"נכון, יש לי הרבה זמן ברווקות להתפתחות. אבל מאיפה שואבים חשק ומוטיבציה?"

תקופת הרווקות היא תקופה של זמן איכות עם עצמך, אבל רווקות רבות שעוברות על פניי (ולמעשה גם אני בעצמי הייתי שם) - פשוט מסרבות לראות את זה כך. 

כן, הן מבינות עד כמה חשוב להתפתח גם ואולי בעיקר בתקופה שאת לבד, שבה אין לך באמת התמודדות עם כמה נפשות שתלויות בך מבחינה כלכלית - ויש להן את הזמן, אבל אין להן את החשק. איך כתבה לי רווקה מתוקה לאחרונה: "נכון יש לנו זמן, והרבה זמן. אבל אין חשק לעשות כלום, והשאלה שלי מאיפה שואבים את המוטיבציה והכוחלעשות דברים, כשאת מרגישה שדי נמאס, והדבר היחידי שאת רוצה שיקרה עכשיו, עכשיו, עכשיו - זה שתהיי נשואה ומאושרת?".

את המילים שלה ש'בערו' בי הדגשתי, ואני אתייחס אליהן במאמר זה עד כמה שהבמה מאפשרת:

ראשית ארצה להתייחס לכל מה שקשור לזמן, כי נראה לי שבנות רווקות לא באמת מבינות איזו מתנה זו. כשאת אומרת את המילה זמן, תנסי לצאת לרגע ממשבצת ההתייחסות שלך, מאיך שאת מפרשת את הזמן, ותדמייני תמונה אחרת לגמרי שבה אין לך זמן. שבה כל דקה שלך מתועלת למען מישהו אחר, למען משהו חשוב, למען מטרה שהיא הרבה הרבה יותר נעלה מאשר לתת לעצמך את מה שאת צריכה. 

כי כשאת מתחתנת, את מבינה, יש סדרי עדיפויות, ודברים שהיו נורא דחופים ברווקות - לא תמיד מקבלים עדיפות עליונה כשאת עם עוד מישהו. 

פתאום אנחנו קולטות מה עשינו (או יותר נכון לא עשינו) עם הזמן שלנו

אז זה יפה מאוד שיש לך שאיפות לצאת ולכבוש את העולם הגדול, אבל בינינו - כשאת מתחתנת את קודם כל צריכה לכבוש את העולם הקטן - מעגל החיים שלך ושל בן הזוג שלך, ושל הילדים שיהיו ב"ה. ולרגע אני לא אומרת בזה שאת לא חשובה, שאת לא צריכה להגשים את עצמך, ושאת לא יכולה ולמעשה חייבת להתפתח גם אחרי הנישואין - אלא שהמושג זמן הוא כבר לא אותו 'מושג', תרתי משמע. את כבר לא יכולה להגדיר אותו כפי שהגדרת ברווקות, והוא כבר לא כל כך מושג, את כבר לא יכולה כל כך להשיג אותו. 

מרגע שאת מתחתנת החיים הופכים למירוץ אחר הזמן, ותמיד חסר לך זמן לעשות עוד ועוד דברים חשובים - מה שאין כן בתקופת הרווקות, שבה יש לך המון זמן, ורק אין לך חשק להשתמש בו.

עכשיו נגיע למילים שכתבת 'חשק לעשות כלום', ולא סתם סימנתי את כולן באותה נשימה. מתי מתעורר בנו החשק לעשות? כשהכלום הופך לעוד כלום, ועוד אחד ועוד, ואז במבט לאחור, אנחנו מסתכלות על העיסה הדביקה שאנחנו קוראות לה החיים שלנו, ומבינות שלא התקדמנו אפילו בצעד לקראת מה שרצינו להשיג בהם. שם, במקום הכי ירוד שלנו, במקום שבו כל מה שאנחנו רואות בעצמנו ובחיינו הוא כלום אחד גדול, שם החשק שלנו מתחיל 'להתעורר'. 

פתאום אנחנו קולטות מה עשינו (או יותר נכון לא עשינו) עם הזמן שלנו, ומתעוררות לעשייה. אלמלא הכלום, לא היה לנו חשק לעשות - וזה אחד השיעורים הכי חזקים שלמדתי על בשרי. בדרך הקשה והארוכה אומנם (17 שנות שידוכים) - אבל למדתי את השיעור הזה, והיום אני לוקחת את 17 השנה האלה, ומשתדלת לעשות מהם טוב (17 בגימטריה זה טוב).

הבהילות הזו היא 'סטרא אחרא' - היא מהצד האחר, לא מצד הקדושה

מאיפה שואבים מוטיבציה וכוח לעשות דברים? לא צריך לשאוב, פשוט צריך להתנגד לכוח ההפוך ששואב אותך אליו - הכוח של העצבות, השליליות והמחשבות המגבילות (בליווי האישי שלי עם בנות אני מלמדת איך לעשות את מה שאני לא ידעתי, למדתי ואני עדיין לומדת מבעלי שיחיה ומהרב שלנו, איך לעשות את זה נכון).

את מבינה, הקב"ה כבר נתן לך את כל הכלים שאת צריכה כדי לעבור את הניסיון הזה, שהם שמחה, מחשבות טובות, אמונה, תפילה, אהבה עצמית, לימוד והתפתחות אישית - כל הזמן. 

דווקא בגלל שנמאס לך, דווקא בגלל שאת חווה את הכלום בחייך בצורה כל כך עמוקה - את צריכה לקבל החלטה ש'לא עוד', ולהתחיל לתת לעצמך באמת, את כל מה שאת ראויה לו.  

ותני לי להגיד לך משהו על ה'עכשיו, עכשיו, עכשיו' הזה שמאפיין בערך את כל הרווקות שעברו דבר או שניים בשידוכים, יודעות בדיוק מי הן ומה הן רוצות מהפרטנר שלהן, ואין להן כוח לתהליכים של התפתחות ולימוד, כי הן באמת מרגישות שהן עשו הכל וכל מה שנותר להן הוא רק להינשא.

הבהילות הזו היא 'סטרא אחרא' - היא מהצד האחר, לא מצד הקדושה. 

הבהילות הזו מציירת לך את המצב שלך כ'חבילה' כל כך כבדה, שאת חושבת שהנישואין זה מה שיפתור לך את כל הבעיות - אבל זו טעות ביסודה. הנישואין מנשאים (מגביהים) ומנסים אותך - פשוט בלבל אחר. הניסיונות לא נגמרים אף פעם, ואם לא עבדת על פיתוח האישיות שלך בתקופת הרווקות, מי ערב לך שתעברי את הניסיונות שהנישואין מזמנים?

לא הרווקות ולא הנישואין, הם אלו שיביאו אלייך את האושר

להתחתן את תתחתני, בזה תהיי בטוחה. 

השאלה היא איזה בית תקימי, מה יהיה חשוב בו יותר ופחות, על מה שמים את הדגש מבחינה רוחנית, איפה משקיעים כוחות ואיפה לא, איך מדברים בבית הזה, איפה עובר הגבול האדום שאסור לעבור, מה זו זוגיות טובה ואיך בונים אותה, מה צריך לעשות או לא לעשות כדי לחיות טוב בבית הזה שהקמת?

תכניסי לך טוב לראש: לא הרווקות ולא הנישואין, הם אלו שיביאו אלייך את האושר. להיות מאושרת זו החלטה מושכלת שאת יכולה וצריכה לקבל בכל רגע נתון, בלי קשר לעובדה שאת רווקה או נשואה. להיות מאושרת זו משימת חיים גם אחרי הנישואין, שמזמנים אלייך כאמור ניסיונות מסוג אחר. 

להיות מאושרת זה להבין שאת כאן, ואם את כאן - אז רוצים בך, ואם רוצים בך, אז את תקבלי וכדי לקבל את הכי טוב - את צריכה פשוט להתפתח. להשתפר. לראות מה עוד צריך כדי לבנות אותך, לוותר עוד קצת, ללמוד עוד קצת, להבין דברים מזווית קצת אחרת, לשמוע שיעורי תורה לא כתיירת שבאה להתלהב מהנופים החדשים אלא כתושבת קבע שרוצה להשית את כל חייה על פי הדברים החדשים שהיא שומעת. 

ולא לחכות למחר או למישהו אחר שיעשה במקומך את העבודה. "היום אם בקולו תשמעו" - אם את שומעת את הקול של בורא עולם שקורא לך דרכי, אז תרימי את עצמך מחלישות הדעת הרגעית שאחזה בך, ו"עכשיו, עכשיו, עכשיו", תרוצי לעשות משהו בהתפתחות האישית למען עצמך. 

להצטרפות לתהליך הליווי האישי של שירה דאבוש (כהן)

ניתן לפנות במייל 

shira@htv.co.il