"אני אדאג לבנות שלך ואתה תדאג לשבת שלי": השבת של חני מזרחי

מהי שבת בשבילך?

"שבת היא הוויה. הרגעים האלו של להיות, בלי לעשות. עוזבים את עולם העשייה ועוברים לעולם אחר, עולם קסום של הווייה". 

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?

"אני אוהבת להגדיר לעצמי כבר במוצאי שבת כי אני מתכוננת לשבת הבאה. במקום לנקות אחרי שבת, ולסדר אחרי שבת – אני משנה את המיקוד בראש, ואת כל הפעולות השגרתיות של מוצאי שבת- ניקיון הבית, הדחת הכלים והכביסות – עושה כמעט כרגיל - אבל לכבוד השבת הבאה. בפרונט של המוח יושבת לי המחשבה הזו במשך כל השבוע: כבר מרגע מהפרידה מהשבת שחלפה, אני מתכוננת ומצפה לשבת הקרבה. השינוי המחשבתי הזה הגיע לאחר שנים בהן מוצאי שבת היה עבורי זמן של דכדוך ועצבות, חוסר מרץ ומצב רוח עכור. הפרידה משבת קודש ומהנשמה היתרה הותירה אותי מכווצת ומדוכדכת. ברגע שהפכתי את המחשבה והבנתי שבמוצאי שבת אני מתחילה להתקרב לשבת הבאה, הכול נהיה קל יותר ושמח יותר. כך אני מכבסת את בגדי השבת ואת המפה הלבנה, מדיחה כלים ומארגנת, והכול מתוך הרחבת הלב והתרגשות של לקראת השבת הקרבה. כפי שהרה"צ ר' נחמן מברסלב מייעץ לנו: 'ללוות מהשמחה שתהיה לעתיד לבוא', כך אני לווה משמחת השבת הבאה, ואור השבת מקרין לי על כל השבוע.      

"בפועל, כבר ביום שלישי אני מבררת מי יתארח אצלנו בשבת: האם ההורים שלי מגיעים? האם הבנים באים מהישיבות לשבת חופשית? את מי צריך להזמין, ומי ירצה לבוא מבין הילדים הנשואים? אני אוהבת שבתות משפחתיות מלאות אורחים ושמחה, אם כי לעתים נעדיף שבת שקטה, כי היה לנו שבוע עמוס במיוחד, או שאני מרגישה שהבנות הצעירות צריכות קצת הפוגה ויותר תשומת לב, ולהרגיש גם הן את אבא ואימא כשהם רק שלהן... אגב, גם כשאנו מארחים אני מקפידה שהבנות ישבו קרוב אלינו, לאבא ואימא. גם כשהן עוזרות וטורחות עם ההגשה ועם האחיינים, הן יודעות תמיד שיש להן מקום משלהן וזה הבית שלהן, לא רק של האחים הנשואים.

"לאחר שאני יודעת מי האורחים וכמה, מגיע השלב הבא: אני מתכננת את התפריט השבתי, לפי המאכלים שהסועדים אוהבים. לא אחליף את התפריט כולו, אבל אני שמחה להכין מאכל אחד או שניים לפי טעמם של המוזמנים, משהו ביתי שנותן תחושה אהובה של 'הכנתי במיוחד עבורך'. לפי התפריט המתוכנן אני מכינה רשימת קניות מדוקדקת.

"ביום רביעי אנו עורכים קניות לשבת. פעם הייתי יוצאת לקניות בעצמי, אך היום מרוב עומס, התפקיד עבר לבעלי והבנות עוזרות לו בכך. ביום רביעי הבנות גם נכנסות למטבח ואופות לשבת: חלות, עוגות ועוגיות וכל מה שמתחשק להן. בעבר, כאימא צעירה, היה לי קשה להכניס את הבנות לעבוד במטבח, הרגשתי שהוא הממלכה שלי והן קטנות מדי/ מתערבות מדי/ לא עובדות כמו שאני אוהבת. אך אז נזכרתי בימים בהם הייתי ילדה בת ארבע עשרה, כאשר אמי הרשתה לי לאפות ו'להתקשקש' במטבח. נהניתי מאד מהאתגר, ניסיתי מתכונים לא מוכרים, התאמנתי בערבול והקצפה, לישה ובחישה, וכשהמאפים הצליחו - כולם נהנו מהתוצאות והחמיאו לי על מעשי ידיי. ההתנסות הזו זכורה לי בצורה מענגת מאד והבנתי שעליי לאפשר גם לבנותיי את היכולות האלו. לאט-לאט למדתי לשחרר ולאפשר להן להתנסות במטבח, עם כל הלכלוך והמחירים שזה גבה בהתחלה. האפייה אצלן היא תחביב ולא עול, וכל בני הבית נהנים מהתחביב המועיל והמפנק.

"את הניקיונות אנו מתחילים ביום רביעי וממשיכים בחמישי, ובדרך כלל אני מתחלקת בעבודה עם הבנות – תלוי במערכת המבחנים והשיעורים שלהן וכמה הן פנויות לעזור בבית.

"בנוסף להכנות הרגילות לשבת, יש לי פרויקט מיוחד בימי רביעי וחמישי – שלושת הבנים מהישיבות שולחים את הכביסות של כל השבוע, ואני מכבסת, מגהצת ומארגנת להם בחזרה. ברוך ה', מצאנו אברך צדיק מהשכונה שלומד על יד הישיבה בה הם לומדים והוא עושה לנו את 'שירות המשלוחים' הזה: פעם בשבוע, ביום רביעי, הם מעמיסים אצלו ברכב את חבילות הכביסה, וכשהוא חוזר מהכולל שלו בערב – הוא מביא לנו את הכביסות. כך אני יכולה לכבס את הבגדים ולעזור להם בכביסות, למרות שהם חוזרים הביתה רק פעם בחודש. עד יום חמישי בלילה או שישי בבוקר אני מסיימת לכבס, לגהץ ולתקן ככל הדרוש. ביום שישי בעלי נוסע אליהם עם ערמות הבגדים הנקיים, ושוב יש להם מלאי חדש לשבוע נוסף.

"המרוץ הזה של כל הכביסות ביום אחד לא קל לי – אבל זהו החלק שלי בתורה שלהם. עשיתי הסכם עם הבחורים שלי: 'אני מוכנה לקחת את עול הכביסות עלי, בתנאי שאת הזמן הזה, שבו חברים שלכם נאלצים להקדיש לכביסה – אתם תשקיעו בלימוד'. הם מאד שמחים בכך ומודים לי. לצערי, לאחד מילדיי לא הצלחנו למצוא סידור לכביסות – הוא לומד בבני ברק ולא מצאנו דרך למשלוח הבגדים. הוא מכבס לעצמו את בגדיו, מגהץ בעצמו (או שלא...), ותמיד אומר ומזכיר לאחים שלו: 'אתם לא יודעים כמה טוב לכם שאימא מכבסת בשבילכם. תשמחו ותעריכו את זה'.    

"ביום חמישי, ובמיוחד בחורף כשיום שישי קצר ממש, אני משתדלת להכין גם את כל הסלטים לשבת. סלטים מבושלים כמו חצילים מטוגנים ומטבוחה אני מכינה פעם בכמה שבועות בכמות גדולה, ומקפיאה בקופסאות בגדלים שונים. מדי שבוע אני מפשירה את הקופסה הרצויה בהתאם למספר הסועדים. בנוסף לסלטים, אני מארגנת את הדגים והמנות הבשריות כך שיישאר לי רק להעמיד אותם לבישול: אני חותכת, שוטפת, מתבלת, משרה ומכניסה למקרר עם התיבול עד למחרת. הטעמים נספגים בבשר ומעשירים את טעמו, וביום שישי נותר לי רק להניח על האש או להכניס לתנור. הבנות עורכות את שולחן השבת ומסיימות ניקיונות, וליום שישי לא נשארת לי כמעט עבודה.

"את הבישולים ביום חמישי אני מתחילה בדרך כלל בשעות אחר הצהריים או בערב, אך זה משתנה לפי שעות העבודה שלי. יש לי קליניקה פרטית בבית ואני מקבלת נערות ובחורות לאימון אישי והכוונה לתקופת השידוכים. תלמידות הסמינר בדרך כלל לא יכולות בשעות הבוקר, ולפעמים יש בנות שיכולות לבוא רק בימי חמישי בערב ואפילו רק בימי שישי בבוקר – בהתאם למערכת הלימודים או העבודה שלהן. אני מרגישה שזו עבודה שהיא שליחות קודש, ובאמת רואה ברכה מיוחדת משמיים דווקא בשבועות בהם יש לי בנות בסוף השבוע. בזמן האחרון יש לי בחורה שמגיעה כל שבוע בשבע בערב, ובשלושת החודשים האלו – משך תקופת האימון המקובלת – אני יודעת להתכונן לשבת בסדר אחר – מתחילה בצהריים וממשיכה לאחר האימון בשעות הלילה. יש לי 'עסקה' עם הקב"ה: אני אדאג לבנות שלך למצוא את החצי שלהן ולהקים בית יציב ושמח בלי פחדים ובלי חסמים, ואתה תדאג לבית שלי ולשבת שלי. אני פשוט רואה את זה במוחש: בשבועות כאלו יש לנו ברכה בזמן, ברכה ביצירתיות, ואפילו ברכה בטעם ובכל התבשילים.

"ביום שישי בבוקר אני מבשלת את התוספות למנה העיקרית – אורז או תפוחי אדמה אפויים, מניחה על האש את הבשרים והעופות המתובלים, ומעמידה את סיר הטשולנט. אם אני עובדת ביום שישי עם בנות – אעשה זאת בערך בשתיים עשרה, כך שעד הצהריים אני מסיימת הכול במהירות ובזריזות, ברוך ה'."

תארי את התפריט השבתי שלכם.

"בליל שבת אנו אוכלים חלות ביתיות, עם הרבה סלטים חיים ומבושלים, כמו סלט שומר, גזר, סלט פשוט של מלפפון ועגבנייה, סלטי חסה, מטבוחה, חצילים מטוגנים וחצילים קלויים, ומעל הכול חובה שתהיה טחינה, כי הילדים אוהבים לזלף אותה על הסלטים ולטבול בה את החלה.  אחר כך יהיו הדגים, מושט או סלמון אפויים בתנור.

"אחרי הדגים זהו העונג שבת האמתי שלנו, החלק ה'נשמתי' של השבת – שרים זמירות ואומרים הרבה דברי תורה, כולל חידות תורניות מאתגרות שבעלי שואל את הילדים.

"בדרך כלל אני לא מכינה מרק אלא רק בימים הקרים מאד של החורף שבהם נחמד להתחמם עם צלחת מהבילה. זאת משום שאם אני מביאה מרק, הילדים כבר שבעים ולא אוכלים את המנה העיקרית וחבל לי. במרק גם לא אשים הרבה עוף, אלא בעיקר ירקות ואפונה, וחתיכת עוף קטנה בשביל הטעם.

"ואז מגיעה המנה העיקרית שהיא מגוונת אצלנו מאד: עוף בתנור או צלי בשר, פרגיות או מפרום של בשר בסנדויץ' תפוחי אדמה. כתוספת אכין פלפלים ממולאים, תפוחי אדמה עם בטטות בתנור, או אורז.

"בשלב זה בעלי אומר דברי תורה והלכות. יש לו סדר קבוע, והוא מלמד בבהירות ובחן, כך שכולנו מתענגים וקונים נכס אמתי לחיים של ידיעת ההלכה על בוריה. כשהילדים גדלים ויוצאים לבתיהם ולישיבות, הם מגלים כמה בקיאות וידע בהלכות היומיומיות הם הרוויחו בזכות שולחנות השבת האלו, ובאים להודות על כך לבעלי.

"אחרי הלימוד הם שוב שרים, ואז מברכים ברכת המזון, מפנים את השולחן ויושבים שוב ל'עונג שבת'. אז אנו מביאים את כל הקינוחים – העוגות והעוגיות שהבנות אפו, חטיפים ופיצוחים, וכולם מברכים ועונים אמן זה לזה, משוחחים ביחד, משתפים בחוויות ומספרים סיפורים. שולחן השבת מתארך עוד ועוד, ולכולנו קשה להיפרד מהישיבה המשותפת. הייתה תקופה, כשהילדים היו קטנים יותר, שכל ילד בחר ספר קודש, וממנו הקריא הלכה, סיפור על מידות טובות או דבר תורה. כך כל ילד קבל מקום מיוחד משלו ופרגון מכל אחיו ואחיותיו. לאחרונה חזרנו לזה לפי רצון הילדים, וכולנו נהנים. כמובן שהנכדים הקטנים לא אמורים לשבת בשולחן שבת כל כך הרבה זמן, ולאחר שהם אוכלים הם קמים לשחק בצד החדר.

"בשבת בבוקר אנו שוב אוכלים חלות ביתיות עם סלטים, מדלגים על הדג, ומביאים כבד קצוץ וטשולנט. אם ההורים שלי מתארחים אצלנו, אמי מביאה קובות - זו תוספת מיוחדת לצד הכבד. בטשולנט אני שמה גריסים, תפוחי אדמה, בשר, קישקע ובטטה, והרבה בצל מטוגן, מתבלת עם סילאן, פפריקה ופלפל שחור, ולפעמים מוסיפה את הסוד שלי: חצי כוס אורז מלא. הוא מתפורר בבישול ארוך, והופך את הטשולנט לסמיך וטוב, בדיוק כמו שהבנים שלי אוהבים – טשולנט עיסתי ומעורבב, 'ממש כמו בישיבות'.

"אחרי הטשולנט אנו מברכים ברכת המזון, ושוב יושבים לעונג שבת של קינוחים ופיצוחים, כמו בליל שבת, עם סעודת אמנים לפי סדר הברכות, שיתופים והרבה אחווה משפחתית. כשהילדים היו קטנים היינו עושים בזמן הזה מנהג מיוחד ששמענו מהרב לסרי: קנינו ממתקים 'שווים', הנחנו אותם באמצע השולחן, וכל ילד בתורו אמר תודה להקב"ה על משהו שהיה לו השבוע ואחר כך תודה לאחד מבני הבית וקיבל את הממתק. במשך השבוע הם היו עוקבים ומחפשים מה יגידו בשבת, וכך התמקדו כל העת בחסדים ובניסים שה' עושה עמנו. ב'עונג שבת' עצמו הם חשבו למי להחמיא ומי עוד לא קבל תודה, וכך דאגו ופרגנו זה לזה ומילאו אותנו בהרבה נחת.  

"בסעודה שלישית – כבר אין לאף אחד כוח לאכול, ולכן אנו מכינים פיתות קטנות מתובלות עם זעתר, או עם פפריקה ושמן זית, כדי שיוכלו לאכול כזית המוציא בקלות. בקיץ, כשעובר מספיק זמן מהבשרי, נכין פיצות קטנות חלביות, ומי שרוצה יכול לאכול עם ירקות, מנת דג שנשארה מהלילה, או סלטים. בסעודה שלישית בעלי מלמד הלכות של ענייני דיומא: אם ראש חודש חל באותו שבוע, אם מחליפים משהו בתפילה כמו משיב הרוח, או שעושים ברכת הלבנה וכו'. אחר כך אנו שרים שעה ארוכה זמירות שבת ושירי נשמה, וזו ממש שעת רעווא דרעווין מרגשת מאד". 

איך נראה שולחן השבת אצלכם?

"ברוך ה', יש לנו שולחן גדול וארוך. כלי ההגשה אמתיים, אבל כלי האוכל חד פעמיים. אני לא מסוגלת לעמוד ולהדיח ערמות גדולות של כלים בליל שבת, ולכן אנו משקיעים בכלים יפים ומושקעים, ויודעים שכל הוצאות שבת חוזרות".

החלק הכי אהוב עליך בשבת?

"הרגע שבו אני מדליקה נרות ומקבלת את השבת. אז אני עוברת לפלנטה אחרת של עולם ההוויה. לא משנה מה שקורה סביבי, אני כבר נכנסת לבועה המרוממת שלי, מתפללת, מודה לה' ומבקשת על כולנו".

מהו האתגר שלך בשבת?

"הבכיות של הנכדים וחוסר הסדר מאתגרים אותי בשבתות עמוסות האורחים. המשחקים פזורים, הרצפה לא נקיה, ולא תמיד מישהו שוטף כלים. הבית נראה הפוך ומלוכלך מאד. אבל למדתי שרק כך נראה את הנחת מקרוב, ועליי להתאזר בסבלנות ולקחת נשימה ארוכה עד שהבית יחזור לתיקנו במוצאי שבת. אני יכולה לבקש לסדר ולנקות מעט בשבת, אבל אם זה לא קורה – להרפות. בינתיים יש לי פטנט משלי: בשבת אני לא מרכיבה משקפיים וכך לא רואה את הפרטים הקטנים הממלאים כל פינה..."

איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?

"השירה תופסת הרבה מקום בכל הסעודות ואהובה מאד על כולנו. בעלי גם מכין חידות לשאול את הילדים בסעודות והם מאד אוהבים אותן. בנוסף, החוויה השבתית שלנו ב"ה מלאה באחדות, הקשבה הדדית, פרגון והשתתפות".

שבת בלתי נשכחת:

"כאשר הבן שלי -הצעיר שבבנים- נהיה בר מצווה, תכננו לעשות שבת משפחתית מורחבת, ואפילו שכרנו אולם וקייטרינג לכבוד האירוע. אבל אז צפו החזאים שלג בירושלים, וחששנו שהדודים לא יוכלו להגיע לשבת, או שלא יוכלו לחזור לבתיהם. ברגע האחרון ביטלנו את האולם, וחשבנו על דרך אחרת לחגוג את השבת: הזמנו אלינו את בני הדודים שבגילו של החתן, ורק הוריי, חמותי והילדים הנשואים הגיעו לשבת. בבת אחת הייתי צריכה לבשל את השבת החגיגית לכל האורחים, במקום להסתמך על קייטרינג כמו שתכננתי, ובמרתון מהיר ולחוץ מאד התארגנו לשבת. בחסדי ה' אחת השכנות נסעה לבסוף לשבת, ונתנה לנו את הדירה כך שכל בני הדודים ישנו שם. ואכן, ביום שישי החל השלג לרדת, ואנו חווינו שבת צחורה ומושלגת, מיוחדת יותר מכל מה שתכננו, ומלאת התרגשות ושמחה. החתן היה במרכז, חבריו הקרובים סבבו אותו, השלג רק הוסיף לחוויה הקסומה, והזיכרון של כולנו מאותה שבת הוא באמת בלתי נשכח".

מתכון שבתי אהוב במיוחד:

"מפרום:

מקלפים עשרה תפוחי אדמה בינוניים וחוצים אותם לשניים. כל חצי יש לפרוס כסנדוויץ' אך לא לחתוך אותם עד הסוף. יש להשרות את חצאי התפוח הפרוסים בקערה עם מים וכפית מלח במשך כחצי שעה.

מערבבים חצי קילו בשר טחון עם שני בצלים קצוצים או מגוררים גס, מתבלים במעט מלח, פלפל שחור ופפריקה. לוקחים מהעיסה בידיים רטובות ויוצרים צורת עיגול, מכניסים את עיגול העיסה בין פרוסות ה'סנדוויץ' של תפוחי האדמה ומהדקים מעט את פרוסות התפוח, כך שהבשר יקבל את צורת הסנדויץ'.

מכינים צלחת עמוקה עם קמח לבן וצלחת נוספת עם ביצה טרופה עם מעט רסק עגבניות.

טובלים כל סנדויץ' בקמח ואחר כך טובלים בביצה, ומטגנים את תפוחי האדמה הממולאים משני הצדדים.

לאחר הטיגון, ממלאים מים בסיר רחב ונמוך, בערך עד חצי מגובהו, ומוסיפים ארבע כפות רסק עגבניות מרוכז (28%), כפית סוכר ומעט מלח. מחכים לרתיחה, וכשהרוטב מבעבע מכניסים את הסנדויצ'ים המטוגנים בצורה מסודרת אל הסיר. מוסיפים מים לפי הצורך, כך שהרוטב יכסה כשלושת רבעי מגובה התפוחי אדמה. מפזרים מעל מעט קינמון ושלושה גבעולי סלרי עם העלים. ממתינים לרתיחה, מכסים את הסיר ומנמיכים את האש. מבשלים כך עד לריכוך מלא – במשך כארבעים דקות.

המפרום מתאים לאכילה עם קוסקוס.

ניתן להקפיא את הסנדויצ'ים לאחר שלב הטיגון. לפני האכילה יש להכניס אותם לרוטב ולהמשיך את בישולם, כך מקבלים אותם כטריים ממש".