"הרב עובדיה אמר לי: 'שתלך ישר לבית הדין, שמעת?'"

במשך יותר מעשרים שנה היה הרב יהודה נקי צמוד לשולחנו של הגר"ע יוסף זצ"ל, וזכה לשמוע ולחזות במאות ואלפי תשובות בכל נושאי היהדות. בימים אלו הוא משלים את סדרת הספרים 'מעיין אומר' הכוללים את תשובותיו של הגר"ע יוסף בעניינים שונים, ומספר לנו גילויים מפעימים בתשובות מופלאות אשר זכה לראות.

שליחות מרוממת

את דרכו בלשכת הגזית החל הרב נקי כמעט בטעות. באותם ימים, זמן קצר לאחר נישואיו, כשהוא בן 23 בלבד, הוא שקד על תלמודו בכולל 'חזון עובדיה' שבישיבת פורת יוסף, בראשו עמד אז הרב יצחק יוסף, כיום הראשון לציון ונשיא מועצת הרבנות הראשית. כדי להתקבל לכולל נדרש הרב נקי לעבור מבחן כניסה אצל ראש הכולל, ואכן עבר את המבחן בהצלחה. בחלוף הזמן, עת נהייתה לשכתו של הראשון לציון לחובקת עולם, נוצר צורך באברך בן תורה שישמש את הגר"ע יוסף זצ"ל. אחד האברכים שבכולל מונה לתפקיד, אולם זמן קצר לאחר מכן הוא חלה ונוצר צורך למצוא לו מחליף. בעוד אברכי הכולל מהססים אם ליטול על עצמם מלאכה זו, כשהרב נקי שמע זאת הוא קפץ על ההצעה ללא היסוס. "חיכיתי בכיליון עיניים להזדמנות הזאת, שאוכל להתקרב למרן", הוא מספר לי בהתרגשות. "נכנסתי לתפקיד, ומאז שימשתי את מרן  עשרים וארבע שנים. בהתחלה זה היה בשכונת קטמון, קרוב לחמש עשרה שנים. לאחר מכן הלשכה עברה לבית מדרש 'יחווה דעת', עד שהרב החליט שהוא עובר לביתו הפרטי ופועל במתכונת מצומצמת".

אין ספק כי זהו הישג מרשים ביותר לאברך צעיר - להיות קרוב לדמות הכי נערצת על הציבור הספרדי בפרט, ועל העולם היהודי בכלל. "לא שימשתי את מרן בתור סגן, אלא בתור פקיד המקבל הוראות ומבצע אותן בנאמנה", מצטנע הרב נקי. אלא שמסתבר שהתפקיד היה מורכב למדי. "כחלק מהעבודה נדרשתי לשהות אצל הרב בימי שישי עד שעתיים לפני שבת, אך לרגע לא ראיתי בכך קושי. לאחר תקופה הפך התפקיד  לקבוע, וזכיתי לשמשו למעלה מעשרים שנה".

כשאני מבקש מהרב נקי להרחיב על כתיבת הספרים, הוא מגולל את סדר הדברים: "הייתי מכניס את השואלים אל הרב בנוכחותי, כשאני מסביר לרב בתמצית את השאלה הנשאלת ומרן היה שואל אותם עוד כמה שאלות נוספות כפי הצורך. לא הסתפקתי רק בתפקידי המינימלי של שימוש מרן ואחריות על הסדר, אלא התחלתי בפרויקט ענק שהושלם רק לאחרונה, והוא: כתיבת תשובותיו ההלכתיות והפצתן לרבים. לצורך כך הייתי רושם מיד את התשובות של הרב, כך שהתשובות השתמרו כמו דו-שיח אוטנטי. שנות העבודה שלנו יחד סייעו למרן לחסוך מזמנו, מכיוון שהרב הבין את הסגנון שלי וגם אני הבנתי את הסגנון של הרב, אז היינו מדברים בינינו בראשי תיבות".

על תשובותיו של הגר"ע יוסף אומר הרב נקי שהן היו תמיד בקצרה ובתמצית. "לאחר שסידרתי את כל התשובות לכדי ספר, הבאתי לפניו את תכריך התשובות. מרן עיין בו וכשראה את סדר העמוד, למעלה תשובתו הקצרה, ובתחתית העמוד מקורות התשובה בקצרה, הורה לי לערוך שוב את הספר מההתחלה ולהוסיף את המקורות בשלמותם, זאת כדי שלא יצטרך המעיין לחפש בספרים אחרים בכדי לדעת את התשובה על בוריה. לאחר שעשיתי זאת, ברכני בחום וחתם בהסכמה מלאה על ספרים אלו".

מהנעלבים ואינםעולבים

על רגישותו של הגר"ע יוסף מספר הרב נקי, כי אפילו עם האנשים שעבדו בשליחותו, הוא דאג לדבר בנועם ובנימת בקשה. "מרן, כמנהיג תנועת ש"ס, מינה אנשים שיעמדו בראש התנועה. רק טבעי היה שהוא יפנה אליהם בדרישה כדי לעזור ליהודי כזה או אחר או בבקשות שונות, שהרי הם נציגיו והוא העומד בראש התנועה. למרות זאת הוא תמיד שמר על נימת שיחה של בקשה. הרב היה מרים אליהם טלפון, ומתחנן אליהם שימלאו את בקשתו. שאלתי פעם את הרב בפליאה: 'אתה צריך להתחנן? זה הרי פקיד שלך ואתה מינית אותו'. אבל לא, הרב היה תמיד מבקש בסבלנות ובענוות חן", מספר בפליאה הרב נקי.

אולם באותן שנים, לא תמיד הייתה דרכו של מרן סוגה בשושנים. מעת לעת היה הרב סובל ביזיונות ודיבורים נגד התנועה שהקים, אך הוא נותר בשלו. "אחרי כל סאגה כזו הרב היה שוכח את הכל, כאילו כלום לא קרה, ועוד עזר  לאנשים שיצאו נגדו, מבלי להזכיר מילה על התנהגותם הנלוזה", מספר הרב נקי. הוא גם נזכר בסיפור מעניין: "תקופה אחרי אחת ממערכות הבחירות בה ש"ס הצליחה ועלתה במעלות המנדטים, בא לבקר אצלו אחד מהאנשים אשר יצאו נגדו במהלך מערכת הבחירות, בכדי לבקש את עזרתו בדבר מה. אחד מהאנשים שהסתובבו סביב מרן סרב להכניסו. 'מה? הוא לא מתבייש? אחרי כל מה שהוא עשה לרב עכשיו הוא בא לבקש משהו?', תהה. אמרתי לו: 'תשמע, אתה לא בעל הבית פה, תשאל את בעל הבית אם להכניס אותו או לא'. שאלנו את הרב, והוא אמר לנו: 'שייכנס'. הלה לא האמין למשמע אוזניו, וחשב שאולי הרב לא זוכר מה נעשה. הוא ניגש לרב ובלחישה שאל אותו: 'הרב לא זוכר מה שהאיש עשה? הוא נלחם נגד ש"ס'. אולם הרב בשלו: 'זה לא משנה, הוא עכשיו זקוק לעזרה, קדימה, תעזור לו'".

הרב נקי ממהר לצנן את המחשבות שלמרן היה קל. "אנשים שקוראים היום את ההיסטוריה של הרב חושבים שכל חייו התנהלו על מי  מנוחות. אבל כל השנים של מרן היו מלוות במלחמות. לא היו שנה-שנתיים שמישהו לא נלחם נגדו, כל פעם פרשה אחרת ודברים אחרים, ועל הכל הבליג הרב כמו אריה. מהצד שלי הרגשתי נורא, כמה אפשר לקרוע את הלב של הרב? אבל הרב היה מעביר כאילו כלום לא קרה. אולם זה מה שאפיין את דמותו הענקית, ואת מהלך חייו אשר טווה באמנות רבה.

"מרן לא עשה חשבון על שום דבר, חוץ מהתורה הקדושה", קובע הרב נקי. "הוא היה היחיד שלא חס על כבודו. הדבר היחיד  שעניין אותו זה אך ורק מה הקב"ה רוצה ממנו, למען התורה, והוא היה עושה הכל בשבילה, גם במחיר של השפלה".

למרות הכל, הרב נקי טוען כי רגעי שבירה לא היו אצל רבו מעולם. "אף פעם לא ראיתי את מרן נשבר ממשהו. אם היו רגעים שהיו נדמים לי כרגעי שבירה - הם היו בשעות קבלת הקהל, כשהיה שומע ודומע עם עמך ישראל שהגיעו לבקש ולהתחנן על צרות נפשם".

הרב נקי זכה להיות לצדו של הגר"ע יוסף גם בתקופות מרתקות וגורליות. "זה היה בתפר בין סיום כהונתו ברבנות הראשית להקמת תנועת ש"ס. אמנם לא לקחתי חלק בהקשר הפוליטי, אך זכיתי לראות מנהיג אמיתי אשר הרגיש את עול לומדי התורה על כתפו, ואשר הצעיד את יהדות ספרד כאשר יישא האומן את היונק". באחת השנים עמדה על שולחנו של מרן ההכרעה בדבר הצטרפות מפלגת ש"ס לקואליציה עם מפלג מר"צ. סביב הוויכוח התנהלה מלחמת עולם. הללו צידדו לצד זה והללו צידדו לצד השני. אחרי התחבטויות קשות, ומתוך דאגה לעולם התורה, הכריע מרן בסופו של דבר בחיוב, וש"ס נכנסה לקואליציה. "אין ברירה, אם ש"ס לא תצטרף לממשלה, הרי שכל הישיבות עלולות ליפול", נימק מרן את הכרעתו. מי שהציל את המצב היה הרב בן ציון אבא שאול. הוא הוציא פסק הלכה המחייב את כולם להישמע לדעתו של מרן, מה שהוביל לרוח בתוך התנועה. אולם במגזרים אחרים בציבור החרדי לא ראו את הדבר בעין יפה.

"באחד הימים שלאחר ההכרעה, נכנס ללשכה הרבי מערלוי עם משמשו. כיוון שאני ידעתי שהיו ביניהם יחסי ידידות קרובים עוד משנים עברו, מיד הכנסנו אותו לרב, והמשמש נשאר בחוץ. אמרתי למשמש שאני לא מבין את מטרת בואו של הרבי. הרי ש"ס כבר נכנסה לממשלה, וכי מה הוא רוצה, שנצא ממנה? או במילים אחרות, בשביל מה האדמו"ר בא לפה? הוא השיב לי שהוא בעצמו לא יודע למה הרבי ביקש להגיע, 'הוא פשוט אמר לי לקחת אותו למרן, וכך עשיתי'. לאחר חמש-עשרה דקות, כשהסתיימה הפגישה. נכנסתי לחדרו של מרן כדי לנסות ולהבין מה ביקש הרבי. מרן היה מרוגש מאוד: 'שמעתם מה הוא אמר לי? הוא אמר לי שהוא בא בשם חברי מועצת גדולי התורה לומר לי ישר כוח, הצלתם את עולם התורה'. גם הם הבינו שזה היה צעד הכרחי. כעת, אחרי שש"ס נכנסה לקואליציה. הגיע הרבי לומר לרב חזק וברוך. רבע שעה-עשרים דקות לאחר הפגישה, הגיע שוב משמשו של הרבי מערלוי. הוא אמר לי: 'הרבי שלח אותי אליך. סיפרתי לו על דבר תמיהתך לפשר הפגישה והוא אמר לי: 'לך אליו ותגיד לו שבאתי לומר לרב ישר כוח על זה שנכנסו לממשלה, ושהם הצילו את עולם התורה'. היום, בראיה רטרואקטיבית, כולם מבינים שמרן צדק", חותם הרב נקי את סיפורו המדהים.

כשמרן דחה את שרון

הרב נקי נזכר בסיפור מרתק נוסף: "בעת שאריאל שרון היה שר בממשלה, צוות לשכתו פנה אלינו בבקשה לארגן פגישה בין השר לרב. כשהרב שמע זאת, הוא השיב בשלילה. 'פגישות עם שרון אורכות זמן רב, ולא כולן נעשות לצורך', הבהיר מרן. השבתי ללשכתו של שרון שכרגע אין לרב זמן לפגישה. עברו מספר דקות, ופעילי ארגון קירוב התייצבו על פתח הבית. 'מה קרה?' שאלתי. 'יש ילד שרוצים להכניס לישיבה, וההורים מתנגדים'. הרב הורה להכניס במקרים כאלה בלי תור. הכנסתי אותו לאלתר. לישיבות עם שרון לא מצא הרב זמן. אולם לפגוש ילד קטן על מנת לשכנע אותו ללכת וללמוד תורה, לזה היה לו כל הזמן שבעולם. את ההליכה והחתירה למטרה של הרבצת תורה והפצתה בעם ישראל תוך מסירות נפש, ראינו על צעדי מרן בכל צעד ושעל".

במהלך השנים הורה מרן לרב נקי להשיב בעצמו על חלק משאלות הפונים, עד לאותו יום גורלי, אשר בעטיו הפסיק הרב נקי מלנהוג כן. הרב נקי מספר על כך: "יום אחד הגיע לשולחנו של מרן מקרה של אישה שרוצה לחזור לבעלה. שמעתי את הסיפור והבנתי שהזוג היה חי בלי חופה וקידושין. על פי דבריה ניתן היה לפסוק כי לא היו קידושין, ולכן היא מותרת לחזור לבעלה ולהינשא כדת וכדין". ה'כלה' הבטיחה לרב נקי כי מעתה תחיה רק עם חופה וקידושין, וכי היא "רק רוצה לדעת אם מותר". "כששומעים את השאלה מבינים שעל פי ההלכה אין כל מניעה, אבל בכל זאת לא השבתי מדעתי, והלכתי לשאול את דעת מרן". לתדהמתו, השיב מרן: "שתשאל את בית הדין". "אמרתי לרב, 'למה היא צריכה ללכת לבית הדין? לא הייתה חופה, לא היו קידושין ולא היה כלום, מה השאלה?' אבל מרן התעקש. הוא אמר לי: 'שמעת? אמרתי שתלך לבין הדין'. חזרתי אל האישה ומסרתי לה את דברי מרן. מהשיחה עם האישה לפי תומה הבנתי שבניגוד לפעם הקודמת, הפעם בכוונתה לעשות חופה וקידושין של ממש. אבל תוך כדי הדברים היא הסבירה שאמנם חופה וקידושין לא היו, אבל היא הייתה במסיבה יחד עם אותו הבחור, והוא אמר לה במסיבה 'הרי את מקודשת' ואף נתן לה טבעת.

"רק שמעתי את זה, וכל שיערותיי סמרו. אם הוא נתן לה טבעת ואמר לה 'הרי את מקודשת לי', והיו שם שני אנשים שומרי תורה, נמצא שהיא אשת איש, והיא בכלל אסורה", מזדעזע הרב נקי. "מיד הבנתי את כוונת מרן ב-'שתלך לשאול את בית הדין'. נדהמתי לראות שהרב חזה את הכל, גם את הנסתר ואת הבלתי נשאל הוא ידע. נוכחתי לראות כי מהשמיים שומרים על פסיקות מרן, וכל פסיקותיו הן קודש לה'". מאז הפסיק הרב נקי לפסוק בעצמו, ועל כל שאלה היה ניגש אל מרן ושואל את דעתו, אף על פי שמרן הורה לו להשיב. "כשראיתי את המקרה הזה אמרתי לעצמי: אני לא מוכן לענות יותר על שאלות, מי יודע, אולי חסרים פרטים בגוף השאלה? על הרב שומרים מהשמיים. עליי? מי יודע?".

אני מבקש מהרב נקי לספר על תשובה הלכתית הכרוכה בסיפור מאלף מאחוריה, והוא בוחר בסיפור הבא: "יום אחד הגיעה שאלה מורכבת למרן: אישה נישאה לאיש, אך לא זכתה להיפקד ממנו בזרע של קיימא. במהלך עבודת הבעל - הוא נהרג, אולם יש לה ילד שנולד עוד לפני נישואיה עם הבעל שנהרג. כעת נשאל מרן אם אישה זו צריכה חליצה או לא. האחים שלה לא היו מוכנים לעשות לה חליצה, והיא רצתה להתחתן עם מישהו. הרב ישב על המדוכה עד שהתירה כדין אלמנה ללא חליצה. שאלתי את מרן: 'כיצד אתה מאמין לה?', והוא השיב לי: 'היא נשבעה שהילד לא ממישהו אחר'. שאלתי את הרב כיצד ניתן להאמין לשבועה של אישה שכזו? אולם הרב בשלו, 'הסברתי לה כמה חמורה השבועה, וודאי שהיא ענתה את האמת'. זמן קצר לאחר מכן התברר כי הבחור אליו ביקשה להינשא הינו כהן, וכהן אסור בחלוצה ומותר באלמנה. הידיעה על כך הייתה כמו אישור מהשמיים למלאכתו של הרב, שדאג להתירה כאלמנה".

אין ספק שמרן זכה לסייעתא דשמיא מיוחדת, וכל פסקיו היו חדים, אמתיים, צודקים, ובעיקר התוו את ההלכה המסורה לעשרות דורות קדימה.

השאלות שהחלו בלשכת הגזית, לא פסקו גם כשהוסרה הנזר והעטרה. כיום הרב נקי נאלץ להשיב על השאלות בעצמו, כשהוא כמובן מנסה לדמות מעניין לעניין ומפסיקה לפסיקה, על פי פסקי מרן הגר"ע זכר צדיק לברכה.