"תפרו לי תיק והיה משפט מרושע"; הרב שלמה בניזרי על שנותיו כאסיר

כשמדברים על הרב שלמה בניזרי, רבים נזכרים בשנות היותו חבר כנסת ושר במשרדי ממשלה שונים, הצעירים יותר נזכרים בתכניתו הפופולארית ברדיו קול ברמה, אותה הוא משדר מידי שבוע וזוכה לקהל מאזינים גדול מאוד. יש גם שנחשפו אליו דווקא בתפקידו כמרצה, שמצליח לרתק את כלל שומעיו, על כל ציבוריו ומגזריו, או כסופר שהוציא לאור עד כה שבעה ספרים.

למעשה, סיפור חייו מתחיל בנשר, בחיפה. "נולדתי בשנת 1961 למשפחה חמה ופשוטה", הוא מספר, "הוריי, אנשים מסורתיים, עלו לארץ כמה שנים קודם לכן. אחיי ואני גדלנו עם המסורת ואף התחנכנו בתחילה בבית ספר ממלכתי דתי, אך מהר מאוד התנתקנו. בימי שישי למשל היינו הולכים עם אבא לבית הכנסת ושומעים קידוש, אך מיד אחר כך יוצאים לכל הבלי העולם הזה. בהמשך דרכי הגעתי לתיכון חילוני בנשר, כשאני מנותק מהדת ככל שרק אפשר, עם לימודי כפירה וכל הבעיות הידועות בתיכונים מעורבים. הוריי המשיכו לשמור מצוות ואמא אף הקפידה על צניעות וכיסוי ראש במשך כל חייה, אך אנחנו, הדור הבא, כבר נראינו אחרת".

בזכות אחי

כאשר היה בניזרי בגיל התיכון - ארע דבר שהשפיע על כל מהות חייו. "אחי הגדול ממני – הרב דוד, חזר בתשובה. זה היה מפנה גדול מאוד מבחינתי, כי בזכותו התוודעתי יותר ליהדות, ולא רק מבחינה חיצונית. אלו היו סוף שנות ה-70, כאשר אושיות ציבוריות כמו פופיק ארנון, איקא ישראלי, הרב אורי זוהר ועוד ידוענים חזרו בתשובה. אחי חזר בתשובה בצורה מוקצנת ובלי הרבה הדרכה, הוא ניסה להשפיע גם עליי, אך אודה על האמת – זה לא ממש דיבר אליי. אני זוכר את עצמי מקשה קושיות מתחת לאדמה, כדי להוכיח לו שהדברים שלו אינם אמת, ויותר מכל – כדי להוכיח לעצמי שאני לא מחויב לכלום, אך למרבה הפלא גיליתי שלאחי יש תשובה לכל שאלה. על כל דבר הוא הצליח לענות".

אלא שהדברים לא הובילו לשינוי בפנימיות. "העולם הגשמי היה כל כך חזק אצלי", מתאר בניזרי, "וחייתי בחברה כל כך גשמית, שזה הוביל לכך שלמרות שבתוך-תוכי ידעתי את האמת, ואפילו אמרתי לעצמי בכנות: 'נו, מה יצא לך מזה?' עדיין המשכתי בשגרת היום-יום ללא כל שינוי. עם זאת אחי לא התייאש ממני והוא היה ממשיך להעיר לי: 'אתה יודע למה מקרינים את סרטים בקולנוע בחושך? כי באור קשה לעבוד על אנשים...' ועוד כל מיני אמרות שפר שנמשכו עד שהגעתי לגיל גיוס ושויכתי ליחידה מיוחדת שבסיומה נשלחתי למרומי החרמון. 

"שם, בגובה, במקום שכנראה קרוב לאלוקים, התחיל השינוי האמתי שלי", הוא אומר. "אני חושב שזה הגיע בשל כך שהיו לי הרבה שעות של הרהורים עצמיים. ישבתי לעתים קרובות עם עצמי במשמרת בין השעות 2:00 ל-6:00 לפנות בוקר, ראיתי דרך חלון המוצב את הזריחה ואת השקיעה, את השלג ואת השקט, אז הגיעו הרגעים בהם התחלתי להתחזק. אני חושב שפשוט הגיעה ההזדמנות, כי עד אז במרוץ של החיים, הבגרויות והבילויים, לא היה לי זמן לחשוב, ושם בחרמון היה לי זמן להרהורים, ובשפע. זה היה כמו פסק זמן מהחיים".

איך התבטאה ההתחזקות שלך באופן מעשי?

"היא התבטאה בכך שקראתי פה ושם ספרי יהדות שקיבלתי מאחי ובלב פנימה התחלתי להתקרב, אך כלפי חוץ נשארתי בעולמי החילוני. מידי פעם התחלתי לקבל על עצמי כל  מיני דברים קטנים – חיזוק פה וחיזוק שם, עד שהשתחררתי מהצבא והתחלתי לבקר, בעידודו המלא של אחי, בישיבת אור החיים של הרב ראובן אלבז". 

בניזרי הגיע לישיבת אור החיים לראשונה בשנת 1982 ועד היום הוא נמצא שם. "שם למעשה התחיל מסלול חיי הרוחני", הוא מספר, "הרב אלבז קירב אותי מאוד. הייתי מתלווה אליו להרצאות והוא חיזק אותי כל הזמן. בהמשך, ניסיתי לעזור בייעול הישיבה ולשם כך הבאתי את הידע שלי כמפקד בצבא בכל הנוגע לסדר. אחרי נישואיי מוניתי לאב הבית בישיבה, ומאידך הייתי גם אברך בכולל ולמדתי רבנות. בגיל 26 קיבלתי משרה של ר"מ בישיבה, ואחרי תקופה הוספתי לשלל תפקידיי גם את תפקיד המשגיח בישיבה.

"מעט לאחר מכן, כשהייתי בן 28, אזרתי אומץ והחלטתי להוציא לוח שנה מיוחד שיתאים לשיטת הרב עובדיה, באופן שמתאים את זמני כניסת שבת, עלות השחר וכל יתר הזמנים לדעותיו. הלוח התייחד בכך שהוא הציע את הזמנים בהתאם לארבעה אופקים, ולא רק תל אביב וירושלים כפי שהיה מקובל עד אז. עד היום איני יודע מאיפה הגיעה התעוזה שלי, אך הרב עובדיה שראה את הלוח בירך אותי בחום. הלוח המחיש לי יותר מכל את הברכה של נוח לבניו 'יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם'. החכמה והידע לייצר טבלאות מסודרות מגיעה מיפת, ואכן בעולם החילוני היא בולטת יותר, אך כשמקרבים את הדברים האלו לעולם החרדי ומשתמשים בגרפים ובטבלאות כדי לסדר הלכות וזמנים ביהדות – מקבלים את התוצאה המיטבית".

שליחות בכנסת

בשנת 1992 אירעה תפנית נוספת בחייו של בניזרי, כאשר הוחלט בתנועת ש"ס כי יש צורך בנציג מעולם התשובה בכנסת. באותם ימים הוא היה בן 31, אברך צעיר, וכששמע על כך מהרב אלבז, הוא לרגע לא חשב על עצמו. "אמרתי לרב שגם לפי דעתי הגיע הזמן שייכנס לכנסת נציג מעולם התשובה, וכך ניסיתי להעלות שמות ולעזור לחפש את האדם המתאים".

לא חשבת להציע את עצמך?

"לחלוטין לא. זה לא היה בכיוון ובחשיבה בכלל. גם בהמשך, כשהרב עובדיה והרב אלבז הציעו לי להיות הנציג, השבתי בשלילה. לא הסכמתי לכך בשום אופן. אמרתי להם שכל מטרתי בחיי היא ללמוד תורה, גם אשתי לא הסכימה שאצטרף לכנסת וטענה: 'רציתי להתחתן עם תלמיד חכם'. בסופו של דבר אמר הרב עובדיה לאשתי: 'הכל תלוי בך ובהחלטתך, אבל אם תאפשרי לו להיכנס לתפקיד עוד תראי שהוא יצליח לשלב גם לימוד תורה וגם לזכות את הרבים דרך העשייה הפוליטית'".

ההמשך כבר ידוע לציבור. "נכנסתי לכנסת בגיל צעיר מאוד וכיהנתי בשלל תפקידים במשך 17 שנה", הוא מפרט. "אני חושב שרבים זוכרים אותי מעשייתי הפוליטית בכנסת, כי הייתי מאוד דומיננטי שם ובמשך תקופה ארוכה הופעתי בכל כלי התקשורת, כמעט בכל יום.  אני זוכר שהיה כתב רדיו ידוע שהתבטא: 'בכל מקום שנמצאים רואים בניזרי – פותחים את המקרר – רואים בניזרי, פותחים את המקפיא – יש בניזרי, בכל עיתון, בכל מקום".

מה באמת הוביל לכך? מה בער לך להשמיע את דעותיך ברמה?

"נכנסתי לכנסת בתקופה מאוד מעניינת. באותם ימים הייתה ממשלת שמאל, ואנחנו – ש"ס ויהדות התורה, נכנסנו באופן בלתי יאומן לקואליציה. כל המפלגות האחרות ניסו לרדוף את החרדים ולדבר נגדם בכל הזדמנות. הח"כים שלנו שכולם היו תלמידי חכמים שגדלו בעולם הישיבות האשכנזי המפואר, פחדו לדבר. היחיד שלא פחד מהתקשורת, כי ידע מה זה והכיר את כולם מקרוב – הייתי אני. כמובן שזה לרגע לא בא על חשבון תלמידי החכמים, והראיתי תמיד שיש לי כבוד עצום לרבנים, אך יחד עם זאת הצלחתי לשוחח בשפה שמכירים בעולם החילוני, ושידרתי את המסר בנוסח – אתם לא יכולים לעבוד עלינו. אמנם אנו שומרי מצוות, אך מבינים לא פחות מכם".

באותם ימים בניזרי לא היה רק חבר כנסת מוכשר, אלא גם עסק בעולם התשובה. "כבר אז העברתי הרצאות בכל רחבי הארץ וגם מסרתי שיעורי תורה בקביעות. אלו דברים שהיו חשובים לי במיוחד, כי הבטחתי לאשתי ולרב עובדיה שאמשיך למסור שיעורי תורה. כך יצא שבמשך כל היום הייתי בפעילות – בבוקר הייתי בכנסת, בערב הייתי חוזר הביתה ועוזר לאשתי עם הילדים, ואז יוצא להרצאות, כמעט בכל לילה".

אתה חושב שעובדת היותך חבר כנסת עזרה לך בפעילות קירוב הלבבות?

"ברור לי שכן, כי בזכות היותי חבר כנסת, הגעתי לכל מיני קהלים שאף אחד מהמרצים החרדים לא מגיע אליהם בדרך כלל, כמו קיבוצים חילוניים של מרץ ומקומות דומים. באו להרצאות שלי אנשים שלא היו מעלים בדעתם להגיע לשיעורי יהדות, אבל אמרו להם ש'בניזרי ההוא מהטלוויזיה מגיע', אז הם התקבצו ובאו לשמוע. אגב, במשך השנים, כמעט כל שומרי הראש שהתלוו אליי בתקופה בה הייתי שר, חזרו לבסוף בתשובה. אין מה לעשות, כשמדברים כל כך הרבה, זה כנראה משפיע".

גם בכנסת השתדל בניזרי להשקיע בפעילות התורנית. "ייסדתי בכנסת שיעור קבוע אחרי תפילת מנחה, וידוע לי שהוא ממשיך להתקיים עד היום".

"משפט מרושע"

ואז, בשיא פריחתך והצלחתך, אתה מואשם פתאום בשוחד

"נכון. מה שקרה זה שבמהלך עבודתי בכנסת, קיבלתי תפקידים בכירים מאוד, בין היתר הייתי שר הבריאות, שר העבודה והרווחה, ועוד. הייתה תקופה בה השמיצו את הרב עובדיה בימים ובלילות, ואני הייתי נזעק ממרום מקומי בכנסת כדי לגונן עליו, בלי לעשות חשבונות או לפחד ממערכת המשפט. היו כאלו שאמרו לי כבר אז: 'אתה מתגרה במערכת המשפט יותר מידי', ואני אמרתי: 'אמת', אך לא הפסקתי. לימים התברר שאנשים שהיו קרובים אליי ועבדו יחד איתי, הלכו ותפרו לי תיק. בסופו של דבר אפילו עד המדינה חזר בו ואמר שהוא שיקר, אך זה לא מנע את המדינה מלהאשים אותי במעשים שלא עשיתי מעולם.

"כך התחיל משפט מרושע שאין כדוגמתו", מוסיף בניזרי בכאב, "מערכת המשפט לקחה את כתב האישום וניפחה אותו, עד שעמד על מיליונים. בסופו של דבר זוכיתי ביותר מ-90% מכתב האישום, נשארו רק כמה סעיפים קטנים על שטויות של ממש. אבל לצערי, המשפט היה מכור מראש ובית המשפט גזר עליי שנה וחצי מאסר. כשהתלבטתי אם להגיש ערעור, הרב עובדיה הורה לי להימנע, למרות שזה יכול להיראות שכביכול עשיתי את המעשים, אבל הוא הוסיף ואמר שאם התובעים יערערו, גם אני אוכל לעשות זאת. הם אכן ערערו וטענו שמגיעות לי שבע שנות מאסר, שהרי לדעתם אני גדול הפושעים במדינת ישראל. בעקבות כך הודיע השופט שהוא מקפיץ את עונש המאסר משנה וחצי לארבע שנים. הוא הסביר שעושה זאת כ'תג מחיר', כביכול כדי לחנך את הציבור. "מעניין מאוד", מוסיף בניזרי במרירות, "שמאז הסיפור שלי לא ניסו לחנך עוד אף אחד. אפשר לראות את אולמרט שהואשם בהאשמות הכי חמורות וספג שנה, ואת דנקנר שהונה אנשים במאות מיליונים וקיבל בקושי שלוש שנים, ואצלי, למרות שהוכח שלא לקחתי שקל, נגזרו ארבע שנות מאסר, שהפכו לשנתיים וחצי אחרי ניכוי שליש".

מרגע שנכנסת לבית הסוהר הפסקת את כל הפעילות הברוכה שלך?

"לגמרי לא. קודם כל, במשך כל תקופת המשפט, עד ללילה לפני כניסתי לכלא, המשכתי למסור את כל השיעורים כרגיל והקפדתי על כך. היה חשוב לי להוכיח לאנשים שבאו לשמוע אותי, שאני עושה הפרדה מוחלטת בין הצרות האישיות שלי לבין עבודת ה'. בכך קיבלתי על עצמי את הדין באהבה. בהמשך, כבר מהיום הראשון להיותי בכלא, התחלתי למסור שיעורים בקביעות ולעשות זיכוי הרבים בתוך המאסר. הסוהרים בעצמם היו באים לשמוע אותי ולקחת חלק בשיעור. דווקא כלפי האסירים שידרתי את המסר של 'גם אני אסיר כמו כולכם', אבל הם אף פעם לא נתנו לי לשטוף או לבשל. היחס כלפיי היה לגמרי אחר".

מה כן היה לך קשה באותה תקופה?

"למעשה, אם נסתכל מבחינה חיצונית, אפשר לומר שאין הרבה הבדל בין בית לבית סוהר. שהרי גם כשאדם גר בביתו, במשך היום הוא לא פוגש את בני משפחתו ומנותק מהם. אלא שההבדל הוא בשעות הערב, כי אדם שגר בבית, מגיע בסיומו של יום אל אשתו ואל הילדים, אל החופש. כשאתה בבית סוהר, אתה נמצא גם בסיומו של היום לבד. שלא לדבר על התחושה הזו שיש לך כל הזמן שאתה יושב על כלום, בלי שום סיבה, רק בשל פשע ורדיפה שאין כדוגמתה.

"בימי שישי אחר הצהריים, כשהיו מפעילים באגף רדיו תורני, כמו קול ברמה, והייתי שומע דרך התכניות איך שכל האנשים מתכוננים לשבת, הייתי נזכר בהכנות לשבת בביתי ונשרף מגעגועים. באותם ימים היו לי עוד ילדים קטנים בבית, בני הקטן היה בן תשע, ולא יכולתי שלא לחשוב מה יהיה בשבת, מה אשתי תרגיש ומה תעשה עם הילדים. אלו הרגעים היחידים בכלא בהם בכיתי.

"שלא יובן לא נכון", הוא מדגיש, "השתדלתי מאוד שלא לחשוב ולהרהר כל היום במחשבות עצובות ומדכאות. דווקא ניסיתי ככל יכולתי להיות שמח, כי ידעתי שמחשבות והרהורים קשים עלולים להוביל אותי למקומות לא טובים. גם בשיחות עם בני משפחתי הייתי מספר להם תמיד ש'הכל בסדר' וש'דואגים לי', אבל היו בהחלט זמנים של שבר. אני לא מתבייש להודות בכך, ברור לי שזה אנושי".

עם זאת, בניזרי מדגיש כי לאורך כל תקופת המאסר הוא הרגיש שהתורה מלווה אותו ומצילה אותו. "כמו שכתוב אצל יוסף 'השם מצליח עמו', כך הרגשתי גם אני שהקב"ה מסייע לי, ובעוד שאנשים אחרים חווים ניסיונות ולעתים דווקא מתרחקים מהבורא, אצלי זה הוביל לקירבה. גם קודם לכן הייתי קרוב להקב"ה, שהרי ידוע שבעלי תשובה קרובים אל הבורא, אך בתקופת המאסר התקרבתי פי מיליון".

"לא שולל חזרה לפוליטיקה"

ובכל זאת – כשהשתחררת מהכלא, לא חזרת לפוליטיקה. מדוע?

"התשובה שלי מתחלקת לשניים – ראשית, מהבחינה הטכנית, רק בספטמבר בשנה הבאה יסתיים הקלון שנמשך שבע שנים ואוכל להיכנס לכנסת. כמובן שיש תפקידים פוליטיים מחוץ לכנסת, שיכולתי לעסוק בהם, אך לא הרגשתי שיש לי צורך בהם. מרגע ששוחררתי התחלתי לעסוק במספר דברים מרכזיים – נכנסתי לשדר ברדיו קול ברמה בתכנית 'חד וחלק' המשודרת מידי יום באוזני מאות אלפי מאזינים, ביניהם ראשי ערים, בחורי ישיבות, וגם עמך ונהגי מוניות. התכנית משלבת אקטואליה והשקפה לפי דרך התורה והיא מאוד מושקעת.

"בנוסף, הוצאתי חמישה ספרים פרי עטי שחברו לשני ספרים נוספים שהוצאתי עוד קודם לכן. ספריי הראשונים הם 'סדר הדורות הקצר' שנחשב רב מכר וכולל את ההיסטוריה של העם היהודי בצורה מופשטת, בטבלאות ובקצרה. הייחודיות שלו היא בשל כך שאינו ארוך ומסורבל. הספר השני הוא 'השמיים מספרים' והוא עוסק במורכבות של הלוח העברי מול הלוח הלועזי. הוא כולל פרקי אסטרונומיה ואסטרולוגיה. שני הספרים האלו יצאו עוד בשנות היותי בכנסת.

"בשנים שלאחר שחרורי הוצאתי כאמור חמישה ספרים נוספים - ספר העוסק באיסור העלייה להר הבית, וכן ספר בשם 'תורתו אומנותו' שעוסק במלחמת מצווה ובגיוס החרדים לצה"ל.  אחר כך יצא לאור הספר 'עובדות או הסתה', בו לקחתי את כל הטענות הידועות נגד החרדים שכביכול מקבלים כספים, קצבאות, לא מתגייסים וכו', ועימתי אותן עם המציאות. לאחר מכן הוצאתי ספר בנושא גירות, כל האמת על הגירות דרך צה"ל, והספר השביעי יצא בשבוע האחרון ונקרא 'אבלות וטעמיה'. לקחתי בו את כל דיני האבלות והסברתי מאיפה הם מגיעים ומה המקור שלהם. כל בן תורה ימצא את עצמו בספר הזה, אך מכיוון שהוא כתוב בלשון עממית, הוא מתאים גם לאנשים שאינם תלמידי חכמים. בסיום הספר יש מאגר של דרשות מחזקות בנושא אבלות, שיכולות לשמש את כל מי שזקוק להן".

בנוסף לכל אלו, מוסר הרב בניזרי כמעט מידי לילה חוגי בית והרצאות לפני אלפים בכל רחבי הארץ.  "אני מגיע לקהלים של חילוניים ומסורתיים, אך גם של בני ישיבות ואברכים. מידי שבת אני מוסר דרשה בישיבת אור החיים בסעודה שלישית, לפני מאות תלמידים ואף מבקר בסמינרים של עמותות הקירוב השונות. אני זוכה לעשות זיכוי הרבים כל הזמן, אז למה לי ללכת לפוליטיקה? הפוליטיקאים החרדים עושים את עבודתם נאמנה ובהצלחה רבה, הם לא זקוקים לי. אמנם אני שומע לא פעם אנשים שאומרים לי 'הקול שלך חסר', אך בפועל אני נהנה כל כך ממה שאני עושה, עד שאיני מרגיש שאני זקוק לתפקיד פוליטי".

ובכל זאת, יש סיכוי שביום מן הימים זה יקרה?

"בהיותי חבר כנסת לימדתי את עצמי אנגלית, ובין היתר הכרתי את הביטוי 'Never say never' (אף פעם אל תאמר אף פעם), אז אני לא יוצא בהצהרות, אבל על פניו אני רואה את עצמי מסתפק בפעילותי כיום ובעיסוקיי הפוריים. רק בשבת האחרונה מסרתי הרצאה לפני עשרות בנות חילוניות, חיילות, סטודנטיות וקיבוצניקיות. ההרצאה נמשכה שש שעות – משמונה בערב עד שתיים בלילה. יצאתי עם כל כך הרבה סיפוק וכוח. אבל כמובן שאם יבוא יום בו ייווצר צורך גדול, משהו מיוחד ונדיר – אשקול את החזרה לפוליטיקה, כך שאיני יכול להתבטא נחרצות ולהגיד שזה לא יקרה".

ואי אפשר שלא לשאול - כמי שעסק במשך כל כך הרבה שנים בפוליטיקה, איך אתה רואה את מערכת הבחירות השלישית, לקראתה צועדת מדינת ישראל?

"כפי שציינתי גם בתוכניתי ברדיו קול ברמה, אני רואה את כל מה שקורה כאן כמהלך שמימי. הרי ליברמן הוא האדם המרכזי שהוביל למערכת הבחירות הזו, והוא עוד הגיע כביכול מתוך הגוש הימני. למרות זאת הוא הפך למחיה המתים של השמאל, כי לא היה להם שום סיכוי לחזור לפוליטיקה בדרך אחרת. הוא החיה לא רק אותם, אלא גם את הערבים שפתאום מחזיקים מעצמם כאופציה, שהרי מציעים להם להצטרף לקואליציה. ליברמן קיבל את כל ההצעות המפתות ביותר, אך דחה את כולן. הוא לא רוצה ימין וגם לא שמאל, לא ברור אם הוא רוצה להרוס את המדינה או סתם כך להרגיש שהוא היחיד שמחליט פה.

"יש בכל הסיפור הזה גם את ביבי, שמהרגע הראשון חתר לבחירות נוספות, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה שלו להינצל ממשפט, ומאידך יש את השמאל שהפכו להיות 'צדיקי הדור' ויפי נפש שאינם מוכנים לשבת בקואליציה עם אדם שיש נגדו כתב אישום... הדבר המוזר ביותר הוא שעם אריה דרעי שלא רק הוגש נגדו כתב אישום, אלא הוא גם הורשע וריצה מאסר, הם כן מוכנים לשבת, אך עם נתניהו שטרם הורשע ולפי חוקי הדמוקרטיה הוא נחשב בשלב זה חף מפשע, הם לא מוכנים לשבת. יש פה תחושה שהמדינה השתגעה לגמרי. אין לי מילה אחרת כדי לתאר זאת. שלוש מערכות בחירות תוך שנה זה דבר שטרם נראה. אני חושב שלא צריכים להיות אנשים משיחיים או מדומיינים כדי להרגיש שהקב"ה מכין לנו כאן מהלך שמימי.

"תבינו", הוא מוסיף, "ראשי המדינה היו בטוחים עד לא מזמן שאנחנו המדינה החזקה ביותר במזרח התיכון, והנה מתברר שאנו מצויים בסכנת השמדה פנימית; באיום חברתי בו אחד עלול לאכול את השני ומרחפת עלינו סכנה שלא הייתה מאז קום המדינה. הייתי חלק מוועדת הביטחון והקבינט המדיני, כך שאני יודע נתונים שלא כולם יודעים ומכיר את הסכנות שריחפו על מדינת ישראל. ברור שבלחיצת כפתור עלולים המנהיגים שלנו להפוך את המדינה לכאוס אחד גדול, ובמקום לפתור את הפלונטר, כולם משתגעים ומוכנים לפרק את המדינה. לא פלא שהתחושה שלי היא שמשהו גדול מאוד הולך לקרות כאן, ואני מקווה מאוד שהוא יהיה בכיוון החיובי".