היקום גדול - כי הבורא גדול

לקריאת המאמר הקודם, לחצו כאן.

בכתבה הקודמת רחלי שאלה: "יש בחלל מיליארדים של כוכבים, חלקם גדולים יותר מכל מערכת השמש שלנו, מה שאומר שאנחנו קטנים מאוד... למה אלוקים ברא יקום גדול ומבלבל?"

למדנו על מורכבות האדם, שהופכת אותו לנזר הבריאה, אך יש לתת את הדעת על גדלות הבורא - אשר גודל היקום מבטא, לכבודו.

נראה שפסוק זה עונה על השאלה:

"השמיים שמיים לה', והארץ נתן לבני אדם" (תהילים קטו).

אמרו חז"ל בפרקי אבות (ו, יא): "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא בראו אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז) 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו', ואומר (שמות טו, יח) 'ה' ימלוך לעולם ועד'".

הרמב"ם (במורה נבוכים, חלק שלישי, פרק יד), הרחיב על כך וביאר, שהכוכבים הרבים ביקום נבראו בסיבה אלוקית, למען תכלית אלוקית שאין בשכל אנוש להבין.

ראיתי בשם הרה"ג שלמה זלמן אויערבך זצ"ל את הרעיון, שזהו בעצם יסוד דברי בית שמאי שפירשו כי "שמים נבראו תחילה" (חגיגה יב, א), כלומר, יש לגרמי השמים תכלית ומטרה בפני עצמם.

ומה עשויה להיות המטרה הזו, אם לא לבטא את עוצמת וגדלות הבורא יתברך?

דוד המלך ע"ה מלמד אותנו להתפעל מן העובדה, שרק הקב"ה לבדו מסוגל לספור את כל הכוכבים, ואף מכנה כל אחד ואחד מהם בשם: "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא" (תהילים קמז, ד)

כך אומר גם הנביא ישעיהו: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא" (ישעיהו מ, כו).

גודלו העצום של היקום, וכל הכוכבים שבו, נבראו מפני שהבורא יתברך אדיר ואינסופי; לא ייתכן שבורא אדיר ואינסופי יברא רק כוכב אחד, או אפילו רק אלף או מיליון כוכבים.

בורא רוחני חסר גבולות, טבעי שיברא את היקום החומרי הגדול ביותר שאפשר להעלות על הדעת, או יותר נכון, שאי אפשר להעלות על הדעת, שכן מספר הכוכבים בלתי נתפס בשכל אנוש. הוא מעיד על התבונה של אלוקים: "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא. גדול אדונינו ורב כח, לתבונתו אין מספר".

אסטרונומים מסוגלים להציע אומדן מתמטי לגודל היקום, אך אין ביכולת אנוש לתפוס מספר זה בשכל או בדמיון.

הבורא אינסופי, נמצא בכל מקום ובכל זמן, לכן רק הוא לבדו מסוגל להכיר את גודל המציאות ולהבחין בכל פרט מפרטיה - למנות את כל הכוכבים, לכנות כל אחד ואחד מהם בשם, ולשלוט בקטן ובגדול בו-זמנית.

המציאות משקפת את יוצרה: כיוון שאי אפשר לתפוס את גבולות הבורא, כי אין לו גבול, לכן אי אפשר לתפוס את גודל היקום שברא, מרוב גודלו.

אילו היה היקום קטן יותר, לא היה מסוגל לבטא ולהעיד על הבורא האינסופי שנמצא מאחורי המציאות.

חז"ל אמרו שהכל ברא לכבודו. כידוע, כבודו של אדם מתבטא בלבושו (שבת דף קיג, א), הבגד אמור לשקף עד כמה שיוכל את מעמדו של הלובש אותו.

כבודו של הבורא מתלבש בבריאה, על ידי העובדה שהבריאה משקפת את יכולתו - עד גבול יכולתה של הבריאה להכיל את כוחו:

"ברא אלוקים, ולא נאמר ברא ה', שבתחילה עלה במחשבתו לבראותו במידת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מידת הרחמים ושיתפה למידת הדין, והיינו דכתיב, ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמיים" (רש"י, בראשית א, א).

דוד המלך תיאר את היקום כלבוש של הבורא: "לפנים הארץ יסדת, ומעשה ידיך שמים. המה יאבדו ואתה תעמוד, וכולם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלופו, ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון" (תהילים קב, כו).

היקום שבו אנו חיים, הוא היקום החומרי הגדול ביותר שניתן לשער, מה שמוכיח כי הבורא שניצב מאחוריו - אשר ברא את כולו, שולט בו ומנהל את כל מרכיביו, הוא הבורא הגדול ביותר שיש - אין יישות גדולה ממנו, לא מלאך, ולא שרף, אלא הוא סיבת הסיבות והתחלת כל ההתחלות, האינסוף, האלוקים האחד והאמתי שאין עוד מלבדו.

כך אומר הנביא בשם ה': "שמע אליי יעקב, וישראל מקוראי, אני הוא, אני ראשון, אף אני אחרון. אף ידי יסדה ארץ, וימיני טיפחה שמיים" (ישעיהו פרק מח, יב). הפסוק מזכיר לנו שה' הוא האלוקים היחיד, ואין עוד מלבדו, כיוון שרק הוא לבדו היה יכול לברוא את השמים ואת הארץ.

"אתה הוא ה', לבדך אתה עשית את השמים, שמי השמיים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחייה את כולם, וצבא השמים לך משתחווים" (נחמיה פרק ט, י).

הבורא הגדול ביותר שיש - יצר את היקום הגדול ביותר שיש, פשוט כך.

לא צריך הסבר אחר לגודל היקום, ומספר הכוכבים העצום שבו.