הזוי: בית ספר בתל אביב חילק "חומש" עם דפים ריקים

ברקע קמפיין ה"הדתה" המתמשך, הסיפור הבא מגיע מתל אביב.

עורכת הדין התל-אביבית רוני ססובר, לשעבר מועמדת לכנסת מטעם רשימת "ימינה", הגיעה יחד עם בעלה לבית הספר הממלכתי בצפון העיר, בו לומדת בתם בכיתה ב', כדי להשתתף עמה בטקס קבלת החומש, שנועד לציין את לימוד התורה. וכך סיפרה על כך בפייסבוק:

"בהתרגשות רבה הגענו לטקס קבלת ספר תורה של כיתות ב' בבית הספר הממלכתי, בו לומדת בתי, בתל אביב. בסופו עלו התלמידים לקבל את ספר התורה מהמחנכות בהתלהבות רבתי".

"נרגשת פתחתי את ספר הספרים העטוף, ולתדהמתי כל דפיו היו חלקים וצחורים, נטולי מלל, או תוכן כלשהו! לא בריאת העולם, לא אברהם אבינו, לא יציאת מצרים... נאדא, כלום!".

ססובר ההמומה שאלה את מחנכת הכיתה לפשר הדבר: "הסתבר לי שלא רק שהתלמידים לא מקבלים ספרי תורה, אלא גם שהמחנכות לא קיבלו כל מערך שיעור כזה. הן נאלצות לאלתר לעצמן שיעור כראות עיניהן".

"מסתבר שכך נוהגים מתחילת השנה", הוסיפה ססובר. "עם הספר או עם הארץ?! מה קרה לנו?".

ה''חומש'' הריק (צילום מסך, עמוד הפייסבוק של רוני ססובר)

הפוסט זכה לתגובות רבות של גולשים, חלקם הגדול לא-דתיים, שהביעו תדהמה ותרעומת. "מקומם", "מעציב", "בושה וחרפה", "הזוי לגמרי", "מפחיד" – היו שכתבו בקיצור. "נשמע כמו בדיחה", כתב גולש אחר. "למה מלכתחילה לעשות כזה אירוע אם עיקר האירוע לא ממומש?".

אחד הגולשים טען כי מדובר בעדות לכך ש"דרוש תיקון ובירור עמוק. זה משהו שמסמל שבר, ואם הדפים ריקים – זה הזמן למלא אותם בספר, שבזכותו אנחנו כאן ובזכותו שרדנו במשך אלפי שנים".

גולשת אחרת הוסיפה: "בושה וחרפה, הם איבדו את זה לגמרי. אלה האנשים שבסוף יגרמו לחורבן הבית בפעם שלישית. איפה שר החינוך? תתחיל לעבוד". גולשת אחרת כתבה: "לא להאמין. בתי ספר חילוניים שכחו לשם מה קיבלנו את התורה".

חלק מהגולשים התייחסו למקום בו התרחש הטקס: "במדינת תל אביב עושים הכל כדי להרחיק את הנוער מהזהות היהודית", כתב אחד מהם. כותבת אחרת הוסיפה ברוח דומה, כי "הגיע הזמן שהיהודים יעלו לארץ ממדינת תל אביב". גולש אחר עשה את הקישור בין הטקס, בו העיקר היה חסר מן הספר, לבין שבירתו המתמשכת של הסטטוס קוו בעיר: "האם הילדים ילמדו כתב רש"י? האם ידעו בכלל מה פירוש מפרשים? לכן אין בעיה להוריהם לפתוח עסקים ותחבורה ציבורית בשבת".

ולסיום – תגובה של גולש, שהתרפק בנוסטלגיה נשכחת על ראשית ימיה של המדינה: "אני זוכר לפני עשרות שנים אותו טקס, בבית ספר חילוני, תקופת בן גוריון. שרנו בהתלהבות 'אין גדולה כתורה', עם צמר גפן על הפנים כמו זקן. כל אחד ספר ביד, וכל כך שמחים. אף אחד לא טען שזאת הדתה. פשוט העם שחזר למולדתו, בשיא המשטר הסוציאליסטי אבל הציוני. אין קשר עם השמאל של היום".