סוחט דמעות: "בזכות הניגון שלך חזרה משפחה שלמה בתשובה"

שעת לפנות בוקר של יום רביעי חורפי וסגרירי. מוטי זורגר, נהג במקצועו, עשה את המסלול הקבוע של אשקלון-לוד כדרכו מידי יום. שום דבר לא הכין אותו למשהו גורלי ומיוחד ההולך להתרחש באותו בוקר.

"את הקו שלי, אשקלון–לוד, עשיתי במשך תקופה ארוכה כשעוד נהגתי על טנדר", מספר לי מוטי זורגר תוך כדי נהיגה באוטובוס. "סדר יומי התחיל בחמש וחצי לפנות בוקר באשקלון, שם הייתי מעלה על הרכב עובדות-מעבדה, ומסיע אותן ללוד – מקום עבודתן. למי שלא יודע, היה זה תחילת עידן הבלוטוס. לא הייתה אז אפשרות של בלוטוס-אוזנייה, וכאשר מישהו היה מחייג אליי, היו כל הנוסעים בטנדר שותפים לשיחה. באותו בוקר בהיר, צלצל אלי ידידי שנסע לארצות הברית להציע את עצמו כחזן בית כנסת באחת הקהילות היהודיות. בהיעדר טכנולוגיה אשר תאפשר שיחה בין שני אנשים בלבד ללא צורך בהחזקת הטלפון ביד, דבר האסור על פי חוק - השיחה התנהלה על רמקול, כאשר כל הנוסעים שומעים את שיחתנו. חברי, שהייתה שעת ערב מוקדמת אצלו, ביקש לברר על מילים של שיר עתיק באידיש, עקב רצונם של יהודי הקהילה שישיר בפניהם שירים באידיש. שרתי לו את השיר העתיק 'אויפן פריפעטשיק ברענט א פייער'ל' – 'בקומקום בוערת אש' – שיר עתיק ונוסטלגי המספר על 'חיידר' חמים שבו בוערת אש בתוך האח והרב מלמד את התלמידים את האותיות".

כוחו של ניגון

"סיימתי לשיר לחברי את השיר, כאשר לפתע אני מגלה שאחת הנשים היושבות בטנדר גועה בבכי. לא ייחסתי לכך כל משמעות. 'מי יודע מה עובר עליה? מה לי ולה?', אמרתי לעצמי. כשהגענו ליעד, ניגשה אלי האישה ואמרה לי: 'דע לך שהחזרת אותי שישים שנה אחורה. כששרת את השיר המחמם 'אויפן פריפעטשיק ברענט א פייער'ל', נזכרתי בבית אמא. למול עיניי עברו זיכרונות ילדות מהעבר. ראיתי את אמא שלי עומדת מול נרות שבת עם מטפחת לראשה, ולראשונה אחרי הרבה שנים נזכרתי בזיכרון המתוק והמשכר, איך שאבא שלי שר את שיר הערש של המלמד המשנן עם הילדים את האל"ף בי"ת', סיימה האישה את דבריה וירדה מן הטנדר.

"עברו ימים לא רבים, עזבתי את קו אשקלון-לוד ושכחתי לגמרי מכל הסיפור. אך מסתבר שיש מישהו שלא שכח. אחרי תקופה ארוכה, מתקשר אליי אחד הסדרנים של הקו ההוא מפעם, והוא מספר לי על אישה שמתקשרת ללא הרף ומבקשת את המספר של מוטי. 'אתה לא נותן לשום אישה את המספר שלי', אמרתי לו בתקיפות. לא היה לי שמץ של מושג במי מדובר, ולא הייתה לי שום אינדיקציה לגבי זהותה של האישה המחפשת אחרי. 'גם אם היא תתקשר שבע פעמים ביום, אל תיתן לה את המספר', הדגשתי בפני הסדרן, וניתקתי את השיחה".

לא עברו ימים רבים, והטלפון אצל משפחת זורגר בבית צלצל. למזלו הרב, היה זה מוטי שהרים את הטלפון, ואישה בעלת מבטא רוסי שאלה: "הגעתי למוטי זורגר?". "כן", השיב בהיסוס. "זאת אני, האישה מאשקלון שנסעתי איתך כל יום ללוד". 'איזו אישה ואיזה אשקלון', הרהר לעצמו מוטי באותה שיחה אנונימית. מוטי ממשיך לספר: "לקח לי זמן להבין שמדובר באותה אישה שגעתה בבכי בעת הנסיעה. 'מה עכשיו?', שאלתי. 'אני רוצה להזמין אותך לחתונה של הבן שלי שתתקיים בכפר חב"ד, ולשם כך מבקשת לדעת מה כתובת הדואר שלך, שאוכל לשלוח לך את ההזמנה'. נתתי לה את כתובת ביתי, וההזמנה הגיעה. לאחר מחשבה רבה ומאחר שאשתי חב"דניקית במקור, החלטנו להשתתף בחתונה.

"הגענו לאולם האירועים שבכפר חב"ד ואיך שנכנסנו, החתן רץ לכבודי בהול ונחוש לכבדני. אזרתי אומץ ושאלתי אותו: 'אתה יכול להגיד לי פעם אחת ולתמיד מה קורה פה? מה הסיפור שלכם איתי?'.  החתן לקח כיסא והתיישב לספר לי את כל הסיפור בעיצומה של חתונתו.

כך חזרנו ליהדות

"'אחרי אותו בוקר ששרת את הניגון באידיש בטלפון', שחזר באוזניי הבן, 'לא מצאה אמי מנוח לכף רגלה. רגשות מעורבים עם זיכרונות מטושטשים משנות ילדותה עלו בליבה. אמה האהובה עליה נראתה לה שוב ושוב לבושה במטפחת ומדליקה נרות שבת. היא הסתכלה על עצמה ועל מצבה הרוחני, והחליטה להתחיל להדליק נרות שבת. אבל לא סתם להדליק, אלא כמו הסבתא - עם מטפחת לראשה. כששיתפה את החלטתה לבעלה – אבא שלי הרחוק לגמרי מתורה ומצוות, הוא הבהיר לה שזה 'או אני או השטויות שלך', כלשונו. אמא שלי, ברב סערת רגשותיה ובאווירת ההתעוררות שהייתה לה בתקופה האחרונה, עמדה בניסיון ואמרה: 'השטויות שלי!', וכך עזב אבא את הבית והלך לו לנפשו. באותה עת, כשנפרדו, חזרתי הביתה משירות צבאי ביחידה קרבית והצטרפתי לאמא שלי ולדרכה החדשה-ישנה. כך זכינו שנינו לחזור לצור מחצבתנו ולהתחיל לחיות חיי תורה ומצוות. כיום, כפי שהנך זוכה לראות, אני זוכה להתחתן עם אישה חרדית כדת משה וישראל. קראנו לך לחתונה בשביל שתדע מה הוא כוחו של ניגון'. חתם החתן את סיפורו המרגש והבלתי ייאמן.

"שקט השתרר באולם כאשר התזמורת החלה לשיר את השיר 'אויפן פריפעטשיק ברענט א פייער'ל'", מספר זורגר בהתרגשות. "כשעיני ועיני האם מוצפות בדמעות, כשרק אני והיא יודעים את פשרן. היה זה שיר שהחזיר משפחה יהודית לחיק היהדות".

מדוע זכתה האישה למצוות הדלקת נרות שבת? מה מיוחד במצווה יקרה זו? ולמה זוכה אישה שמקפידה על הדלקת הנרות?