"אמא, תודה שהענשת אותי!"

"יוכי, אני חייבת לספר לך משהו", לפני כמה ימים קיבלתי הודעה משמחת מאמא מקסימה שלמדה אצלי לפני שנה.

היא סיפרה על מעשה לא טוב שעשה בנה בן ה-12. לאחר שיקול דעת שלה, זה היה מעשה שהצריך ענישה. האם נקטה בעונש מסוים, וכאשר אמרה לבנה מהו העונש שהוא צריך לקבל, הבן שלה אמר:

"אמא, תודה רבה שאת מענישה אותי!".

כשסיפרתי את הסיפור הזה באחת הסדנאות, מיד אמרה אמא אחת בטון סקפטי, "על מה הוא אמר תודה רבה?". היא שאלה באמת בתמימות, היא לא הבינה איך יכול להיות מצב שילד יקבל עונש ויגיד גם תודה...

עונשים!

האם להשתמש בעונשים זה נכון?
כמה עונשים צריך לתת עד שהוא יקשיב?
למה העונש לא עוזר?

איך ילד מגיע למצב שהוא אומר תודה על עונש, או יבקש סליחה ויגיע לחרטה אמתית?
הרבה אימהות מדברות על המילה עונש ויש כל כך הרבה שאלות על עונשים…

יש אימהות שמענישות בעונשים חמורים מידי. "עכשיו, שבוע אתה לא תרכב באופניים!"; "את לא מקבלת את חבילת המדבקות שסבתא קנתה לך!"; "אתה לא משחק יותר בלגו, אם אתה לא יודע לאסוף!"; "גם אם החברה שלך תגיע, את לא יוצאת אתה, לא מגיע לך!".

ויש אימהות שבכלל לא מענישות. "אני לא מענישה בכלל, אני לא חושבת שזה נכון, אבל אני צריכה לדעת מה לעשות כששוב ושוב ושוב הדברים חוזרים על עצמם ולא מפסיקים".

אז מענישים או לא מענישים?

אין כללים ואין רשימת עונשים באלו עונשים כן להעניש ובאלו עונשים לא!

אני פוגשת אימהות עדינות כ"כ, שכאשר הן מענישות - הן מענישות בעונש חמור מאד, שאפילו יכול לגרום לילד לנזק נפשי.

אז בואו נעשה סדר.

עונש הוא  כמו כל פעולה חינוכית שאת רוצה לנקוט בבית.

כאשר אנחנו פועלות ממקום נקי ואמתי כדי לעזור לילד, פעולת הענישה מתבצעת בצורה הנכונה והבריאה ביותר.

כל ילד אמור לדעת שיש תוצאה למעשה שלו, ואם הוא לא נהג כשורה - תהיה תוצאה למעשיו.

בדיוק כמו שילד יודע שאם הוא יכניס את האצבע לנר, הוא יקבל כוויה. אף אחד לא עשה לו את זה בכוונה ולא ממקום של שנאה או כעס עליו. זו תוצאה ישירה למעשה שלו.

בדיוק כך אמור להיות העונש, וזהו המצב האידיאלי.

ילד צריך לדעת ולהרגיש שיש תוצאה למעשים שלי, כי זה מגיע לי! זה לא בגלל שאמא כועסת עכשיו, ולא בגלל שאמא שונאת אותי, (לצערנו, זה מה שילדים מרגישים גם אם הם לא אומרים את זה, וזו הסיבה שילדים נפגעים וכועסים כ"כ).

אם הוא ירגיש כך, העונש יעזור והוא ילמד ממנו, הילד יבקש סליחה ויתחרט באמת על מעשיו, ואפילו יגיד תודה כשאמא מענישה אותו.

אז איך עושים את זה?

תשאלי את עצמך,

מה אני מרגישה מול מה שקרה עכשיו עם הילד שלי?

מה הסיבה האמתית שאני מענישה את הילד שלי?

האם אני חושבת כרגע על טובתו בלבד, או שמא אני מתערבבת (שלא באשמתך)?

בדרך כלל, מה שגורם לנו להעניש בחומרה, או אפילו להעניש כשלא צריך, ומה שגורם לעונש לא לעזור - הוא סיבה אחת פשוטה: זה מכעיס אותי, ואני מגיבה באינסטינקט, בכעס, בצעקות ובהשפלה.

כאשר את מפרידה בין מה שאת מרגישה לבין הסיטואציה שקרתה, ותבואי מול הילד נקיה, בלי האשמות ובלי להיות מעורבבת מכל הרגשות והמחשבות הקשות (זלזול, הוא מצפצף עלי, היא עושה בכוונה וכדו') אז תוכלי להעניש את הילד בצורה נכונה, ובכוונה הנכונה - שהיא "אני רוצה לחנך אותו", "אני רוצה בסה"כ ללמד אותו לפעם הבאה", "אני צריכה ואפילו חייבת כי אני אמא שלו".

את כל זה הילד שלך ירגיש. וממילא, אם את התכוונת רק לטובתו - הילד ירגיש חרטה אמתית, יבקש סליחה, ירצה לשתף פעולה בפעם הבאה ואפילו יגיד לך תודה שרצית בטובתו.

בהצלחה!

יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית מנחת הורים- מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת.  Yd0548414745@imahut.org.il