כמו איזה יעקב אתה רוצה להיות? השאיפה לרבגוניות

כולנו יודעים שככל שישאף האדם לדמות גבוהה ונאצלת יותר, כך יש סיכוי שיזכה להגיע לאותה דמות. ואם כן חשוב לדעת, מהי הדמות המושלמת אליה צריכות עינינו להיות נשואות ובדרכה לדבוק.

ישנה קבוצה של אנשים מישראל ומחוצה לה המאמינים במושג הנקרא "חשיבה חיובית", ומפתחים אותו בשלל צורות, תובנות וקורסים.

במרכזה של הגישה עומד הרעיון הבא: תראה את עצמך בדמות אותה אתה רוצה להיות בעתיד, וכל אורח חייך ישתנה אט אט ויתאים את עצמו לאותה דמות. זה נכון באימוץ דמות כלכלית כמוה רוצה האדם להיות, וזה נכון גם באימוץ דמות רוחנית אליה שואפת נפשו להגיע.

מבלי להיכנס ל"פלוסים" ול"מינוסים" באותה שיטה, ובפרט בהגשתה המקורית הגויית בטרם "גוירה" על ידי רבני ורבניות דורנו, ניקח את הנקודה הנכונה והברורה. והיא: שככל שהאדם מצייר בעיני רוחו את הדמות הנערצת כמותה שואף הוא להיות, כך יזכה בקלות יתר להתאים את אורח חייו, להתגמש בנוחות, לדלג על מניעות, ובלבד שיגיע לאותה מטרה נערצת.

הדיון שלנו בשבוע זה הוא: מהי אותה דמות אותה עלינו לקחת לעצמנו ולבני ביתנו כדמות נערצת, אשר על פיה נרצה לנהל את חיינו ולהובילם לחוף מבטחים?

בפרשתנו, ובפרשיות האחרונות בכלל, אנו נחשפים לשלושת האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב. כל אחד בדרכו, וכל אחד בייחודיות אותה חנן אותו ה', ועליה עבד כל ימי חייו. בחיר האבות, הלא הוא יעקב אבינו, מוביל אותנו לבלבול מה לכאורה ברבגוניותו ובכובעים הרבים אותם החליף לכאורה בימי חייו. בעמדו לפני הוריו, לפני אחיו, לפני אביו, לפני חמיו ומכאן ואילך שוב בפני אחיו והקמים לרעה עליו ועל בניו.

על תחילת חייו למדנו בפרשה הקודמת "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כ"ה, כ"ז). לאחר מכן, כאשר הוא מגיע בפרשתנו אל עין המים ופוגש הוא את רחל ומעדכן אותה ברצונו לשאתה לאשה, מלמדים אותנו חז"ל (בראשית רבה בפרשתנו) שאמרה לו: "אבי רמאי הוא, ומן הסתם יצליח ברמאותו להשיא לך את אחותי במקומי". ועל כך אמר לה יעקב: "אם רמאי הוא, אחיו אני ברמאות". ולשאלתה: "וכי כך דרכו של איש תם יושב אוהלים?", ענה את דברי הפסוק: "עִם נָבָר תִּתְבָּרָר" (תהלים י"ח, כ"ז), לאמֹר, התאם את עצמך לעומד מולך, ואם אביךְ הוא "הרמאי של השכונה", אדע גם אני להתנהל איתו במאזן כוחות זה.

ואמנם, לאחר מכן, ברבות השנים, כאשר לבן מחליף את משכורתו של יעקב "עשרת מונים" (בראשית ל"א, ז'), לאמור, מאה פעמים משנה לבן את הסכם השכר של חתנו, ובכל פעם "דואג" הוא להשאיר אותו עירום ועריה מבלי פרוטה לפרוטה. יעקב אבינו מתגלה ברוב חכמתו עד כדי ערמומיות. "וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעֶרְמוֹן, וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשֹׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת" (שם ל', ל"ז). יעקב מגלה מניסיונו שהצאן יולדות את וולדותיהן לפי הצבעים והצורות אותם רואות הן בזמן העיבור. ואז "דואג" הוא לנוף מותאם אישית לעיני הצאן באותן שעות קריטיות, מה שאכן מוביל את הצאן ללדת עקודים נקודים וברודים בדיוק כמו הסכמו של לבן.

אולם, במקביל, גם בתקופה זו, בה רואים אנו לנגד עינינו את יעקב המפולפל והמתוחכם, אנו רואים את 'יעקב אבינו הצדיק' הזוכה לגילוי שמימי בדמות מלאך אלוקים בחלום הלילה, האומר לו: "וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ" (שם ל"א, י"ב). לאמֹר, שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שולח את מלאכיו הנאמנים בכדי להפרות ולהרבות את צאנו של לבן בדיוק לפי חוזה העבודה האחרון אותו המציא ליעקב. כלומר, שעל אף חכמתו והתנהגותו כאדם שאינו סומך על "כח עליון" לכאורה, זוכה יעקב מדי יום ביומו לניסים ולנסי ניסים המובילים אותו לזכות ולנצח גם בקרב החדש.

יתרה מזו, בברחו מבית חמיו יחד עם נשיו וילדיו, שאף הוא כשלעצמו צעד נועז לחתן הדר בבית חמיו זה עידן ועידנים, מתגלה יעקב כאיש ויכוח וכאדם העומד על המגיע לו הרבה מעבר לממוצע, וודאי וודאי שהרבה יותר מ"איש תם יושב אוהלים" אותו הכרנו בפרשה הקודמת. לבן שפותח בקרב מילולי למול חתנו, ומאמין לזהות בו שוב את אותו נער ביישן וטוב המשפיל מבט למול כל מתקפה בין אם צודקת ובין אם לאו. מקבל מטח שאינו מבייש מצביא דגול, מחתנו "התם העומד על זכויותיו", ומזכיר את הלילות והימים בהם שמר על הצאן הרבה מעבר לרועה רגיל, מעלה בגאון את זכויותיו מחד, ומטיח בפרצופו ההמום של חמיו את חובותיו מאידך, כשאינו משאיר לו אף לא טענה אחת פתוחה, משהו – חלילה - שעלול להזכיר חתן תמים ומבולבל העומד בפני חמיו ה"אגרסיבי", הלוחם והנקמן.

מהי, אם כן, דמותו של יעקב אבינו בחיר האבות אליה צריכים אנו לשאוף ואותה עלינו להעריץ? האם ה"תם" בתחילת דרכו, או ה"מפולפל" בהמשך הדרך, או אולי אפילו ה"שומר נטירה" בסוף המפגש בפרשתנו הנאווה?

ובכן, דווקא יעקב אבינו, "בחיר האבות", דווקא הדמות הנערצת הזו שאמורה להיות סמל ודוגמא לכולנו, דווקא היא זו שמלמדת אותנו שלא אמור להיות סוג התנהגות מסוים בו אמורים לנהוג אנו במהלך חיינו ואליו צריכים אנו לשאוף. ההיפך הוא הנכון! דווקא אותה רבגוניות, דווקא אותם חיים מלאי שינויים, הם אלו החיים אותם אנו אמורים להעריץ ואליהם אנו אמורים לשאוף.

וכוונת הדברים היא כדלהלן:

ברור לכולנו שתלמיד חכם, ולוּ הגדול ביותר בישראל, לא ינהג עם אשתו באותו כובד ראש בו נוהג הוא בצאן מרעיתו ובתלמידיו. ולהיפך – אם יעשה כן, הרי ודאי שלא תהיה התנהגותו זו אמורה להיות מודל לחיקוי. באותה מידה, בין תלמידיו, לוּ יהיה תלמיד החלש שכלית וקל וחומר רגשית, ודאי שיהיה עליו לנהוג עמו במידה רבה יותר של רחמים, ואף, במקרה הצורך, בסוג של קלות ראש. ללמדך, שאין צורת התנהגות מסוימת שבה יש לנהוג עם כל הסובבים אותנו. וכל שכן וקל וחומר, שיהא על אותו תלמיד חכם לשנות את טבעו, כאשר יעמדו מולו קהל חצופים ועזי פנים, אשר ינסו להמרות את דבריו ולפעול נגד דעת התורה שלו. וכמאמר חז"ל "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם" (יומא כ"ב ע"ב).

וזאת משום שבכל תפקיד ובכל שלב בחיים לא יכולה להיות לעולם צורת התנהגות אחת, אשר בה יש לנהוג מתחילה ועד סוף. להיפך, בכל מקרה, בכל שלב ובכל פרט לגופו של ענין, יש לנהוג בהתאמה אישית באותו יום, באותה שעה ואף באותו רגע ממש.

הדמות הערכית הנערצת של בחיר האבות, יעקב אבינו, מלמדת אותנו שלא לדבוק בצורת התנהגות אחת לעולם, אלא להיפך להתאים לכל אדם ולכל שעה את הצורה ואת הגישה המתאימה והנכונה. צורה מיוחדת בגישה לחברים, צורה אחרת בגישה לבני משפחה, אחרת בגישה לרעיה, אחרת בגישה לילדים, ואחרת לגמרי בגישה למי שמנסה חלילה לנגוף או לנזוף, ולוּ במעט, ב"כרם ישראל" ב"עולמה של תורה".

על כל אחד מאיתנו לסנן ולחשב מראש את תגובותיו והתנהגותו לפי העומדים מולו, ולפי הזמן הנכון אותו הוא עובר, ועל פי זה לנהל את חיי היהודי, חיי יעקב אבינו האמתיים.

בברכה להצלחה בכל פרט, ולהנחיה אישית על פי דעת התורה הקדושה בלבד, בברכת חיים יהודיים אמתיים מלאי נחת ושלווה, לנו ולכל יוצאי חלצינו, במילוי כל המשאלות.