אם היה נולד לי תינוק עכשיו, הייתי קוראת לו אברהם

אפשר לתת לילד שם אחרי שהוא נולד, זאת אומרת לראות אותו, אם מתאים לו, להפעיל את האופציה הקיימת בתוכנו בימים האלה של אחרי הלידה, אופציית הנבואה הקטנה.

ואפשר גם בשיטה האחרת - לחלום על שם לילד, ואז אחרי הרבה שנים של כל כך רוצה וכל כך תפילות, לקבל אותו ולהדביק לו את שם החלומות.

אני מכירה מספיק בנות ששיחקו שנים בבובת ניו יורק של הדור שלהן, חלמו על שם, והגשימו.

יש כאלה שלא עושים סיפור משם של ילד. יש כאלה שעושים סיפור רציני משם של ילד. אני מאלה של הסיפור.

זה נושא משמעותי לי.

עמוק.

מעיד.

תצביעו לי על ילד שלי, ואני מוכנה לדבר שעה על שמו. כולל דמעות, כוונות, ואיך הגענו לזה.

זאת אומרת איך נדנדתי לבעלי שככה כדאי, עד שהוא הסכים ודי.

שם של ילד זה לא שם של ילד בשבילי.

זו מהות, זו איכות, זו דמעה שיורדת לי כשאני רואה את השם הזה על תיקייה בשישי בצהריים כשלוקחים מהגן. זו נשמה. זו אישיות. זה מה השם שלך (sham, בפתח) - לשון לאן אתה הולך, עם החיים.

לכל איש יש שם.

סתם דוגמא,

אני יכולה לתפוס את יהלי שלי, נגיד, בחור ישיבה בן 21 תיכף, ולהגיד לו במשך אחרי צהריים שלם, "איזה שם יפה יש לך, אתה יודע למה קראנו לך ככה, כי כשאבא ואני למדנו כשהיינו בעלי תשובה צעירים, את הספר אורחות צדיקים, ופתחנו בעמוד של 'שער הביטחון', והבנו, שאפשר לחבר במנגינה שתי מילים, י-ה ו-לי , ולהגיד שזו בעצם 'מידת הביטחון', זה בעצם 'הקב"ה לי', במה שיכולתי לקלוט אז, יהלי זה לא משנה כמה קשה, אם אתה יודע שיש לך בטחון ואמונה, הוא איתך. יהלי".

דמיינו,

כמה אוויר היתה צריכה הרבנית קנייבסקי זצ"ל כדי לשרוד אותי מסבירה לה על השם הזה.

דמיינו כמה הרבנית ריבה לפידות הבינה אותי כשסיפרתי לה וייקרא שמו בישראל.

ולא, לכל השואלים, היא לא אמרה שצריך להוסיף משהו, לא בזמן ההוא כשהיא ראתה איך אני מתרגשת.

אנשים גדולים יודעים להעיר בזמנים מתאימים.

בשנים האחרונות, כל פעם כשהקטנים עושים לי טרוויה "אמא, אם היה נולד לך תינוק עכשיו, איך היית קוראת לו", אני לא ממש יודעת ממה נובעת השאלה,

אולי הם בודקים כמה בעלת תשובה מתלהבת נותרה בתוכי, הקוראת לילדיה שמות של מתלצ"ית, מתלהבת צעירה, וכמה אמא הפכה להיות חרדית רגועה.

"אברהם", אני עונה להם, ובאמת מתכוונת. "אברהם. ככל שאני קוראת יותר על הדמות, בטח סביב הפרשות של השבועות האלה, ככל שאני מבינה את גודלו של האיש, את המצוות שידע מתוכו, את הנפשות שעשה, את הניסיונות שעמד בהם, אברהם".

סוף מערכה ראשונה.

פתיחת מערכה שניה;

מיועדת רק לתושבי בני ברק, שמכירים זוג נשוי, שניהם רופאי משפחה מצוינים, שמקבלים קהל במרפאת חזון אי"ש.

נאמנים, מקצועיים, ידענים, אכפתניקים, דייקנים, טובי לב. שניהם.

נו, כולם יודעים על מי אני מדברת. מאז שעברנו לבני ברק, אני הולכת רק אליהם.

אם החלון של המזכירות של המרפאה פה, אז הם בחדר הראשון ליד, פה.

זה התחיל מזה שברוך ה' לא כאב לי הגרון, ולא הייתי אצלם זמן רב.

הודיתי לה' הרבה על כך.

ואז התיישבה אצלי לשיחה באותו בוקר גברת חביבה. מדי פעם היא באה לדבר את הלב שלה.

"מה זה, מה יש לך על הזרוע?", שאלתי אותה, "זה לא סתם פצע, תסתכלי, זה ממש לכוון אימפטיגו.  "הייתי הולכת עוד היום לרופא, אפילו משפחה, באיזו קופ"ח את?".

היא התבוננה על הפצע המתרחב, וענתה, "אני אצל הרופא ואשתו, בחזון אי"ש".

"נו, אז לכי עוד היום, זה יום שאשתו מקבלת, לא?".

"אשתו לא מקבלת עכשיו", היא אמרה מיד.

"מה זאת אומרת, הם כמו שעון", אמרתי לה, יום הוא, יום היא, לפעמים בוקר לפעמים הפוך".

"היא לא מקבלת בכלל, היא בחופשת לידה".

הבנתי שבאמת כדאי שנתחיל לדבר על הלב. בליבי בלעתי רוק. איך חופשת לידה, הרופאה הזו כבר לא ילדה. בואי נגיד ששרה שצחקה, נכנס לי כאן כמו כפפה.

"נולד להם בן".

דאגתי לה, זו עם האימפטיגו. איך בן, הם בני חמישים ויותר.

"באמת, אפרת".

וכשהצהריים הגיעו, יצאתי לעשות את הבירורים של עצמי.

נכנסתי למרפאה, "שלום ד"ר, אני מחפשת את אשתך".

"היא לא כאן".

"איפה היא?".

"נולד לנו תינוק, את יודעת?".

אני יודעת? "אני יודעת! "בת כמה אשתך, הרופאה, סליחה עבור השאלה".

"זה כל כך נדיר, זה נס, 50", אמר הרופא, "סטטיסטית זה קורה אחת ל. יש לנו שלושה בנים בוגרים, ושנים רצינו עוד ילדים".

"אתה מבין שמה שאתה מספר לי פה זה סיפור שמתאים יותר למשפחה בני ברקית? אתה מבין שזה שאתם מטפלים שנים בציבור מתפלל שמעריך ניסים ומבין שלא רק טבע, אתה מבין שאולי מישהו מהפציינטים המרוצים ביקש עליכם, אתה מבין שהחסדים שאתם עושים כאן בפרט, ומעשים טובים בכלל נחשבים רבות בשמיים?".

"אני מסכים איתך", אמר הרופא, "איך אנחנו מאושרים. אני אחראי על הקטן בלילה. אשתי ביום".

"איך קראתם לו, ד"ר?".

"קוראים לו אברהם".

ואני שתקתי.

אפרת ברזל היא מרצה למודעות, בעלת קליניקה ליעוץ רגשי, עיתונאית, אמא לשמונה מתוקים. סבתא. בעלת תשובה.