"בפעם החמישית – אוכלים עוף צלוי!". 5 משלים למחשבה

לדעת לתת

שלושה אחים נפגשו והתווכחו ביניהם מי הכי עוזר לאמם הזקנה.

אמר הראשון: "אני בניתי לה אחוזה ענקית כל כך, שיש לה חדר לכל יום בשנה".

אמר השני: "אני קניתי לה צי של מכוניות ונהגים, כדי שישרתו אותה בכל עת".

אמר השלישי: "לי אין כל כך הרבה כסף כמו לכם, ולא היה לי מה לקנות לה עם הסכום הדל שיש בידי. אז שלחתי לה מטבע אחד של פזו ארגנטינאי. זה הכסף היחיד שהיה ברשותי".

גיחך האח השני: "תגיד לי, אתה לא קורא עיתוני כלכלה? מה אמא תעשה עם פזו? זה לא שווה כמעט כלום היום".

גער בו האח הראשון: "באמת, אחי, איפה כיבוד ההורים שלך?!".

כעבור זמן מה הגיע מכתב מהאם: "תודה לכולכם על המתנות, בני האהובים.

בני בכורי - תודה על האחוזה שבנית לי, אך היא גדולה מדי בעבורי וקשה שלא להרגיש בה בודדה. בני השני - תודה על כל המכוניות, אך גם אחת הייתה מספיקה לנסיעה השבועית למרכז העיר.

ובני הצעיר- תודה רבה לך! איך זכרת מה חסר לי באוסף המטבעות האהוב שלי?".

לעיתים אנו מתפארים בכך שאנו מעניקים לאחר, אך בפועל אנו מעניקים לאחר את מה שאנו רוצים, ולא את מה שהוא צריך וזקוק לו... עלינו לדעת מה הזולת צריך לעצמו בשונה ממני, ולספק לו את מה שחסר לו, ולא את מה שאני חש צורך לתת ולהעניק, לפי טבעי.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

מבט עיוור

פרופסור אחד ואשתו יצאו לכמה ימי קמפינג - בנו אוהל, אכלו בו והלכו לישון. באמצע הלילה קמה האישה ושאלה את הבעל: "בעלי היקר, הבט לשמים ואמור לי מה אתה רואה?". עונה לה הבעל ״מיליוני כוכבים״.

"נו... ומה זה אומר לך?".

והוא עונה לה בשחצנות: מבחינה אסטרונומית, זה אומר שקיימים מיליוני גלאקסיות עם פוטנציאל לביליוני כוכבי לכת.

מבחינה כרונולוגית, אנו מתקרבים לשעה 3 לפנות בוקר.

מבחינה תאולוגית, זה מראה את גודלו של בורא עולם ומאידך את קטנותנו בני האדם.

מבחינה מטאורולוגית, נראה לי כי יהיה מחר יום נאה...

ואז פנה הפרופסור אל אשתו ושאל אותה: "ומה זה אומר לך, אשתי היקרה?". והיא עונה לו: "בעלי היקר! איזה מזג אוויר, איזה גלקסיות ואיזה נעליים! אתה לא שם לב שגנבו לנו את האוהל?!".

חברים, גם אנחנו לעיתים מתעלמים מהעיקר ומתמקדים בטפל. כל אדם יודע שחייו כאן בעולם הזה ארעיים. השאלה היא האם אדם חי את חייו לאור ידיעה זו, או שהוא בוחר להתעלם ממנה ולהדחיק אותה.

האדם יכול לראות את הפלא העצום בבריאה כל ימי חייו, בלי להתפעל. טבע הבריאה מתעתע בנו ואנו ממשיכים לקבל הכול כמובן מאליו. הבריאה כולה צועקת שיש בורא לעולם המדהים בו אנו חיים. רק עלינו לפקוח את העיניים...

זה בידיים שלנו

בסין הרחוקה חי לו באחד הכפרים איש זקן וחכם מאוד. רבים מתושבי הכפר והכפרים הסמוכים היו באים ללמוד ממנו ולקבל את עצתו. אמרו עליו כי מעולם לא טעה, וכי לכל שאלה יש לו תשובה, ולכל בעיה - פתרון.

יום אחד החליטו ילדי הכפר לעשות מעשה שובבות ולנסות "לעבוד" על האיש הזקן, ואמרו: "כל הזמן אומרים כי הוא אף פעם לא טועה, ותמיד הוא יודע את התשובה הנכונה. הפעם נסדר אותו, לא תהיה לו ברירה והוא יטעה".

לקחו הילדים פרפר בידיהם, ואמרו: "נחזיק את הפרפר בין כפות הידיים ונשאל את הזקן האם מה שיש לנו ביד חי או מת. אם יגיד חי - נמחץ את הפרפר ונראה לו כי טעה, ואם יגיד מת - נפתח את הידיים ונשחרר את הפרפר ונראה לו כי גם כך טעה".

שמחים בטריק שלהם הלכו הילדים אל הזקן, ושאלו אותו: "זקן, זקן, האם מה שיש לנו ביד חי או מת?". הסתכל עליהם הזקן בעיניו החכמות, ואמר: "זה תלוי בידיים שלכם".

כך הם חיינו: הכל תלוי בנו, הבחירה בידנו.

האדם המאמין והמקיים מצוות משום שהוא רוצה בכך, משום שהוא בוחר בדרך זו מרצונו החופשי, תוך וויתור על מילוי משאלות לבו האישיות ותוך התגברות על דחפים המושכים אותו לכיוון של חיים ללא עול וללא אמונה. זוהי בחירה אמתית, ועליה הוא ראוי וזכאי לגמול.

בזכות האמונה שהאדם מאמין בבורא עולם, הוא יזכה לחיים נצחיים, שהם חיי העולם הבא.

(צילום: shutterstock)

מתן ביקורת

בעל אחד היה מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה, וחשב שאולי היא זקוקה למכשיר שמיעה. הוא לא היה בטוח כיצד להעביר לה את המסר העדין, אז הוא התקשר לרופא המשפחה על מנת להיוועץ בו. הרופא אמר לו שיש בדיקה לא פורמלית ופשוטה שהוא בעצמו יכול לבצע, שתיתן לרופא יכולת לשפוט טוב יותר את אובדן השמיעה שלה.

"הנה מה שתעשה", אמר הרופא. "עמוד במרחק של כ-15 מטר ממנה, ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו, וראה אם היא שומעת. אם היא לא מגיבה - התקרב לכדי 10 מטר, אחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה מקבל תגובה".

באותו הערב, אשתו במטבח שוקדת על ארוחת הערב בעוד הוא ישוב בחדר העבודה. הוא נזכר ברופא ואומר לעצמו, "אני בערך 15 מטר ממנה, ננסה לעשות את מה שבקש הרופא".

בקול רגיל הוא שואל את אשתו, "מה אוכלים הערב?". אין תגובה.

הבעל מתקרב לכיוון המטבח, נעמד במרחק של כ-10 מטר מרעייתו ושואל שוב, "מה אוכלים הערב?". שוב, אין תגובה.

הוא עבר לחדר האוכל, כ-5 מטר מאשתו, ושאל שוב, "מה אוכלים בארוחת הערב?". אין קול ואין עונה.

אז הוא נכנס למטבח, נעמד ליד הדלת וממרחק של פחות משלשה מטר: "מה לארוחת הערב?". עדיין אין רחש מצד אשתו.

הוא ניגש ממש מאחוריה ואומר בקול רם: "מה לארוחת הערב?".

"יעקב, בפעם החמישית – עוֹף צלוי!".

חברים, לפני שמעבירים ביקורת על אחרים, כדאי לוודא כי לבנו נקי, על מנת שנראה נכון וברור יותר את המתרחש מסביבנו.

יש לזכור תמיד כי ביקורת נכונה - בונה. בלתי נכונה - מענה. משום כך, יש לשקול היטב כל מילה בעת הבעת דברי ביקורת. מה לומר, ובעיקר מה לא לומר, ואיך לומר. פניה של אוהב, משפיע ונותן, שכעת מנחה ומכוון אך ורק להצלחת האחר ולטובתו, פועלת בנפש האחר, משפיעה עליו ובונה אותו.

מי הנהג באמת?

רב אחד נסע לחו״ל לסדרת הרצאות. באחת הערים שהיה בהן, ביקש מאדם אחד להסיע אותו למלון בו שָכַן. כאשר נכנס לרכב, הבחין שיש הגה גם בצד הנהג וגם בצד הנוסע. בתמיהה פנה לנהג ושאל אותו לפשר העניין.

ענה לו הנהג: "יש לי בן היפר אקטיבי, והוא מתלהב כל כך מהנסיעה, שהוא מסוגל לקפוץ לי על ההגה וחס ושלום לגרום לתאונה... לכן התקנתי לו הגה צעצוע, ואמרתי לו: 'זה ההגה שלך, וזה שלי'... ככה הוא חושב שהוא נוהג, ואני לא דואג שהוא יתפרץ לי באמצע הנסיעה".

הקשיב הרב ולאחר מכן אמר לנהג: "תודה רבה לך, לימדת אותי שיעור חשוב מאוד באמונה".

הנהג לא הבין כל כך, והרב המשיך: ״הקב״ה נתן לכולנו הגה צעצוע, כדי שנחשוב שאנחנו נוהגים ומנהלים את העולם... הרופא אומר 'אני ארפא אותך', עורך הדין אומר 'אני אעזור לך', השופט אומר '׳אני אכניס אותך לכלא', וכו׳... אבל הם בסך הכל נוהגים עם 'הגה צעצוע', זה לא באמת בידיים שלהם... ההגה האמיתי נמצא בידי הקב״ה, ורק הוא מרפא, עוזר, מציל וכו׳...".

האם לא ברור שיש פה יד מכוונת ששולטת ומנהיגה סדר ותכנון מופתי בבריאה כולה? ברגע שנבין שהקב״ה ב-ל-ב-ד הוא הנהג היחיד, וכל השאר נוהגים בהגה צעצוע, חיינו יהיו הרבה יותר קלים ועם הרבה פחות דאגות.

חברים, גדולת האדם היא בקיום המצוות דווקא כאשר אינו מבין את הנהגת הקב"ה. זהו ניסיון, שעליו אנו מקבלים שכר. אף על פי שהמצווה נראית לנו חסרת היגיון, אנו מאמינים שהקב"ה מנהיג את העולם, ואילו אנו רק בשר ודם, בעלי הבנה מוגבלת ביותר, מקיימים את מצוותיו – המובנות והבלתי מובנות לנו. אדם שמתעלה ועומד בניסיון זה, מובטח לו שיקבל שכרו בעולם הזה ובעולם הבא, אמן!