סיפורים אישיים
למרות הסכנה העצומה: כך זכו הוריי ליותר מ-2000 צאצאים
"להוריי יש כיום מעל 2000 צאצאים. יש לי 3 גיסים גדולי הדור. אילו לא היו מגרשים את משפחתנו מהונגריה באותם ימים – מי יודע מה היה עולה בגורלה של משפחתנו?!" הרב אריה שכטר על ההשגחה הפרטית של משפחתו
- נעמה גרין
- פורסם ח' חשון התשפ"ב
(צילום: shutterstock)"במשך שמונה שנים, התגוררו הורי בהונגריה, שם נולדו להם אחד-עשר ילדים", מספר הרב אריה שכטר זצ"ל. "אחותי, הילדה האחת-עשרה, היתה בת שבועיים כשהגענו ארצה בשנת תרצ"ט".
"בכל אותן שנים, נכנסו הורי ויצאו בבתי סוהר מקומיים, משום שזייפו מסמכים שהוכיחו כביכול שהיא ואבי נולדו בהונגריה. אמא חששה שיגרשו אותם לפולין, מה שהיווה באותן ימים גזר דין מוות, שכן הפולנים לא הסכימו להכניס לארצם פליטים מהונגריה, וכך נותרו המגורשים בין לבין – מופקרים לשודדים שהפילו בהם חללים לאלפים.
"בכל אותן שנים קשות, בהן ילדה אמי אחד עשר ילדים, היא עבדה יום יום משש בבוקר עד שתים-עשרה בלילה. היא צברה סכומי כסף משמעותיים, אבל הכסף הזה נעלם בכל פעם בה הכניסו אותם לבית הסוהר... הוא שימש ככל הנראה לשלמונים, בזכותם נחלצו היא ואבי שוב ושוב, וחזרו הביתה. כך, עד לאותו היום בו נתפסו הורי בפעם האחרונה, וניתנה להם האפשרות לבחור באחת מהשתיים: או לגלות לאמריקה – או לארץ ישראל… הם בחרו לעלות ארצה, וכך הגענו לארץ בשנת תרצ"ט כאמור.
"אני מתחנן בפניכם, אל תסתכלו על המראה החיצוני שלי" - הרב אריה שכטר בהרצאה שאסור להחמיץ:
"באותם ימים, הורי חשבו שמדובר באסון. מגרשים את משפחת שכטר לארץ ישראל! מסלקים אותם מהונגריה!", קורא הרב שכטר בהתרגשות, "אולם לא עברו אלא שנים ספורות, וכבר ניתן היה לראות את גודל הנס: מכל המשפחה הענפה, מצד אבי ומצד אמי – כמעט לא נותר איש. כולם נהרגו בשואה האיומה, ואילו ההורים שלי ניצלו עם כל משפחתם, ועוד זכו להביא לעולם כאן בארץ את בנם השנים-עשר".
"בכך זה לא נגמר", ממשיך הרב שכטר, "היינו כאמור שנים-עשר ילדים, יש להם כיום מעל אלפיים צאצאים. יש לי שלושה גיסים שכולם גדולי הדור. (הרב אברהם רייסנר, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית בירושלים ופוסק הלכה, והרב יחזקאל ברטלר זצ"ל, תלמיד חכם גדול, תלמיד מובהק של החזון איש. נ.ג.( אילו לא היו מגרשים את משפחתנו מהונגריה באותם ימים – מי יודע מה היה עולה בגורלה של משפחתנו? אולם יותר מכך: אילו אמי לא היתה חדורה במסירות נפש כה רבה, ולא היו מגיעים לעולם אחד-עשר ילדים בתנאים הבלתי אפשריים ששררו באותם ימים – מה היה נותר מהמשפחה?!
"כשהולכים עם הקדוש ברוך הוא בתמימות, אף פעם לא מפסידים", ממשיך הרב שכטר ואומר, "הלא כבר נאמר על המיילדות העבריות (שמות א, כא): "ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים ויעש להם בתים". כשלא עושים חשבונות, כשלא מערבים כל שיקול זר, הקב"ה כבר דואג לכל…
"אנו, בני הדור האחרון שלפני הגאולה, מחויבים להתמודד עם כל המכשולים שהסיטרא אחרא מארגנת לנו, כדי לקטול בנו החרדים לדבר ה' ולהסב כמה שיותר נפשות לצד הטומאה. עלינו להתחזק פי כמה וכמה ולכאוב את כאבו של אבינו שבשמים, ביודעו כי למרות שאנו ברגעי הגלות האחרונים, איננו מזדרזים מספיק כדי להביא את הגאולה.
"יהי רצון שנזכה לשמוח בקרוב בישועתו של הקב"ה, כפי שנאמר: 'נגילה ונשמחה בישועתו'", מסים הרב שכטר את דבריו.
מתוך ספרו המרתק של הרב שכטר "אריה שאג".