פיתוח האישיות
סוגרים מגירה ופותחים דלת
בכל פעם שאנו מרגישים שאנו נסחפים במחשבות על הילדות העשוקה או על העבודה שאיבדנו, ננסה לעשות מעשה כדי למקד את המחשבה בכיוונים חיוביים. ניקח דף ועט, ונעלה על הכתב את התקוות לעתיד טוב יותר
- הרב אייל אונגר
- פורסם כ' כסלו התש"פ |עודכן
אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)
אנו נוטים לייחס לאירועי העבר השפעה רבה על העתיד שלנו, הרבה מעבר למשקלם האמיתיים של האירועים הללו. לעיתים אנו מדמיינים, שאילו רק יכולנו לשנות פרט כזה או אחר בעבר, העתיד היה הרבה יותר מזהיר. אך לרוב זו אשליה. השפעתו של העבר על העתיד זניחה, שכן גם בנתונים הנוכחיים אנו יכולים לבנות לעצמנו את אותו עתיד שיכולנו לבנות אלמלא משקעי העבר.
התפיסה על פיה משקעי העבר הינם בעלי השפעה מכרעת על העתיד, גורמת לנו למעשה להפסיד את ההווה ואת העתיד שלנו.
הגישה הזו שהעבר הוא כל כך בעל משקל מכריע היא זו שגורמת לאדם להימנע מלחפש עתיד חדש, כשהוא רק נובר בעבר ומעמיק את הבעיה. הגישה הזו גם שוללת את ההזדמנות לחוות חוויות חיוביות בהווה, וליצור הזדמנויות חדשות בעתיד, מונעת מאתנו לקבל החלטות אמיצות ולחולל שינויים, וכובלת אותנו למסלול חיים ידוע מראש שאינו בהכרח מסלול החיים אותו היינו מבקשים לאמץ לעצמנו.
בפועל, במרבית המקרים, אירועי העבר אינם כה משמעותיים כפי שהם נתפסים בעינינו במבט לאחור. הקשיים שחווינו לא היו באמת כה קודרים כפי שהם נראים כעת, הטעויות שלנו לא היו כה נוראות, וההתייחסות של הסביבה כלפינו לא היתה כה שלילית.
ברגעים של דכדוך, רגעים בהם העתיד נראה קודר, בני אדם נוטים להשחיר את העבר יותר מכפי שהיה. במרבית המקרים מדובר בגוזמה. ואף אם כשהדכדוך משתלט כנראה שלא נצליח לשכנע את עצמנו שהעבר לא היה כה נורא, בכל זאת, ברגעים של שלווה ניזכר ונחזיר לעצמנו את המידה הנכונה, ועובדה זו תשפיע גם על הרגעים הקודרים והמדוכדכים.
הכוונה אינה להתכחש לזמנים הקשים שעברו, אלא להשאיר את הכאב במידה, ולהתעלות מעליו - לא להפוך אותו ל"קורות החיים" שלנו.
על יוסף הצדיק, נאמר בפרשתנו (ל"ט, ב'): "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי". התורה מדגישה שיוסף היה "איש מצליח". ולכאורה, איך? נסיבות חייו של יוסף, שנמצא הרחק מאביו, עבד בביתו של פוטיפר, מספיקות בהחלט כדי להיות מתוסכל ומיואש, ולהביא אותו להתבוססות בלתי פוסקת בעברו. ובכל זאת, יוסף לא נכנע לקשיים: הוא התגבר עליהם, התעלה מעליהם, ובחר להיות איש מצליח. הוא תפקד בצורה הטובה ביותר, מה שהוביל לכך שברגע האמת, כאשר נפתח חלון ההזדמנויות, הוא יכול היה לנצל אותו ולשנות את מצבו באופן כה קיצוני עד שהפך ברגע אחד למשנה למלך מצרים.
לכן התורה מכנה את יוסף איש מצליח דווקא כשהוא עבד וכשהוא בבית סוהר, כי אלה הם הזמנים שלפי מבחן התוצאה יש הכי פחות הצלחה. אלא שהצלחה היא לא רק תנאי חיים טובים אלא בעיקר סוג אדם שממשיך לתפקד ולא להתייאש גם כשיש את כל הסיבות להתייאש. זה איש מצליח בראי התורה.
יוסף בחר להיות איש מצליח, ומשום כך בסופו של דבר הוא הצליח.
אם נתרומם מעל הקשיים, הרי שבמקום להתבוסס בעבר נמשיך להפיק את המירב מעצמנו בהווה בכל תחום ונצליח לנצל את ההזדמנויות שההשגחה העליונה שולחת.
החלטה משנה חיים
ובכן, עלינו לקבל החלטה אמיצה: אנו לא מוכנים להניח לעבר שלנו להגביל את העתיד בשום אופן!
אנו יותר מהעבר שלנו, אנו לא מוכנים להיות מחר מי שהיינו אתמול. אין יותר סגנון חשיבה שאומר "היום אני לא יכול ללמוד", או "היום אני לא יכול להתגבר על הכעס, כי כזה אני". אין יותר כזה מסר! המסר הסמוי של "כזה אני" יסודו בטעות, משום שהאדם יכול להשתנות.
אם אנו סובלים ממחשבות בלתי פוסקות על העבר, ניתן להקדיש פרק זמן מסוים למחשבות, אולם הוא חייב להיות תחום ומוגבל מראש. אנו יכולים להחליט, למשל, שבמשך חצי שעה ביום אנו לוקחים דף ועט, ומתמסרים למחשבה על החיים שעשויים היו להיות לנו אלמלא מאורעות כאלו ואחרים שהתרחשו בעבר, אולם לאחר שחולפת מחצית השעה הזו אנו סוגרים את מגירת העבר, ופותחים את הדלת לעתיד, ומנסים לסלול את הדרך שתוביל אותנו לצמיחה מהנקודה הנוכחית בה אנו נמצאים ברגע נתון זה.
עם זאת, בהרבה מקרים, אם ננסה להפסיק לחשוב על העבר זה לא יעבוד. השליטה שלנו על המחשבות מוגבלת כדי להפסיק לחשוב על העבר ולכן עלינו להמיר את המחשבה על העבר במחשבות חיוביות - על העתיד.
לדוגמה: בכל פעם שאנו מרגישים שאנו נסחפים במחשבות על הילדות העשוקה או על העבודה שאיבדנו, ננסה לעשות מעשה כדי למקד את המחשבה בכיוונים חיוביים. ניקח דף ועט, ונעלה על הכתב את התקוות לעתיד טוב יותר. נתאר את עבודת המידות שהיינו רוצים להצליח בה, הצלחה במשפחה, העבודה שאנו רוצים לזכות בה, החברה שאנו רוצים להשתייך אליה, התחביבים שהיינו רוצים לאמץ לעצמנו, הידע שברצוננו לרכוש, וכן הלאה. לא נסתפק במחשבה אלא נחבר אליה פעולה של כתיבה.
את שפת הייאוש המבוססת על העבר, עלינו להחליף בשפת החזון והתקווה לעתיד משופר. שכן ככל שנציב מטרות חיוביות בעתיד, לטווח הקצר ולטווח הארוך, כך נרגיל יותר ויותר את המוח שלנו לחשוב במושגים של תקווה לעולם חדש ועתיד טוב יותר.
עצם החשיבה על מטרות חיוביות ועל עתיד בעל אופק בהיר יכולה לרפא הרבה ממשקעי העבר, עוד בטרם התחולל השינוי בפועל, שכן אחד הדברים שיעזרו לאדם להיות בריא יותר נפשית זו עשיה - "אדם לעמל יולד" (איוב ה'), וכגודל התקווה כך גודל המרץ והעשייה. לכן התעסקות עם עתיד ותקווה ממריצה את האדם לתפקד בהווה ולנוע לקראת עתיד שירפא את העבר.
כאשר נתמקד במה שיכול להיות טוב יותר, במקום במה שהיה גרוע בעבר, נגלה איך באופן טבעי אנו נשאבים להתעסקות בעתיד במקום בעבר, התעסקות מצמיחה ומחוללת שינוי. העתיד הטוב שאנו נצייר לעצמנו, ישמש כמגנט שישאב אותנו קדימה. השאיפה לעתיד טוב יותר תרפא את הנפש, ותגרום לה להצליח לעשות הרבה יותר מכפי ששיערנו אי פעם שביכולתה לעשות.
עלינו לדעת, שההערכה שלנו ביחס ליכולותינו מבוססת בדרך כלל על נסיון העבר. אלא שאנחנו לא מה שאנחנו חושבים על עצמנו, שכן אנחנו חושבים על עצמנו כפי המושגים אותם אנו מכירים מהעבר שלנו, אבל אנחנו יותר מהעבר שלנו. אנו משערים שניכשל משום שבעבר נכשלנו. אנו משערים שנטעה משום שבעבר טעינו.
ברגע שנפסיק להתבסס על העבר, ונתחיל להתמקד ולהתבסס על העתיד כבר לא נהיה כבולים לבחינת היכולות שלנו על פי ניסיון העבר, נצליח למתוח ולהרחיב את היכולות הללו הרבה מעבר למה ששיערנו. נעשה ונצליח.