומת ירושלים בחורבן השני. ג' בתשרי - יום רצח גדליהו בן אחיקם, כחודשיים לאחר חורבן הבית הראשון, בעקבותיו גלו הנשארים בארץ. י' בטבת - יום התחלת המצור על ירושלים בשלהי בית ראשון.

כל אחד יכול לקרב את הגאולה: 7 עצות מעשיות

מלבד ימי צום אלו, תקנו חכמינו מספר תקנות לציון האבלות על חורבן המקדש. במסכת בבא בתרא (ס, ע"ב) מופיעים הדברים הבאים: "כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן רבי יהושע, אמר להן: בני, 'מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין?' אמרו לו: 'נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל?' אמר להם: 'אם כן לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות!... מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים!' שתקו. אמר להן: 'בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר - אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדי - אי אפשר, שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה. אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד, ומשייר בו דבר מועט. עושה אדם כל צורכי סעודה, ומשייר דבר מועט. עושה אשה כל תכשיטיה, ומשיירת דבר מועט".

מנהגי אבלות קבעו חז"ל על חורבן הבית: השארת שטח לא מסויד בגודל אמה על אמה; חתן תחת חופתו ישים אפר על ראשו במקום הנחת התפילין; מי שעורך סעודת רשות לאורחים (לא סעודת מצווה כגון שמחת ברית מילה וכדומה) ישאיר מקום פנוי בשולחן, אותו לא יערוך עם כלים; הרואה את ירושלים בחורבנה קורע בגדו, והרואה מקום המקדש בחורבנו קורע קרע נוסף. גם היום, מי שלא היה בכותל 30 יום חייב על פי הדין לקרוע את בגדו, אלא אם כן ביקורו בכותל חל בשבת, חג, ראש חודש, או ימי חול המועד; אישה העונדת תכשיטי הכסף והזהב שלה כדי לצאת מהבית, לא תענוד את כל תכשיטיה; אסרו על כל נגינה שהיא, ועל שירה בבית משתה. לפי רוב הפוסקים היום ניתן להקל בשירה ומוזיקה לשם מצווה (כגון שמחת חתן וכלה) ובשירי קודש; חתן יהודי שובר כוס ברגלו, לזכר החורבן.

מאז החורבן נותרו רק השרידים של החומה שהקיפה את הר הבית ביניהם הכותל המערבי. היהודים בכל הדורות עלו לירושלים והתפללו ליד הכותל המערבי שהפך להיות הסמל לקשר בין עם ישראל לעיר הקודש, ירושלים.

חכמינו בגמרא מציינים את הסיבות לחורבן בית המקדש. בית מקדש ראשון חרב מפני שלוש עברות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואילו בית המקדש השני חרב בגלל שהיתה שנאת חינם בין איש לרעהו.

חז"ל גם אומרים שבדור שבית המקדש השלישי לא הוקם, ניתן לראות כאילו הוא שוב חרב היות ואם עם ישראל היו בדרגה בה ניתן לבנות שוב את בית המקדש, הוא היה מוקם שוב. עלינו לערוך חשבון נפש נוקב, כללי ופרטי: האם אנו עושים די כיום כדי שחורבן זה לא יחזור על עצמו ובית המקדש שוב?

6. בית המקדש השלישי

על פי דברי הנביאים הקדושים, כשיבוא מלך המשיח ייבנה בית המקדש השלישי וישכין שלום בעולם. האמונה בביאת המשיח כלולה בי"ג העיקרים שבהם מחויב כל אחד מישראל להאמין.

דעת רש"י במסכת סוכה (דף מא עמוד א, ד"ה אי נמי) שבית המקדש השלישי שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים, שנאמר (שמות טו יז) "מקדש ה' כוננו ידיך".

אולם דעת הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא הלכה א, ד) שמלך המשיח הוא זה אשר עתיד לבנות את בית המקדש השלישי.

בית המקדש השלישי יבנה ברגע שבורא העולם יבחר לעשות זאת. דברי נחמה ונבואות רבים בתנ"ך מתייחסים אל הגאולה השלמה, קיבוץ הגלויות, ותקופה בה בית המקדש נמצא במרכז החיים. כה דברי ישעיהו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".

תקופת הגלות היא תקופת התרחקות, אותה ממשילים חכמינו זכרונם לברכה לאישה שבעלה נסע מעבר לים. ככל שנוסיף מצידנו בהתקרבות לבורא העולם – כלומר בעשיית מצוות ומעשים טובים – נקרב את היום בו נוכחותו תשוב ותתגלה, הפעם לנצח.

ב'תנא דבי אליהו רבא' (פרק יח) מובא כך: "מקדש האחרון שעתיד הקב"ה לבנותו בעגלה ובזמן קריב לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם, והקב"ה יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים".

"גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה", אמרו חז"ל. מצוות התשובה אינה דווקא שינוי המעשים מקצה לקצה בצעד דרמטי, אלא אף הרהור קל של תשובה ורצון להשתפר. מהות התשובה היא השתוקקות הנפש לשוב אל יוצרה, ועל כן כל צעד מעשי קטן שאדם מקבל על עצמו מהווה זרז משמעותי בקירוב ביאתו של משיח צדקנו. 

אחרית הימים, צמד מילים תנכיות המעבירות רטט בלבם של מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם. מה הסימנים המצביעים על תקופת התגשמות נבואותיהם של נביאי התנ"ך? מתי זה יקרה?