"שומרים על החופש שלך" – מהו חופש אמיתי? 5 נקודות למחשבה

"לא תַחְסום שׁוֹר בְּדִישׁו"

ישנן טענות כוזבות, כאילו התורה מתאכזרת לבעלי חיים ואינה נוהגת ברגישות כלפיהם.

אז מהו היחס הראוי על פי התורה כלפי בעלי חיים? נבדוק:

·         התורה אוסרת לחסום את פיו של שור (או של בעל חיים אחר) בזמן שהוא עובד בשדה, ולמנוע ממנו לאכול מתבואת השדה תוך כדי עבודתו. איסור זה של התורה מטרתו למנוע מבעל החיים את הסבל שבראיית מזונו בלי שיוכל לאוכלו – "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" (דברים כה', ד').

·         התורה אוסרת לבשל בשר בחלב. אחת הסיבות לאיסור היא החובה לנהוג ברחמנות וברגישות, ולא לבשל בעל חיים בחלב של אמו - "לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּו" (שמות כ"ג, י"ט).

·         התורה אוסרת על החקלאי לרתום שור וחמור יחד למחרשה אחת. הסיבה היא ששני בעלי החיים האלה שונים בגודלם ובכוחם, ומשום כך החרישה המשותפת עלולה לגרום להם סבל וקושי - "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבְחֲמֹר יַחְדָּו" (דברים כ"ב, י').

·         על פי התורה, אם אתה רואה בעל חיים סובל, עליך לעזור לו, גם אם הוא שייך לאדם שאתה שונא - "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לו?ֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּו"ֹ (שמות כ"ג, ה').

·         התורה אוסרת במפורש על היהודי להעביד את בהמותיו ביום השבת - "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לא תַעֲשֶה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ… וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ" (שמות כ', ט').

·         אסור לאדם להחזיק בבעל-חיים מכל סוג שהוא, אם הוא לא מקבל על עצמו את האחריות לטפל בו ולהאכיל אותו - "דרש ר' אלעזר הקפר: אין אדם רשאי ליקח בהמה חיה ועוף אלא אם כן התקין להן מזונות" (תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ד', הלכה ח').

·         ההלכה מחייבת אדם שיש לו בעל חיים, להאכיל את בעל החיים קודם שיאכל בעצמו. הסיבה לכך היא שחיות המשק וחיות המחמד תלויות באדם, ואינן יכולות להשיג את המזון בעצמן. האדם צריך לחשוב על צורכי מי שתלוי בו לפני שיחשוב על צרכיו שלו (ברכות דף מ' עמ' א'; גיטין דף ס"ב עמ' א'), על פי הפסוק "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים י"א ט"ו).

חברים, ישנו איסור חמור מן התורה לצער בעלי חיים. ולא רק זאת, אלא אף מצווה לטרוח כדי להסיר מהם צער (‏קצור שולחן ערוך, סימן קצ"א). התורה מלמדת את האדם להתחשב ב"רגשות" של בעלי חיים, לסייע לבעל חיים במצוקה, לדאוג למנוחה של בעלי החיים ולגלות רחמנות ואחריות כלפיהם.

"שומרים על החופש שלך"

באחת ממערכות הבחירות האחרונות, נתקלתי בפרסומת של מפלגת "מרץ", שהצחיקה אותי. וכך נכתב בה: "שומרים על החופש שלך" (ההדגשה במקור).

תהיתי לעצמי: מי באמת  יותר חופשי? - מפלגת שמאל חילונית, שמצעה הוא הזכות לחיות בארץ הזו "כאנשים חופשיים", או אותם חרדים, שמפלגת "מרץ" מנסה למנוע מהם "להשתלט על המדינה בדרך של הדתה", כלשונם?

האם אדם חילוני, שעושה "מה שבא לו", הוא האדם החופשי האמיתי - ואילו בן-תורה, ה"כפוף" לחוקי התורה, הוא הכבול והמוגבל?

נתבונן: אדם שנגרר אחר תאוותיו ורצונותיו, הרי שהוא משועבד ליצריו, ואין לו באמת שליטה מלאה עליהם. רק אדם שיודע לרסן את עצמו ולשים גבול ברור – מה אסור ומה מותר – הוא מעין מלך על עצמו, שכן הוא מקבל החלטות בצורה נכונה ושקולה, ללא התייחסות לדחפים כלשהם.

וזהו עומק מאמר חז"ל: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה", שהרי האדם הלומד תורה, לומד כיצד ניתן לשלוט על הדחפים והיצרים שלו, ובכך מאפשר לעצמו חיים של חירות אמיתית. אדם כזה יכול לומר לעצמו מתוך בחירה: "יש פה אישה לא צנועה, לכן לא אביט בה, כי זה נגד רצון ה'!", או: "אני מתאווה לאכול עוגת גבינה, אך לא אוכל ממנה, כי אכלתי בשר לפני שעתיים"... וכך בכל תחומי החיים.

האמת היא שזה גם סוד החירות. רק אדם שמסוגל לקחת תכונה או דבר האהוב עליו, ולהחליט כי מעתה הוא משתמש בהם רק לכבוד ה' יתברך – מגלה בכך שהוא שולט באמת על כל כוחות נפשו, עד שמצליח לבחור כיצד להשתמש בדבר.

בלי התורה, אין אדם יכול להשתחרר מעבדות היצר הרע. מי שדבק בתורה - משתחרר משעבוד החומר.

לבזבז את כל החיים במילוי תאוות ויצרים – אין זו חירות. אם אנחנו מזלזלים בחירות שלנו ועסוקים רק בסיפוק הצרכים גשמיים, שהם בני-חלוף, והנאתם זמנית, אנחנו מאבדים את החופש הדרוש להשגת המטרות האמיתיות, שלשמן הגענו לכאן: לקיים תורה, מצוות ומעשים טובים, לעבוד על המידות ולהתקרב אל  בורא עולם...

משאבה אוטומטית

הידעתם, כי כל אחד מאיתנו שואב במשך חייו כ-1.5 מיליון חביות של דם? לא זו בלבד, אלא אף שאיבה זו נעשית ללא מאמץ, ללא תקלות, בניקיון ובסדר מופתי!

על מה אתה מדבר? אני? מתי?

שריר הלב הוא משאבת דם: הוא שואב את הדם המחומצן מהריאות ודוחף אותו לכל האיברים והתאים בגוף. משם הוא שואב חזרה את הדם שנטען בדו־תחמוצת-הפחמן, ודוחף אותו לריאות, כדי שיפלוט שם את דו־תחמוצת הפחמן וייטען שוב בחמצן. כך עושה הלב 100-60 פעמים בדקה במשך עשרות שנות חיים!

חברים, הלב של כל אחד מאתנו שואב דם ומזרים אותו לרקמות. כל התכווצות של הלב מזריקה רבע עד חצי כוס דם מהלב לעורקים. הלב עושה את זה 60-100 פעמים בדקה, כך שמדי יום הוא מזרים כ-7,000 ליטר של דם!

אף על פי שכולם יכולים להרגיש את הלב שלהם פועם, זה לא תמיד ברור מה כל פעימה השיגה. כיום יודעים שהלב שואב דם. פלא אדיר כיצד משאבה זו, שגודלה בסה"כ כגודל תפוח עץ גדול, ממשיכה לפעום באופן שוטף יותר משתי מיליארד פעימות לב במשך החיים.

ובכלל, כיצד יודעת משאבה זו כיצד לשאוב, וכמה דם עליה לשאוב לשאר הגוף? איך יודע הלב להתאים את עוצמת הפעימה באופן מדויק לכל אחד מאיברי הגוף? איך יודע הלב להגביר פעילות בזמן מאמץ, ואיך הוא יודע לחזור "למצב שגרה" באופן אוטומטי?

תפילה או פתילה

מדוע בורא עולם צריך שנתפלל אליו כל יום, 3 פעמים? מדוע אי אפשר להתפלל אחת לשבוע או חודש?

בורא עולם רוצה שנתקשר איתו. וההתקשרות הזו מורידה שפע לכל הבריאה. לפי תורת הסוד, זו הסיבה לצורך בתפילה בכל יום - להוריד שפע לעולם.

לפי הפשט, משל למלך ששלח את בנו ללמוד באוניברסיטה בחו"ל, והבן אומר לו: "אבא, איך אסתדר שם? יש הרבה הוצאות!". אמר לו אביו: "כל ערב תתקשר אלי ותאמר לי כמה הוצאות היו לך היום, ותוך 10 דקות אפקיד את הכסף בחשבונך". וכך היה. הבן התקשר ביום ראשון: "אבא, שכרתי דירה וקניתי אוכל, יצא סכום כך וכך". 10 דקות חלפו והופקד הכסף. ביום השני: "אבא, קניתי ספרי לימוד במחיר כך וכך...". לאחר 10 דקות הפקיד אביו את הכסף בחשבונו. כך מידי יום הבן מתקשר, ואביו מפקיד עבורו את הכסף.

אחרי חודש, התקשר הבן לאביו המלך כשכולו צוהל ושמח: "אבא, יש לי בשורה משמחת: עשיתי חשבון של ההוצאות בצורה מדויקת וערכתי סיכום כללי. כעת אומר לך את סכום ההוצאות החודשי, ומעתה תוכל להפקיד עבורי פעם אחת לכל החודש". אמר לו אביו: "בשום פנים ואופן לא!". "אבל למה? אני יודע את הסכום החודשי". אמר לו אביו: "אם פעם אחת בחודש אני אפקיד לך, באיזו תדירות תתקשר אלי? פעם בחודש! אבל אני רוצה לשמוע ממך כל יום. אתה הבן שלי! אני אוהב אותך ורוצה לשמוע את קולך בכל יום ויום! תתקשר אלי כל יום - תקבל. לא תתקשר - לא תקבל"...

כך הקב"ה רוצה את הקשר עם בניו, עם ישראל. המילה "תפילה", לא לחינם היא אותן אותיות של המילה "פתילה". מה תפקיד הפתילה? לחבר בין הנר, החומר שלמטה, ובין האש, השלהבת למעלה, שהיא רוחנית – זה מה שעושה הפתילה. כך גם התפילה - מחברת בין האדם והבריאה ובין הבורא. ככל שהתפילה יותר מהלב, כך האדם מוריד יותר שפע לעצמו ולעולם.

"70 פנים לתורה"

"אתה חושב ככה, והרפורמים חושבים אחרת. מי אמר שאתה צודק ושהדרך שלך נכונה? הרי '70 פנים לתורה', לא? יש דרכים רבות לפרש את התורה...".

כך השיב לי חברי הכופר יום אחד במהלך שיחה.

אנשים אלה מפרשים את התורה נגד התורה! כשאומרים לו: "אבל כתוב בתורה אחרת!", הוא אומר לך: "70 פנים לתורה"... אני לא מבין - האם אתה יכול לפרש את התורה נגד עצמה?! לעקם אותה?!

אז מה פירוש הביטוי "70 פנים לתורה"?

פנים זה מלשון פנימיות. זאת אומרת שלכל פסוק בתורה יש הסבר ברבדים שונים: פשט, רמז, דרש וסוד (פרד"ס). כל רובד מכיל בקרבו עוד חלקים של פנימיות, וכך הלאה והלאה עד אין סוף.

אותו פסוק בתנ"ך - כמו יהלום מלוטש, שיש לו צדדים שונים ומכל זווית שאתה מאיר, אתה מקבל צבעים חדשים - כך לכל פסוק בתורה, יש לו 70 זוויות, מכל זווית שאתה מאיר, אתה מקבל משמעות חדשה - בתנאי שכולן מותאמות לתורה ואינן סותרות את הנאמר בתורה.

ברגע שזה נגד התורה, זה נקרא "מגלה פנים בתורה שלא כהלכה" - מפרש את התורה ומצוותיה בצורה בלתי נכונה.

אנשים מרשים לעצמם לומר "אני חושב ככה, והרב חושב ככה", ומוסיפים את טיעון המחץ "70 פנים לתורה"... כנראה שהשימוש בביטוי זה בפי אותם כופרים, קשור לרצונם המוטה למחוק חלק מדיני התורה ולהמשיך לעשות ככל העולה על רוחם...